באצבעות אני מבינה: מחקר חדש מגלה כי חוש המישוש מעניק לנו תחושת ודאות - מדע - הארץ

באצבעות אני מבינה: מחקר חדש מגלה כי חוש המישוש מעניק לנו תחושת ודאות

הנטייה האנושית לגעת באה לידי ביטוי בצורך של ילדים למשש דברים ובחיבה לכפתורים על פני מסכי מגע, ועכשיו יש לה הסבר: כאשר המידע החזותי מבלבל, חוש המישוש מספק לנו אחיזה במציאות

אסף רונאל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
עולי רגל מוסלמים במכה, נוגעים במבנה הכעבה הקדוש. "חוש המישוש גורם לנו להרגיש טוב יותר"
אסף רונאל

המשיכה של בני אדם לגעת בדברים מוכרת לכל הורה שנכנס לחנות מלאה בחפצים שבירים עם ילדם. גם מוזיאונים מכירים את הנטייה הזו היטב, ואחת ההוצאות הקבועות בתקציביהם מוקדשת לתיקון נזקים שגרמו מבקרים שנגעו ביצירות. מחקר חדש של חוקרים ממינכן ומלונדון בוחן את השאלה מדוע אנחנו אוהבים לנגוע בדברים שנמצאים לנגד עינינו, ומצביע על כך שהנטייה הזו נועדה להעניק לנו ודאות אל מול מידע חזותי דו-משמעי.

במאמר, שהתפרסם היום בכתב העת Scientific Reports, מציינים החוקרים כי הנטייה הזו להסתמך יותר על המידע שמקורן בחוש המישוש מופיעה כבר בברית החדשה, כשהשליח תומא ("המפקפק") מסרב להאמין שישו שב מן המתים עד אשר "לא אראה בידיו את-רשם המסמרות ואשים את-אצבעי במקום המסמרות ואשים את-ידי בצדו לא אאמין". גם הפילוסוף רנה דקארט, במאמציו לפרק את יכולתנו לסמוך על חושינו, מציין שחוש המישוש נחשב לבטוח ביותר ולהכי פחות מטעה.

ישו והצלב, מתוך הסרט "הפסיון של ישו". השליח תומא סירב להאמין שמת "עד שאשים את-אצבעי במקום המסמרות"

בניגוד לפילוסופים, כותבים החוקרים, הפסיכולוגיה לא מצאה יתרון מובהק לחוש המישוש על פני חושים אחרים. אולם בעקבות תומא השליח, עד היום הנטייה האנושית להעדיף את המגע על פני החושים האחרים באה לידי ביטוי בתחומים שונים, כמו ההעדפה של אנשים ללחוץ על כפתורים במקום לבחור פריטים ישירות ממסכי מגע.

במחקר החדש, הראו החוקרים ממינכן ומלונדון לראשונה כי לנוכח מידע ויזואלי מבלבל, אנו סומכים על אצבעותינו יותר מאשר על עינינו. כדי לבחון זאת, נעזרו החוקרים באשליה תפישתית שמשפיעה גם על האופן שבו אנו רואים צורות וגם על האופן שבו אנו חשים בהן.

בניסוי הוצגו בפני הנבדקים שני קיסמים שיצרו צורת T הפוכה. כששני הקיסמים באורך זהה, הקיסם האנכי נראה ומרגיש ארוך יותר מהקיסם האופקי. בפני הנבדקים הוצג טווח נרחב של גדלים שונים של קיסמים. בחלק מהמקרים, הקיסמים נראו באורך דומה. במקרים אחרים, ההבדל בין אורכי הקיסמים נראה ברור.

החוקרים גילו כי נבדקים הצליחו להעריך יותר במדויק את אורך הקיסמים בעזרת חוש הראייה ולא המישוש. אולם הגילוי המשמעותי היה כאשר הנבדקים התקשו להבחין איזה מהקיסמים ארוך יותר, ולמעשה התבקשו לנחש: הם ניחשו בביטחון רב יותר אחרי שנגעו בחפצים מאשר אחרי שראו אותם.

לפי החוקרים, נראה כי כשההקשר אינו ברור, חוש המישוש מספק לנו יותר מאשר מידע מדויק - הוא מציע לנו תחושת ודאות, הרגשה של חיבור טוב יותר למציאות. "הבנת המקום המיוחד של המגע בתפיסתנו עשוי להיות מאתגר עבור חוקרי מוח מודרניים", הסבירה החוקרת המובילה פרופ' מרלה פירהרסט, מומחית לפילוסופיה של המחשבה ומדעי המוח מאוניברסיטת לודוויג מקסימיליאן במינכן, בהודעה לתקשורת שהוציאה האוניברסיטה. "אחרי הכל, המגע אינו שונה משאר החושים: הוא מועיל לפעמים, מפריע לעתים אחרות, הכל תלוי בהקשר ובמשימה. מה שהראינו הוא שחוש המישוש אינו מדויק יותר מחושים אחרים, אלא שהוא גורם לנו להרגיש טוב יותר. דקארט צדק כשאמר שזה החוש הכי קשה לנו להטיל בו ספק".

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ