הערים יוצאות משליטה: איך ייראו החיים במטרופולין של מאה מיליון תושבים?

עד שנת 2050 צפויה אוכלוסיית העולם לגדול ב–2.9 מיליארד בני אדם, שרובם יגורו בערים. האם ישכילו מתכנני הערים להשקיע מבעוד מועד בתחבורה, תברואה ואנרגיה מתחדשת — או שהמרכזים האורבניים הגדולים יהפכו לשכונות עוני ענקיות ומזוהמות?

ג'ון וידאל, גרדיאן
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
ג'ון וידאל, גרדיאן

במפה משנת 1960 נראית לאגוס שבניגריה כעיר חוף קטנה המוקפת בכמה כפרים. רחובות סלולים מופיעים בה כדרכי עפר, ושדות כיערות. מעטים מהבניינים הם בני למעלה מחמש קומות, ומספר המכוניות בכבישים נמוך. בתוך שני דורות בלבד גדלה אוכלוסייתה של לאגוס פי עשר, מ–200 אלף לשני מיליון בני אדם. כיום היא אחת מעשר הערים הגדולות בעולם ומשתרעת על פני כמעט אלף קמ"ר. יש בה עשירים, אבל רוב תושביה חיים בשכונות פחונים מאולתרות, ללא מים זורמים או צנרת ביוב. הרחובות פקוקים, האוויר רווי פיח ולמזבלה הראשית, המשתרעת על ארבעה קמ"ר, מובלות 10,000 טונות של אשפה ביום.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ