הסיפור המוזר על ראשו האבוד של הארכיאולוג הגאון

סיפורו של פלינדרס פיטרי, אבי הארכיאולוגיה המודרנית, אפוף אגדות על גאונותו. באזכרה במלאת 70 שנה למותו, נחשף הסיפור על ראשו שנשלח ללונדון

ניר חסון
ניר חסון
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
ניר חסון
ניר חסון

ביום שני האחרון ערכה רשות העתיקות טקס אזכרה יוצא דופן, לציון 70 שנה למותו של הארכיאולוג פלינדרס פיטרי. הטקס התקיים בחצר המכון האמריקאי בהר ציון בירושלים. מבין עשרות הנוכחים שהגיעו למקום היה הארכיאולוג שמעון גיבסון היחיד שפגש את פיטרי. או לפחות את ראשו. ב- 1989 היה גיבסון האוצר של הקרן לחקר ארץ ישראל (PEF) בלונדון. "התקשרו אלי מהקולג' המלכותי למנתחים", סיפר גיבסון בטקס, "ביקשו ממני לעזור בזיהוי ראש שנמצא בתוך צנצנת. הם לא היו בטוחים שזה הראש של פיטרי".

"הגעתי למשימה מצויד בכל הצילומים שלו. עובד המעבדה הביא לי את הראש, הוציא אותו מהצנצנת ושם אותו מולי על צלחת. הייתי קצת נבוך, אני חושב שהוא היה איש קצת מוזר כי הוא שאל אם אני רוצה לראות את החתך. אנחנו הארכיאולוגים אוהבים לראות חתכים אבל, לא בדיוק כאלו. הוא הראה לי את החתך של הצוואר שלו ואז פתח את העיניים, היו לו עיניים כחולות חזקות. טוב שאכלתי לפני זה", התלוצץ גיבסון.

טקס האזכרה בבית הקברות הפרוטסטנטי בהר ציוןצילום: שירן גרנות

פיטרי נולד באנגליה ב-1853 ומת בירושלים ב-1942, הוא נקבר בנפרד מראשו בבית הקברות הפרוטסטנטי בחצר המכון האמריקאי בהר ציון. בין לבין הוא הפך, לדעת רבים, לאבי הארכיאולוגיה המודרנית, מניח היסודות למדע האגיפטולוגיה (חקר מצרים העתיקה) וגם לראשון הארכיאולוגים המקראיים בארץ ישראל. למרות שהוא זכה לגלות מספר ממצאים מרגשים ביותר, בהם מומיות מצריות המושפעות מהעולם הרומי וגם את אסטלת ישראל, הממצא הארכיאולוגי הקדום ביותר שמזכיר את השם "ישראל". אבל חשיבותו האמיתית הייתה דווקא בממצאים הקטנים, שרוב הארכיאולוגים בתקופתו כלל לא טרחו להרים מהקרקע. פיטרי ייסד למעשה את שיטת התיארוך על פי קרמיקה, שהפכה מאז לאבן יסוד בתיארוך שכבות ארכיאולוגיות. הוא הבין שכפי שהסרוויס הביתי שלנו משתנה מתקופה לתקופה כך גם השתנו כלי החרס בין התקופות. בעבודה שקדנית הוא מיין אלפי כלי חרס ושברי חסרים ויצר מעין קטלוג של כלי חרס שמאפשר לתארך אתרים ארכיאולוגים על פי החרסים שבהם.

הסיפורים סביב חייו וגאוניותו של פיטרי רבים מספור. הארכיאולוג גבריאל ברקאי מנה בטקס האזכרה כמה מהם. "מספרים שהוא ידע את האורך המדויק שבין עינו לבין קצה אצבעו וכך הוא היה מסוגל להכפיל ולמדוד מרחקים בדיוק רב. הוא הרכיב מצלמה מקופסת מתכת שיועדה לביסקוויטים וכדי לחסוך זמן היה מצייר כלי חרס בשתי הידיים, כשהוא מחזיק עיפרון בכל יד ומצייר בעת ובעונה אחת". עוד מסופר כי פיטרי נהג לחפור את קברי הפרעונים עירום כביום היוולדו, אך את ארוחות הצהריים שלו היה אוכל כויקטוריאני הגון באוהל שלו לבוש בחליפה מהודרת.

פלינדרס פיטרי ב-1886צילום: ויקיפדיה

פיטרי העריך כנראה את חשיבותו המקצועית. ב- 1917, לאחר הכיבוש הבריטי, הציע להרוס את כל המבנים בעיר העתיקה כדי לחפור ולגלות את צפונות ירושלים. למרבה המזל הצעתו נדחתה. לפני מותו ב- 1942 הוא ביקש שראשו יופרד מגופו כדי לחקור אותו. הבקשה נבעה כנראה מאמונתו באבולוציה האנתרופולוגית, שביקשה לסווג ולדרג את בני האדם על פי גודל וצורת הגולגולת שלהם.

אלא שלרוע מזלו של פיטרי הוא מת בעיצומה של מלחמת העולם השנייה. בזמן המלחמה קשה היה לשלוח את הראש ללונדון למחקר ועד שהראש הגיע לייעודו – הקולג' המלכותי למנתחים - הפכה האבולוציה האנתרופולוגית למדע מוקצה הקשור בגזענות ונאציזם. הראש נשכח במרתפי המוסד לצד ממצאים אחרים מהמאה ה- 19 – גופות של תאומים סיאמים או גולגלתו של "איש הפיל". ככל הנראה, הפתק שהיה על הצנצנת נפל ונעלם ובקולג' לא היו בטוחים שאכן מדובר בראש של פיטרי. הבעיה היתה שהשיער על הראש הכרות היה שחור ואילו שערו של פיטרי היה לבן בעת מותו. בעיה נוספת הייתה בצורת האף. אך גיבסון זיהה כי מדובר בפיטרי על פי צלקת שהיתה על מצחו. להערכתו, השיער שינה את צבעו בשל חומר השימור והאף נמחץ על הצנצנת ושינה את צורתו.

הארכיאולוג שמעון גיבסון שזיהה את ראשו של פיטרי, בטקס האזכרהצילום: שירן גרנות

את טקס האזכרה יזם איש רשות העתיקות שחר פוני. להפתעתו הגיעו לטקס לא פחות מ-150 איש, בהם ארכיאולוגים, אנשי ידיעת הארץ, נציגי הכנסיות בירושלים וסקרנים. "איזכור של אנשים גדולים הוא דבר מקובל", אומר פוני, "אבל בדרך כלל זה קורה עם מנהיגים, את המדענים מזניחים. מדובר כאן על מדען בסדר גודל עולמי, שהמציא תחום במדע. חשבנו שזאת הזדמנות לארגן אירוע תרבותי-ארכיאולוגי". פוני מודה שהופתע מהמספר הגדול של המגיעים לאזכרה. "אין לי ספק שהסיפור סביב הראש השפיע. יש משהו שמאוד מושך אנשים בדבר הזה. כי הנטייה הטבעית והאנושית היא שהראש יהיה מחובר לשאר הגוף. כשגיבסון תיאר את המפגש עם הראש זה היה אירוע טרנסנדנטלי. זה משהו שמעבר. הסיכוי שלנו לקבל מכה באף מהחלק הפנימי של צנצנת הוא קטן מאוד".

אורחים בטקס האזכרה לפיטריצילום: שירן גרנות

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ