קולומביה לא יודעת איך להתמודד עם ההיפופוטמים של אסקובר

ברון הסמים הקולומביאני פבלו אסקובר השאיר מאחוריו מורשת שבני עמו אינם יודעים כיצד להתמודד איתה. אין מדובר במעבדות לייצור סמים אלא בקבוצה של היפופוטמים שהוא ייבא לחווה הפרטית שלו לפני יותר מ–30 שנה. עם הזמן הם ברחו לטבע והחלו להתרבות. על פי ההערכה יש כיום 60 פרטים של בעל חיים גדול זה, שבית הגידול הטבעי שלו הוא באפריקה.

בכתב העת ISRAEL JOURNAL OF ECOLOGY & EVOLUTION התפרסם באחרונה מאמר של ג'ייקוב דמביצר מאוניברסיטת מיאמי, הדן בהשלכות של נוכחות ההיפופטמים הממשיכים להתרבות. הוא מציין שנעשו כמה ניסיונות לעצור את גידול האוכלוסייה, אך ללא הצלחה. בין השאר נעשה ניסיון לסירוס לאחר לכידה, אבל הוא התברר כמסובך מדי במקרה של בעלי חיים כה גדולים. כמו כן נבחנה האפשרות להרוג אותם, אבל לאחר שהיפופטם אחד נורה למוות החלה מחאה ציבורית ופעילות זו הופסקה.

כרגע אין פתרון לבעיה, אבל מומחים רבים לשמירת טבע ממשיכים לטעון כי יש למנוע את המשך ההתרבות. הם חוששים שההיפופוטמים ישפיעו לרעה על המערכת האקולוגית המקומית, וחוששים במיוחד כי אלו ידחקו בעלי חיים כמו לוטרות ממקורות מים. כמו כן הם מהווים סיכון לבני אדם.

• הסוכנים שתפסו את פבלו אסקובר: הופתענו מההצלחה של "נרקוס"
• ההיפופוטמים של פבלו אסקובר משגשגים בקולומביה

מאחר שבקולומביה אין עונה של יובש כמו באפריקה, יש להיפופוטמים יכולת להתרבות בקצב מהיר יותר בארצם החדשה, וייתכן שבתוך כמה שנים יהיו כבר כמה מאות מהם.

דמביצר טוען שיש לבחון לעומק את ההשלכות של נוכחות היפופוטמים בדרום אמריקה. מחד, הוא מציין שהם יכולים להפיץ מחלות לבעלי חיים אחרים (אף כי אין הוכחות שדבר כזה קרה). מאידך, הם יכולים לחיות בדו־קיום עם מינים מקומיים ואף להעשיר את הנהרות בחומרי דשן הנמצאים בהפרשות שלהם, ולהביא לגידול באוכלוסיות דגים. "אם ההרג שלהם אינו מקובל מבחינה חברתית", הוא כותב, "ומחקרים מראים שהתועלת האקולוגית של נוכחותם מאזנת את החסרונות, אז אולי בני אדם, היפופוטמים וחיות הבר של קולומביה יכולים להתקיים ביחד".