בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מחקר: הטענה שיהודים הם צאצאי כוזרים - אגדה בלבד

מחקר חדש שבוצע באוניברסיטה העברית תוקף את טענותיו של פרופסור שלמה זנד, שטען כי העם היהודי הוא המצאה המסתמכת על מיתוסים

260תגובות

בספרו מעורר המחלוקת "מתי ואיך הומצא העם היהודי", שהיה לרב־מכר ותורגם לשפות רבות, טען ההיסטוריון פרופ' שלמה זנד כי העם היהודי הוא המצאה המסתמכת על מיתוסים שלא היו ולא נבראו. כעת תוקף היסטוריון ישראלי אחר, פרופ' שאול שטמפפר מהאוניברסיטה העברית, את אחת הטענות שעליהן ביסס זנד את מחקרו, שלפיה היהודים האשכנזים הם צאצאי בני ממלכת הכוזרים שהתגיירו במאה השמינית. "גיור כזה, על אף היותו סיפור נהדר, מעולם לא התקיים", קובע שטמפפר, מומחה להיסטוריה של העם היהודי, שמאמרו פורסם בגיליון האחרון של כתב העת "Jewish Social Studies".

הטענה שלפיה היהודים האירופים היו עד לפני כמה מאות בני הממלכה הכוזרית - ערב רב של עמים מימי הביניים שכלל איראנים, טורקים, סלאבים וקווקזים - אינה חדשה. זנד השתמש בה לבניית התזה של ספרו, שלפיה העם היהודי הוא יישות מדומיינת, שהומצאה בשלב מאוחר של ההיסטוריה כדי להצדיק את הבעלות על הארץ, כפי שדרשה התנועה הציונית. אלא שמחקרו של פרופ' שטמפפר קובע כי הביסוס המדעי וההיסטורי לטענה בדבר המקור הכוזרי של העם היהודי נגוע בעיוותים ובסתירות וכי אמינותם של המקורות לכך מפוקפקת.

"מעולם לא היתה המרה של מלך הכוזרים או של האליטה הכוזרית", אומר שטמפרר, ולכן "גיור הכוזרים הוא אגדה ללא בסיס עובדתי". לדבריו, "שום דבר בתזה הכוזרית לא מסתדר עם הידע שיש לנו. אין שום ראיה חזקה לכך שהם התגיירו. השתיקה של כל כך הרבה מקורות לגבי היהדות של הכוזרים מאוד מחשידה. הביזנטים, הגאונים, חכמי מצרים - אין אף מלה על הכוזרים היהודים".

איור: נורמן פינקלשטיין

שטמפרר מספר כי הופתע לגלות ש"הרבה יותר קשה ומאתגר להוכיח שמשהו לא קרה מלהוכיח שהוא כן קרה", משימה שעמה לא התמודד בעבר. המחקר שערך נמשך ארבע שנים: "חשבתי שאסיים תוך חודשיים, אבל מצאתי שיש המון עבודה. הייתי צריך לבדוק מקורות שאינם מהתחום שלי, התייעצתי ונעזרתי בהרבה אנשים". לדבריו, המחקר מעיד על ההבדל בין סיפור טוב לבין עובדה היסטורית. "מחקרים היסטוריים הם לא תמיד חומר קריאה מרתק, והסיפור על מלך הכוזרים שהפך ליהודי אדוק ומאמין היה נהדר ומרגש", הוא אומר, אבל מזכיר ש"לא כל סיפור הוא היסטוריה".

שטמפפר אומר כי למחקר לא היו מניעים פוליטיים, אף שהוא מודע למורכבות הנושא. "זו שאלה היסטורית מעניינת באמת, אבל יש לה השלכות פוליטיות. כהיסטוריון אני מודאג משימוש לרעה בהיסטוריה בדיונים פוליטיים. מי שבכל זאת רוצה להשתמש בהיסטוריה חייב לפחות להציג את העובדות נכון. במקרה הזה העובדות הן שהיהודים הם לא צאצאים של הכוזרים, ובבעיות העכשוויות בין הישראלים והפלסטינים יש לטפל על בסיס המציאות הנוכחית, ולא על בסיס עבר דמיוני".

ההקשר הפלסטיני עלה מהתזה של זנד, כפי שהסביר זנד בראיון ל"הארץ" ב-2008: “החשש הוא מערעור הזכות ההיסטורית על הארץ. הגילוי שהיהודים הם לא מיהודה ישמיט לכאורה את הלגיטימציה להיותנו פה...יש חשש מאוד עמוק שיטילו ספק בזכות הקיום שלנו".

AP

את האמונה ב"אגדת המרת הכוזרים", כדבריו, תולה שטמפפר בחוסר הרצון של חוקרים לנטוש תפיסות מוכרות: "אלה שהאמינו בסיפור, והם רבים, לא עשו זאת מתוך כוונות זדוניות בדרך כלל. לתלמידים שלי אני אומר שהדבר היחיד שאני רוצה שיזכרו מהשיעורים הוא הצורך לבדוק ולשאול אם הטענות שהם שומעים אמינות, סבירות ומבוססות".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו