החל הקידוח בים המלח; דגימות ראשונות הוצאו מהקרקעית

פועלי האסדה הוציאו דגימה שתסייע ללמוד על ההיסטוריה הגיאולוגית של האזור

אסף שטול-טראורינג
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אסף שטול-טראורינג

מתוך אסדת קידוח הצפה בלב ים המלח הגיח ביום שלישי האחרון צינור מתכת באורך שלושה מטרים. בידיים מיומנות הניחו פועלי האסדה את הצינור על צדו והחלו לפרק את פתחיו. תוך דקות ספורות, פינו את הדרך לד"ר עדי טורפשטיין, חוקר ישראלי צעיר מאוניברסיטת קולומביה; בעדינות מרבית הוא שלף מקצהו הפתוח של הצינור גליל אפרפר נוטף מים, והניף אותו מעלה. "זאת דגימה של שכבות גיאולוגיות מלפני 70 עד 80 אלף שנה", הסביר. ד"ר מוטי שטיין מהמכון הגיאולוגי בירושלים, שעמד לצדו, מיהר להוסיף: "עדי מחזיק באבן הרוזטה של האקלים באזור הלבנט!".

בימים האחרונים החל בלב ים המלח קידוח מדעי חסר תקדים בהיקפו בישראל, שמטרתו להוציא מקרקעית האגם פרוסת אדמה רציפה באורך 500 מטרים לפחות. פרוסה זו תהווה חתך אנכי של שכבות המשקעים שהצטברו בתחתית ים המלח במאות אלפי השנים האחרונות; כל מטר מפרוסה הזו יהיה תיעוד פיזי של 1,000 שנים של שינויי אקלים ורעידות אדמה - כרונולוגיה של חצי מיליון שנים ברזולוציה של שנים בודדות. רגישות המשקעים שהצטברו בתחתית האגם לגובה המפלס ולרעידות אדמה הופכת את ים המלח לארכיון ייחודי בעולם להיסטוריה אקלימית וסיסמית. עובדה זו היא שהביאה את ארגון ICDP - איגוד בינלאומי של מדינות המנהל מדי שנה קידוחים מדעיים באתרים נבחרים ברחבי העולם - לפצוח בקידוח מדעי בים המלח בשיתוף עם האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים, לאחר עשר שנות משא ומתן מתישות.

בשבוע שעבר דווח ב"הארץ" על תחילת עבודת הקידוח; כעת מתחילים עובדי האסדה לשלוף לראשונה את הפרוסות הראשונות מן המעמקים ולהעבירן למעבדה בעין גדי, שמשמשת תחנת ביניים עד שיישלחו הממצאים לאוניברסיטת ברמן בגרמניה, שם יתבצע מרבית המחקר.

לאחר טקס שליפת דגימת המשקעים על האסדה - פרוצדורה שתיהפך בשבועות הקרובים לשגרה יומיומית לצוות הביצועי - הציע ד"ר טורפשטיין לכותב שורות אלה לטעום מגליל המינרלים בן 70 אלף השנים: "יש כאן דוגמה של יצירת הליט, מינרל של מלח הבישול, באופן טבעי. אתה יכול לשים את זה בסלט". לדבריו, הדגימה הזו היא "דוגמה לתקופה יבשה שעשירה במלח. יש תקופות אחרות המאופיינות בחומרים אחרים כמו אראגוניט, מינרל ששכיח כאן באגם, או חול דק שיכול לציין אבק שהגיע מהסהרה. אנו לומדים מזה איך בעצם נראה האזור בתקופות שונות".

בסירה שעשתה את דרכה חזרה מהאסדה ביום שלישי האחרון, סיפר ד"ר שטיין כי "למעשה אנו חלק מרשת עולמית של איסוף מידע. לפנינו היה קידוח באגם ואן במזרח טורקיה, וקודם קדחו באגם בצפון מזרח סיביר. המחשבה היא ליצור בסופו של דבר אינטגרציה של כל הנתונים מהאזור שלנו עם נתונים שבאים מקווי הרוחב הצפוניים. זה קשור למושג של Teleconnection, שהוא מושג קריטי ומרכזי בכל מחקר של שינוי אקלים. משמעותו להבין איך דברים שקרו, למשל, באוקיינוס האטלנטי הצפוני, משפיעים על מערכות המונסון, שמשפיעים על זרימת הנילוס, שגורמת לשינויים בים התיכון, שיכולים בסופו של דבר למצוא ביטוי אצלנו בישראל".

באותו היום נפגשו מדעני המיזם עם עיתונאים בתחנת המחקר שלחוף עין גדי וסיפרו על תקוותיהם והשגותיהם לגבי מחקר והשלכותיו האפשריות. ד"ר שטיין הסביר אז כי המודלים העוסקים בהתחממות הגלובלית ובשינויי האקלים דורשים התייחסות מקיפה לשינויים טבעיים באקלים שאינם נוגעים לבני האדם, וכי ים המלח מהווה מקור מיוחד לנתונים כאלה: "אגן ים המלח ממוקם בין שתי רצועות אקלים: הרצועה המדברית מדרום והרצועה הים תיכונית מצפון המאפשרת לנו לחיות כאן, כי אנו מקבלים את הגשמים שלנו מהים התיכון. אחד הדברים החזקים ביותר שיוצאים מכל המודלים האקלימיים הוא שהמקומות היותר יבשים על שפת המדבר ייעשו עוד יותר יבשים והמקומות הרטובים יותר ייעשו עוד יותר רטובים. לכן יש חשיבות עצומה למחקרים מהסוג הזה באזור שגובל בשפת המדבר. בתוך החומר הזה נמצאת האינפורמציה שמספרת איך היו התנאים בין שתי רצועות האקלים הללו בעבר".

פרופ' צבי בן-אברהם, העומד בראש מרכז מינרווה לחקר ים המלח באוניברסיטת תל אביב ומוביל את המחקר יחד עם ד"ר שטיין, סיפר בשיחה עמו כי הקידוח יעסוק גם בקיומם של חיים בים המלח: "בתחילת המאה העשרים גילה חוקר בשם בנימין אלעזרי-וולקני בקטריות בים המלח. זו היתה סנסציה עולמית ותפס את הדמיון של אנשים, בגלל התנאים הקיצונים כל-כך באגם. מאז יש חוקרים שכל הקריירה שלהם מוקדשת לחיידקים האלה. יש אנשים שטוענים שהחיים על פני כדור-הארץ התחילו בסביבות כאלו עוינות. עכשיו הולכים לחקור את הדגימות את גם ביולוגים ולחפש כל מיני עדויות לחיים בעבר".

פרופ' אמוץ עגנון, גיאולוג מהמכון למדעי כדור-הארץ באוניברסיטה העברית, התמקד בהיבטים הסיסמיים של המחקר. לדבריו, ים המלח מהווה רשם נדיר בקנה מידה עולמי של רעידות אדמה עתיקות: "ב-15-20 השנים האחרונות התברר שהמקום הכי עמוק על פני כדור הארץ הוא גם המקום הכי טוב ללמוד על רעידות אדמה היסטוריות ופרה-היסטוריות. הסיבה היא שבקרקעית האגם שמאחורינו יש שקיעה עונתית: שיטפון חורף מביא בוץ כהה וההתאדות בקיץ משקיעה שכבת אבן דקיקה לבנה. הדפים האלה הם הדפים של ההיסטוריה, שכל שנה מיוצגת על ידי צמד של בוץ וגיר, שיטפון והתאדות. כשבאה רעידת אדמה מספיק חזקה, היא מערבבת, שוברת ומרסקת את הבוץ בקרקעית. כשאנו אחר כך מסתכלים על הרצף (פרוסת המשקעים - אש"ט) אנו רואים מקטעים מרוסקים".

פרופ' עגנון הוסיף כי המחקר יעמיק את הבנת המחזוריות של רעידות אדמה לאורך פרקי זמן ארוכים: "כבר ראינו שאם הולכים לתקופות פרה-היסטוריות יש תקופות עם הרבה מאוד פעילות ותקופות עם יחסית פחות פעילות בפרקי זמן של אלפי שנים ועשרות אלפי שנה. המחזוריות הארוכה הזו היא משהו שאנו רוצים לברר. לכך, כמובן, יש השלכות לגבי ההערכה שלנו על הסיכונים לרעידות האדמה שאנו צפויים לקבל בעתיד".

תגיות:

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ