אוסטרלופיתקוס רובוסטוס

החוקרים היום יודעים כי התפישה הפופולרית של האבולוציה כ"סולם" או "שרשרת", של מין אחד שמתפתח למין אחר, אינה מדויקת. תיאור נכון יותר של האבולוציה הוא כ"שיח" שמכיל ענפים רבים שמתפצלים, משתלבים ולפעמים גם מגיעים למבוי סתום. המחקר האבולוציוני מכיר היום מינים רבים של "ענפים צדדיים" שכאלה, שמפגינים תכונות יוצאות דופן שלא היה להם המשך במעלה העץ האבולוציוני. אחד מאותם מינים הוא האוסטרלופיתקוס רובוסטוס, קבוצת הומינידים מדרום אפריקה שראשוני מאובניה נתגלו בשנות ה-30 של המאה ה-20. 

האוסטרלופיתקוס (קוף דרומי) רובוסטוס (מגושם) קיבל את שמו בזכות מערכת הלעיסה האימתנית שלו. הרובוסטוס, שבניגוד לשאר ההומינידים אוכלי הכל היה ככל הנראה צמחוני מובהק, חי לפני כ-1.5 מיליון שנים. החוקרים מניחים שהרובוסטוס התפתח מתוך האפרנזיס, בין השאר בגלל שינויי האקלים שאפיינו את בית הגידול שלו. בהתאם, גם הוא הלך זקוף, ונפח מוחו נותר קטן. אולם מערכת הלעיסה יוצאת הדופן שלו יצרה שינויים אנטומיים משמעותיים בפניו: עצמות הלחיים הגדולות של הרובוסטוס (שעליהן תפוסים שרירי הלעיסה) ממוקמות קדימה ממרכז הפנים בשיעור ניכר. הדבר מעניק למנוף הלסת יתר כוח בעת הלעיסה. כתוצאה מכך, להומיניד הקדום היו ״פני צלחת״ עם האף שקוע במרכזן. שרירי הלעיסה האחרים, שמתחברים לשטח פניה של קופסת המוח, היו כה גדולים, שאצל הרובוסטוס התפתחה כרבולת עצם על פסגתה של הגולגולת כדי להוסיף שטח למאחז סיביו הרבים של השריר הגדול.

פרופ' רק מסביר כי ההנחה היא שהרובוסטוס התקיים על מיני מזון צמחי קשיחים במיוחד, כולל זרעים, שורשים וגם דומים על זרעיהם. ההומיניד חי בסוואנות (היבשות לגמרי באותה תקופה) של מזרח ודרום אפריקה, וייתכן שמערכת הלעיסה הייחודית שלו אפשרה לו לשרוד בסביבות מחייה צחיחות יותר מאבות אבותיו האפרנזים. 

מתוך התערוכה באקדמיה למדעים, ירושלים

הדמיה: JAV / Science Photo Library