בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

נמצאה העדות הקדומה ביותר לחקלאות ימית: דגי דניס בני 3,500 שנה מסיני

מחקר חדש מתארך עצמות ושיניים של דגים קדומים ומגלה איך החל הדיג בהיקפים נרחבים וכיצד למדו בני האדם לנצל את שינויי האקלים כדי ליהנות מדגים - ידע שפסח על מרבית עמי כנען

17תגובות
עצמות ושיני הדניס הקדומות ששימשו למחקר. החוקרים נעזרו בהן כדי להבין היכן חיו הדגים
אוניברסיטת חיפה

שיניים של דגי דניס בני 3,500 שנה הם העדות הקדומה ביותר לחקלאות ימית רחבת היקף שנמצאה עד היום. כך עולה ממחקר חדש שהתפרסם בחודש שעבר בכתב העת המדעי Nature Scientific Reports. המחקר מצביע על כך שבאותו זמן – תחילת תקופת הברזל - הפכה ימת ברדוויל שלחופי הים התיכון בצפון סיני למרכז לייצוא דגים ש"שבר את השוק" והפך לכמעט מונופול בכל האזור. לפי החוקרים, הממצאים מצביעים על חוסר ההיכרות של מרבית העמים שישבו אז בכנען עם הים ואורחותיו, וגם על הקשר בין שינויי האקלים להתפתחות תרבותית.

לפי ד"ר גיא סיסמה-ונטורה מהמכון לחקר ימים ואגמים והמכון ללימודי ים מאוניברסיטת חיפה, שהוביל את המחקר, מחקרים ארכיאולוגיים קודמים הראו כי בני התקופה הרומית ידעו כיצד לנצל לגונות ושפכי נהרות כדי לבסס חקלאות ימית לצורכי מסחר. במצרים נמצאו גם ציורי קיר המציגים עיבוד דגים למסחר מהמאה השלישית לפני הספירה. במחקר הנוכחי, ניסו החוקרים לגלות את שורשי אותה חקלאות ימית – מתי הבינו בני האדם כיצד לנצל את מחזור החיים בים. לצורך כך ניתחו החוקרים שיניים של דגי דניס שנמצאו בחפירות מאתרים ארכיאולוגיים שונים בישראל, חלקם לאורך החוף וחלקם מפנים הארץ, המכסים תקופה של יותר מ-10,000 שנה – מראשית התקופה הנאוליתית ועד לתקופה האיסלאמית הקדומה.

החוקרים נעזרו בבדיקת הרכב האיזוטופים של החמצן בעצמות ושיני הדגים. איזוטופים הם אטומים של יסוד מסוים, שמספרם האטומי ותכונותיהם הכימיות זהות, אולם מספר הנויטרונים בגרעין האטום שונה, ולכן המסה שלהם שונה. ד"ר סיסמה-ונטורה מסביר שעל ידי בחינה של היחס בין שני איזוטופים של החמצן בשיני הדגים, 18O ו-16O, אפשר לזהות את רמת המליחות של המים שבהם חיו הדגים בשנה האחרונה של חייהם, וכך לזהות את מקורם. לדבריו, הבדיקה של שיני הדגים שנאספו במחקר הראתה כי לפני כ-5,000 שנה החלו להופיע באזור דגים מהנילוס, אולם דגי הדניס שנמצאו בחפירות נתפסו בים הפתוח.

השיניים הטוחנות של דגי הדניס. מאחר שהן מתחלפות בכל חודשיים, הטוחנות מהוות אינדיקציה למקום שבו בקעו
ד"ר עירית זהר

ואז, לפני 3,500 שנה, הרכב הדגים שנמצאו בחפירות משתנה לחלוטין. לפי ד"ר סיסמה-ונטורה, מאותה תקופה ואילך, כ-90% מהדגים שנמצאו בישובים השונים באזור, מתמנע שליד אילת ועד ישובים לחופי הכנרת, מקורם במקום אחד ויחיד – ימת ברדוויל. עוד גילו החוקרים, כי לא רק שהדגים מברדוויל משתלטים על שוק הדגים באזור כולו, גם גודל הדגים, שנע קודם לכן על טווח נרחב, מצטמצם לגודל קבוע – דגים באורך של כ-40 ס"מ ובמשקל של 500 גרם, כמו שמוצאים בדגים שמקורם בחקלאות ימית בת ימינו. לפי החוקר, הממצא המוקדם ביותר עד היום לחקלאות דגים קדומה מקורו בסין, שם נמצאו עדויות לגידול של קרפיונים במים מתוקים בשדות האורז מלפני 3,000 שנה. אולם לדבריו, המחקר החדש הוא הראשון שמציג ראיות נרחבות בהן נעשה שימוש מוצלח בבדיקת האיזוטופים של שיני הדגים, אשר יכולה לתת תאריך מדויק לממצאים.

דגים מחליפים את שיניהם בקצב קבוע, ולכן בדיקת האיזוטופים בשיני הדגים מלמדת את החוקרים היכן הם חיו בשנת חייהם האחרונה. אולם בדיקת האיזוטופים בעצמות הדגים מלמדת את החוקרים על ממוצע המליחות במים שבהם חיו הדגים כל חייהם. לפי ד"ר סיסמה-ונטורה, המחקר העלה כי אותם דגים שהפכו לסטנדרט הקולינרי באזור בילו את כל חייהם בתוך ימת ברדוויל – שמלוחה באופן משמעותי מהמים בים הפתוח. מחזור החיים של דגי הדניס, לפי החוקר מאוניברסיטת חיפה, כלל שהייה בימת ברדוויל בשלב מוקדם של חייהם, יציאה אל הים הפתוח וחזרה מדי פעם. ניתוח ההרכב הכימי של העצמות מצביע על כך שאותם חקלאים קדומים הבינו איך לתפוס את הדגים לפני שהם עזבו את הימה בפעם הראשונה.

הפיכת ימת ברדוויל למקור הדגים של האזור חופפת גם שינויים אקלימיים משמעותיים שהתרחשו באותה תקופה. ד"ר סיסמה-ונטורה מסביר כי לפני כ-4,000 שנה סיים העולם לצאת מעידן הקרח האחרון. כל המים שהיו לכודים בקרחונים בעשרות אלפי השנים הקודמות נמסו, וגובה פני הים, שהיה נמוך ביותר ממאה מטרים בעידנים הקודמים, מתייצב על גובה דומה למצבו היום. התייצבות אקלימית זו מביאה גם לשינוי פני החוף: מתחילה הצטברות של חול לאורך החופים, שמקורו בסחף של הנילוס. סחף זה הוא זה שיוצר את ימת ברדוויל, שקודם לכן היתה מפרץ פתוח, ועתה הפתח שלו נסגר על ידי שרטוני חול. רמת המליחות בתוכו עולה בהדרגה והוא הופך לאזור בעל תנאים אקולוגיים יחודיים.

דג דניס. לפני 3,500 הרכב הדגים שנמצאו באזור השתנה לחלוטין
David Blaikie

"זו הפעם הראשונה שיש התייצבות של גובה פני הים במקביל להתפתחות תרבותית", אומר ד"ר סיסמה-ונטורה. כפי שהמחקר החדש מראה, בני האדם שחיו לאורך חופים אלה למדו מהר מאוד כיצד לנצל את התנאים החדשים. ומי היו אותם בני אדם? פרופ' גיא בר-עוז, מומחה לארכיאולוגיה של המזון מאוניברסיטת חיפה ואחד ממחברי המחקר, מספר כי הזמן המדובר חופף לסוף תקופת הברונזה ותחילת תקופת הברזל. תקופה זו היא גם ראשית תקופת המקרא. המעצמה ההגמונית באזור היא מצרים, אבל בגלל שינויים אקלימיים וחברתיים, היא מאבדת חלק משליטתה, ומתפתחות באזור כנען תרבויות עם אוטונומיה רבה יותר, כולל בני ישראל הקדומים.

מעט שמות של דגים במקרא

פרופ' בר-עוז מסביר כי המחקר החדש מלמד, על דרך השלילה, מידע חשוב על אופיין של התרבויות שמתפתחות באזור. לדבריו, העמים שחיו לחופי ברדוויל גילו את האפשרות לנצל את נדידת דגי הדניס אליה ומחוץ לימה כדי לתפוס כמויות עצומות של דגים. בעקבות זאת הפכו דרכי המסחר הקיימות, שדרכן הגיעו קודם לכן מספר מצומצם של דגים מהנילוס עד לכנען, למקור הדגה העיקרי שאכלו תושבי האזור.

לפי החוקר מאוניברסיטת חיפה, העובדה שמרבית העמים שחיו פה אכלו רק דגים מיובאים מצביעה על כך שהם לא הכירו את הים ולא ידעו כיצד להוציא את מחייתם ממנו. יוצאי דופן הם הפלישתים, "גויי הים", שבחפירות ביישוביהם נמצאו גם דגים שמקורם בים הפתוח. פרופ' בר-עוז קושר את הבורות של עמי כנען לאוצר המלים והמונחים הדל ששימש את כותבי התנ"ך. בניגוד ליותר מ-15 מושגים שונים שיש בתנ"ך לתיאור הגפן או למגוון חיות הבר והציפורים המוזכרים בשמם, האזכור של הים והחיים בו הוא מוגבל ודל עד מאוד. הד לכך, הוא מסביר, ניתן למצוא בעובדה שבעברית המודרנית רוב שמות הדגים, כמו גם רבים מהמושגים הימיים (כמו לגונה), מקורם בשפות זרות. עם זאת, החוקרים מסרבים להתחייב לגבי זהותם של הדייגים ששלו מן הים את דגי הדניס שהזינו את האזור.

מלבד ד"ר סיסמה-ונטורה ופרופ' בר-עוז, על המחקר הנוכחי, שמומן על ידי הקרן האירופית למחקר, הקרן הלאומית הגרמנית למחקר והקרן הישראלית למדע, חתומים גם פרופ' עמרי לרנאו ופרופ' איילת גלבוע מהמכון לארכיאולוגיה על שם זינמן באוניברסיטת חיפה, פרופ' דורית סיוון מהחוג לציווילזציות ימיות של אוניברסיטת חיפה, ד"ר עירית זהר ממכללת אורנים והמכון לארכאולוגיה על שם זינמן באוניברסיטת חיפה,  פרופ' אנדראס פאק מאוניברסיטת  גוטינגן ופרופ' תומאס טוטקין מאוניברסיטת מיינץ.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו