מחקר: דבורים עשויות להעדיף סביבה עירונית על פני שטחים פתוחים

מחקר חדש מעלה אפשרות שייתכן שמצבן של דבורי הבומבוס בלונדון טוב יותר מזה של קרובותיהן החיות בכפרים באנגליה

ג'ואנה קליין, ניו יורק טיימס
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
דבורת בומבוס. הדבורים לא הצליחו יותר בכפר בהשוואה לאלה שמוקמו בעיר
דבורת בומבוס. הדבורים לא הצליחו יותר בכפר בהשוואה לאלה שמוקמו בעירצילום: POOL/רויטרס

ערים מלאות בניינים, בני אדם ובטון. הן אינן נחשבות מקום אידיאלי לבעלי חיים שחיים בטבע, אלא רק לחיות לילה. מי שמערערות על הקביעה הזאת הן דבורי הבומבוס בלונדון, שייתכן כי מצבן טוב יותר מזה של קרובותיהן החיות בכפרים באנגליה. על כך מצביע מחקר שהתפרסם בשבוע שעבר בכתב העת "Proceedings of the Royal Society B".

"אנחנו לא מסיקים מזה שאזורים עירוניים הם הפתרון לירידה באוכלוסיית דבורי הבומבוס, או שאזורים עירוניים הם בית הגידול האידיאלי", אמרה אש סמואלסון, מובילת המחקר, "אבל כשעומדים בפני הדבורים שני מצבים לא טבעיים, הן מסוגלות לנצל את הסביבה העירונית השונה מאוד מהסביבה שבה הן התפתחו".

צילום: Bloomberg

דבורי בומבוס הן מאבקות חשובות לפרחים ולגידולים. חומרי הדברה, מחלות ואובדן של בתי הגידול מחסלים את כל מיני הדבורים בכל העולם. למרבה הפליאה, עם התפשטות הערים והשטחים המעובדים, שתופסים את מקומם של היערות ואדמות המרעה, בני אדם שמו לב שיותר ויותר דבורי בומבוס מצאו את דרכן אל הערים. סמואלסון ביקשה לברר אם הדבורים הללו עפו במקרה אל העיר כשהמזון אזל בשטחים המעובדים, או שהן באמת שורדות טוב יותר בעיר ומשריצות שם יותר דבורים.

ב–80 השנים האחרונות, התברר שבאזורים העירוניים המתפשטים באנגליה מצויים יותר מינים של בעלי חיים והם מאבדים פחות מאבקים מהאזורים החקלאיים. הפארקים והגנים בעיר מספקים מגוון פרחים והזדמנויות לאיסוף מזון לדבורים. מרבית השדות החקלאיים מציעים לדבורים רק סוג אחד של פרחים ולפרק זמן מוגבל. ביולוגים אחדים סבורים שהערים עשויות לספק מקלט לדבורים.

אבל העיר אינה בדיוק מקום אידיאלי לדבורים. פרחים מסוימים בעיר אולי יפים בעיני בני האדם, אך הם פחות מספקים או מושכים מבחינת דבורי הבומבוס. גם התחרות עם מאבקים אחרים עלולה להיות קשה. הצפיפות עלולה להיות מסוכנת: בדבורי בומבוס באזורים עירוניים נמצאו יותר טפילים.

צילום: ASH SAMUELSON / NYT

הצוות של סמואלסון אסף יותר מ–100 מלכות שחיפשו לייסד מושבה, ולקח אותן למעבדה. המושבות הועברו ל–38 אתרים שונים, ממרכז לונדון לעיירות ולכפרים המקיפים אותה, לפרברים ולחוות, והחל המעקב אחר מצבם. הדבורים בכפר לא הצליחו בהשוואה לדבורים שמוקמו בערים ובעיירות: במושבות שמוקמו בשדות חלקאיים הוטלו פחות ביצים, נולדו פחות דבורים עמלות והמלכות שלהן מתו קודם. במושבות אלו, שהתפרקו מהר מאלה שבעיר ובעיירות, נמצאו פחות מאגרים של מזון. ההבדל הפתיע מאוד את סמואלסון.

במושבות של דבורי בומבוס, הנקבות העקרות אוספות מזון, מביאות אותו לקן, מנקות ומסייעות בגידול הדור הבא. ברגע שיש בכוורת די דבורים עמלות, מתחילות להופיע דבורים המסוגלות להתרבות ולהמשיך את השושלת הגנטית. אולי החיים בחווה מודרנית, שבה פחות משאבים בתחום הפרחים ויותר חומרי הדברה, מונעים מהדבורים להקים מושבות גדולות, להטיל ביצים ובבוא העת ליצור את הדור הבא.

האופטימיות במחקר החדש כרוכה באזהרה: דבורי הבומבוס מסוגלות לנצל את המשאבים המצויים בעיר, אבל השדות החלקאיים של העתיד צריכים להיות ידידותיים יותר לדבורים. המחקר הראה ששתילת פרחי בר או גדר חיה פורחת ליד גידולים עשויה לשקם את בית הגידול של הדבורה המאבקת ולהעניק לה הזדמנויות למציאת מזון מגוון. "האזורים החקלאיים לרוב רעים לבעלי החיים בטבע", אמרה סמואלסון. "עלינו להתמקד בשיפור האזורים החקלאיים למען הדבורים".

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ