שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

הבקטריה שקובעת איך נתלבש כל בוקר

מדענים גילו חיידק המעודד קפיאת מים ותורם לירידת המשקעים

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
ניו יורק טיימס
ג'ים רובינס

ד"ר דייוויד סאנדס, חוקר צמחים מאוניברסיטת מונטנה, מסתכל על ההרים המושלגים סביב העיר בוזמן שבה הוא עובד, ומכריז כי בתוך מעטה השלג המכסה אותם יש הפתעה. לטענתו, הגורם העיקרי המשפיע על כמות השלג והגשם הוא לא פחות ולא יותר מאשר יצור חי: בקטריה בשם "פסדומונאס סירינגה".

בשנים האחרונות הצליח ד"ר סאנדס יחד עם חוקרים אחרים לאסוף ראיות לכך שקבוצת בקטריות, שאותרה כבר לפני זמן רב בגידולים חקלאיים, חיה גם על משטחים שונים שהם חלק ממערכת מזג האוויר דווקא. הרעיון התקבל בהסכמה בקרב קהילות החוקרים, וכעת השאלה היא מהו היקף אזורי המחיה של הבקטריות ומידת השפעתן על מזג האוויר סביבנו.

לטענת החוקרים, כמה מסוגי הבקטריות מאיצים את הקפיאה סביבם, כאמצעי להגנה מפני צמחים תוקפים. הבקטריות יוצרות חלבון המגביר את תהליך הקפיאה גם בטמפרטורות גבוהות יחסית. הקרח שנוצר מזיק לצמח וכך הבקטריה מקבלת חומרים אורגניים מזינים שהיא זקוקה להם.

מדענים מצאו את הבקטריה במשך השנים על עלים של צמחי בר ובית רבים, וגם על עצים ועשבים רבים. הבקטריות נמצאו על עלים במקומות רבים ושונים בעולם, לא רק במונטנה - אלא גם במרוקו, בצרפת, ביוקון ואפילו בקרח הקבור בעומק יבשת אנטרקטיקה. במחקר, שדגימותיו נלקחו מכמה פסגות הרריות, נמצא כי 70% מגבישי השלג באותה נקודה נוצרו סביב הבקטריה.

כיום, מקובלת התיאוריה שחלקיקי פיח, אבק וחומרים אחרים הם הגרעין לטיפות גשם ולפתיתי שלג. עם זאת, היכולת להאיץ את קפיאת המים בטמפרטורות גבוהות מן הרגיל הובילה את ד"ר סאנדס ומדענים אחרים למסקנה שהבקטריה היא חלק ממערכת שלא נחקרה. לדברי סאנדס, ייתכן שאחרי שהבקטריה פוגעת בצמחים ומתרבה היא מתפזרת כתרסיס בשמים, ושם היא מזרזת את היווצרותם של גבישי קרח. כשהגבישים נמסים, הם צונחים בחזרה לאדמה והופכים לגשם. המדענים סוברים כעת שהבקטריה מובילה להיווצרות משקעים ביעילות גבוהה אף יותר מחלקיקי האבק והפיח.

העובדה שהחלבון המצוי בבקטריה עוזר לייצר שלג ידועה היטב. מדענים משתמשים באתרי סקי בתותחים, שנורים מהם מים לייצור שלג. אותו חיידק משתתף גם במאמצים לזירוז ירידת גשמים. אלא שכעת מסתבר שאפילו חיידק אחד, שאינו נראה לעין, מסוגל לייצר מולקולות חלבון לאלפי גבישי שלג.

מאז התפרסמו המחקרים האחרונים בעניין הבקטריה, העניין בה גבר מאוד, וכיום, על פי ההערכות, חוקרים כ-30 מדענים ברחבי העולם את תפקידה. למחקר המעמיק עלולות להיות גם השפעות על תופעת שינויי האקלים: לדברי ד"ר סאנדס, הבקטריה אינה יכולה לגדול בטמפרטורה העולה על 28 מעלות, ואם הטמפרטורה תישאר גבוהה מדי במשך זמן רב מדי, היא עלולה למות ולהיעלם. "יש לנו הרבה עבודה", אומר סאנדס. "זאת תמונה גדולה ומסובכת".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ