שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

מהתפוז של פעם לתפוז הוולקני: המכון שבו ממציאים זני פירות חדשים

אמנם מהפרדסים ההיסטוריים של גוש דן נשארה בעיקר נוסטלגיה, אך עדיין יש מקום במרכז שעוסק בפירות הדר. מכון וולקני פיתח 45 זני הדרים חדשים ב-45 שנות פעילות

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
זני פירות הדר שפותחו במכון וולקני, אתמול
זני פירות הדר שפותחו במכון וולקני, אתמולצילום: מוטי מילרוד
נטע אחיטוב
נטע אחיטוב

ישראלים רבים מוצפים בנוסטלגיה כשהם נזכרים בימי הפרדסים השופעים של גוש דן, בהם גודלו פירות הדר בעלי מוניטין מתוק. אמנם הענף גווע בשנות ה–80 בלחץ תנופת הבנייה ולנוכח התחרות עם יצואניות גדולות כמו ספרד, טורקיה ומרוקו, אבל עדיין נותר מקום במרכז הארץ שממשיך לעסוק בפירות הדר במרץ. אולי הפרדסים התמעטו, אבל במכון וולקני שומרים על ישראל בחוד החנית של התחום — לא מבחינת כמות, אבל כן בזירת האיכות.

חוקרי מינהל המחקר החקלאי וולקני פיתחו לאורך השנים מספר זני פירות הדר ששמם הולך לפניהם ברחבי עולם. "פיתוח זנים דורש גם זמן רב, בין 15–10 שנה, וגם מזל — לפעמים יש שילוב מנצח של יופי, ארומה, טעם וקליפוּת טובה, לצד חיי מדף ארוכים", הסביר יוסי יניב, מהנדס מחקר בפרויקט השבחת ההדרים של המכון, עליו אחראי ד"ר ניר כרמי.

יוסי יניב במכון וולקני, אתמול
יוסי יניב במכון וולקני, אתמולצילום: מוטי מילרוד

זן בר מזל שכזה הוא מנדרינת "אור", שפותח לפני 20 שנה ונחשב למנדרינה הטובה בעולם. לפי יניב, "יש לזן זה יחס נדיר בין סוכר לחומצה, משהו שקורה פעם במאה שנה". לא בכדי שליש מהמנדרינות הנטועות כיום בישראל, כ–80 אלף דונם, הן מזן זה. המוניטין של "אור" הביא את ספרד לחתום על הסכם מול מכון וולקני, שמתיר גם לה לגדל אותו. אך "אור" לא לבד: בימים אלו מתחיל לצוץ בשווקים זן מתחרה בשם "סיגל", ויניב נשבע שהוא "הצטיין אפילו יותר מ'אור' במבחני טעימה".

החוקרים במכון קשובים למגמות קולינריות שונות ומפתחים זנים חדשים שיקלעו לטעם העכשווי. "הטרנד היום הוא בריאותי", ציין יניב, והציג כדוגמה את זני האשכוליות קוקי ועליזה, אותם רשאים לאכול גם אנשים הנוטלים תרופות להורדת כולסטרול ממשפחת הסטטינים, להם מומלץ לא לצרוך אשכוליות. מגמה נוספת שהחוקרים מצביעים עליה היא חיבה לטעם מתוק, במיוחד בקרב צעירים. גם בסין, לה ישראל מייצאת פירות הדר, לצרכנים יש חיבה למתוק. הפומלית המתוקה עינת, מכלוא של פומלה ואשכולית אדומה, פותחה לייצוא כדי לענות על העדפה זו.

דוגמה נוספת להעדפה תרבותית היא זו של המגזר הערבי בישראל, בו ניכרת חיבה לפירות הדר אדומים. גם ביפן יש העדפות ייחודיות, ספציפית לפירות גדולים, עובדה שהופכת את הפומלו הישראלי לפופולארי בארץ השמש העולה. פומלו אינה טעות הגהה, אלא שמו התקני של הפרי המוכר יותר כפומלה — ככל הנראה השם השגוי השתרש בעקבות סרטי המתיחות של יהודה ברקן, שם אחת הדמויות כונתה פומלה, בהשראת נתוני גופה.

שמות הזנים הם סוגיה כאובה עבור יניב, שמלין על החקלאים, המשווקים והצרכנים שלא דבקים בשמות שמעניקים החוקרים לפרי יצירתם. "השמות שאנחנו נותנים לא נקלטים", אמר. "לפעמים זה בגלל שהפרדסנים לא אוהבים אותם ולפעמים בגלל שרשתות השיווק מעדיפים לקרוא לכל דבר קלמנטינה, למרות שזו בכלל מנדרינה". ההבדל בין השתיים, אגב, הוא שקלמנטינה היא זן בודד ממשפחת המנדרינות, שקיבל את שמו ממפתחו, נזיר צרפתי בן המאה ה–19 בשם קלמנט.

פרדס במכון וולקני, אתמול
פרדס במכון וולקני, אתמולצילום: מוטי מילרוד

ומה לגבי הנוסטלגיה? אמנם תפוזים הם הפרי המזוהה ביותר עם פרדסי העבר של גוש דן, אבל הקלמנטינות ניצחו אותם בתחרות על לב הצרכנים. יחד עם זאת, לאחרונה צצה דרישה מחודשת לתפוזים קטנים ועגולים, כאלו שיכולים להיכנס בקלות למכונות לסחיטת מיץ. גם כאן מכון וולקני סיפק מענה, על ידי פיתוח זן תפוזים בשם ולנסיה.

במקביל, החוקרים ממשיכים לפתח זנים חדשים תוך ניסיון לקלוע לטעמם של צרכני העתיד. בקצה פרדס המחקר של המכון שוכן זן קטנטן ויוצא דופן הנמצא בשלבי פיתוח ראשוניים. פירותיו בגודל אצבעות וצבען סגול, טעמו חמוץ־מתוק והפלחים שלו נראים כמו גרגירי קוויאר. אולי זה נשמע כמו פרי דמיוני, אבל כך אמרו פעם גם על מנדרינות ללא גרעינים.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ