בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הפיתה העתיקה בעולם חושפת שהלחם היה כאן הרבה לפני החקלאות

לראשונה הצליחו חוקרים למצוא שרידים ללחם שנאפה לפני שבני האדם החלו לביית צמחים. הגילוי רומז שאפיית הלחם עודדה את החקלאות - ולא להפך

13תגובות
תנור בו נאפתה הפיתה, באתר שבצפון-מזרח ירדן
Image courtesy of Alexis Pantos

מדענים מצאו שרידים מפוחמים של פיתה שנאפתה בידי ציידים־לקטים בצפון־מזרח ירדן של היום, לפני כ–14,400 שנה. שרידי הלחם הללו הם העדות הקדומה ביותר ללחם אפוי שנמצאה עד כה במחקר הארכיאולוגי, והיא מקדימה את החברות החקלאיות ב–4,000 שנה לפחות. לפי החוקרים, הממצאים שמראים כי הציידים־לקטים הכינו לחם מדגנים לא מבויתים, עשויים להעיד על כך שאפיית הלחם היתה אחד הגורמים שעודדו את המהפכה החקלאית.

צוות חוקרים מאוניברסיטת קופנהאגן, אוניברסיטת לונדון ואוניברסיטת קיימברידג' ניתח שרידי מזון בני 14,400 שנה מאתר ארכיאולוגי בשם שובייקה 1, הנמצא במדבר השחור בצפון־מזרח ירדן. "פיסות הלחם נמצאו כחלק מדגימה שגרתית של שרידי צמחים קדומים", מסביר ל"הארץ" פרופ' טוביאס ריכטר, אחד החוקרים מאוניברסיטת קופנהאגן. ממצאי המחקר התפרסמו אתמול בכתב העת Proceedings of the National Academy of Sciences.

האתר שבו נמצאו שרידי הפיתה, בצפון־מזרח ירדן
Image courtesy of Alexis Pantos

מקור שרידי הלחם הקדומים ביותר שנתגלו עד כה נמצא באתר בשם צ'טלהויוק ברמה האנטולית שבטורקיה, וגילם כ-9,000 שנה. "משמעות הגילוי היא שהלחם קדם לחקלאות וככל הנראה גם לגידול צמחים. אם כי ישנה מחלוקת בשאלה אם הציידים־לקטים מהתרבות הנאטופית גידלו דגנים או לא", אומר פרופ' ריכטר.

התרבות הנאטופית היא מרכזית בפרה־היסטוריה של המזרח התיכון. בתקופה של התרבות הזו, לפני 14,500 עד 11,500 שנה, מסביר פרופ' ריכטר, תועדו שינויים תרבותיים משמעותיים בממצאים הארכיאולוגיים: בניית מבני אבן מוצקים ואתרים גדולים יותר, המעידים על כך שהציידים־לקטים נשארו בהם תקופות ארוכות יותר. הם גם קברו את מתיהם ביישובים אלה בטקסי קבורה, ויצרו מספר רב של פריטי אמנות.

פרופ' אנה בלפר־כהן, ארכיאולוגית מהאוניברסיטה העברית המתמחה בתרבות הנאטופית, מסבירה כי עד העשורים האחרונים הניח המחקר שהחקלאות קדמה להתיישבות הקבע. ב–30 השנה האחרונות, כך לפי פרופ' בלפר־כהן, התברר כי הנאטופים עברו קודם לגור ביישובי קבע, ואז נראה שהחלו לנסות לגדל צמחים, אולי כדי להתגבר על הידלדלות המשאבים הטבעיים שהיו סביבם. לדבריה, בתרבות הנאטופית יש עלייה משמעותית במספר של כלי הכתישה — שיש להניח כי שימשו לעיבוד מזון צמחי. גם הופעתם של כלי צור ועליהם ברק שימוש, הנובע מקציר, מעיד בסבירות גבוהה על שימוש בהם לקצירת דגנים.

כלי קדום לטחינת דגנים, שנמצא באתר בירדן
Image courtesy of Alexis Pantos

המומחית מהאוניברסיטה העברית מבהירה נקודת מפתח במחלוקת על הגורמים שהובילו למהפכה החקלאית. לדבריה, ההבדל בין דגני בר לדגנים מבויתים הוא שבדגני בר, 99% מהשיבולים מתפרקות עם הבשלת הצמח, והגרגירים מתפזרים. בתהליך ביות הדגנים, כולל החיטה, בחר האדם את האחוז האחד של שיבולים מוטנטיות שאינן מתפזרות והשתמש בהן לגידול חיטה הנוחה יותר לקציר. כך יכולים חוקרים בני ימינו לזהות בממצא הארכיאולוגי אם מדובר בחיטה מבויתת או לא.

פרופ' בלפר־כהן מסבירה כי העובדה שהחיטה אינה מבויתת, אין משמעה שהיא לא גודלה במכוון ושימשה להכנת מזון. לדבריה, בהחלט ייתכן שהנאטופים גידלו חיטת בר ואספו את גרגיריה בשיטות שונות גם לפני הביות. היא מסבירה כי תנאי השימור הגרועים משאירים בידינו רק עדות דלה ליחסי אדם־צומח בתקופות הפרה־היסטוריות באזורנו. התגלו עדויות עקיפות לניצול דגנים בתקופות מוקדמות יותר, וכלי הכתישה הרבים שנמצאו יכלו לשמש לטחינת דגנים. מחקרים שונים, שחלקם נערכו באתרים בישראל, אף הראו זאת. אחת העדויות המרשימות היא גילוי אבן טחינה באתר על גדות הכנרת, שבדיקתה העלתה כי היא שימשה לטחינה או לכתישה של זרעים לפני כ–24 אלף שנה.

שינוי באורח החיים

הארכיאולוגים דנים כבר עשרות שנים בשאלה מה גרם לאדם לעזוב את אורח החיים של הציידים־לקטים ולהתיישב ביישובי קבע חקלאיים. פרופ' ריכטר מסביר כי ככל הנראה גורמים רבים תרמו לתהליך החשוב הזה בהיסטוריה האנושית, ועתה הוא ועמיתיו מבקשים להוסיף גם את אפיית הלחם בידי הציידים־לקטים הנאטופיים לרשימה זו.

"ממה שידוע לנו עד כה, נראה שהלחם הנאטופי לא היה משאב מזון יומיומי. התיעוד הארכיאולוגי מראה כי דגנים היו נדירים כמעט בכל אתר ארכיאולוגי מהתקופה", מסביר הארכיאולוג. "לפיכך, ייתכן שהיה מדובר במזון לאירועים מיוחדים. ניתן לדמיין כיצד הפך עם הזמן למשהו שאנשים חשקו בו. ייתכן שצריכת הלחם הזו יצרה תמריץ להתחיל בגידול דגנים". ריכטר מזהיר כי יש צורך במחקר רב כדי לקבוע זאת במידה כלשהי של וודאות: "רק התחלנו לפתוח חריץ בדלת ולהבין טוב יותר את הרגלי התזונה הקדומים".

ואכן, ההישג המדעי של המחקר הנוכחי הוא במציאת עדויות ישירות ללחם אפוי. הסיבה העיקרית לנדירות הממצאים האורגניים מאותה תקופה היא הסיכוי הנמוך שהללו ישתמרו באקלים הקיים במזרח התיכון. לדברי פרופ' בלפר־כהן, כל המרכיבים להכנת הלחם היו קיימים, ולכן אפשר היה להניח כי בני התרבות הנאטופית אכן אפו לחם, אולם רק עתה הצליחו למצוא ראיות מוחשיות ללחם עצמו.

פרופ' גיא בר-עוז, ארכיאולוג מאוניברסיטת חיפה המתמחה בתרבות האוכל בעולם הקדום, מסכים עם עמיתתו הירושלמית בקביעה שכל המרכיבים להכנת הלחם כבר נמצאו במחקרים ארכיאולוגיים של התרבות הנאטופית. אולם לדבריו, חשיבות המחקר הנוכחי היא מציאת ההוכחה לשני השלבים האחרונים והמשמעותיים ביותר בהכנת הלחם: הטחינה הדקה והאפייה עצמה. לדבריו, הדגנים הטחונים באבני הכתישה שנמצאו עד כה יכלו לשמש גם למאכלים אחרים.

כדי להדגים זאת הוא מונה את מגוון צורות הטחינה של חיטה הקיימות כיום: מפריקה (חיטה ירוקה שבורה, א"ר) ועד קוסקוס וסולת. פרופ' בר-עוז מסביר עוד כי עד היום עשו אנלוגיות לתרבויות מאוחרות יותר של ציידים־לקטים כדי להניח שהנאטופים הכינו לחם, ועתה נמצאה עדות ישירה לכך. או, כפי שהוא מנסח זאת, "בשיעור שלי על לחם אני מציג שקופיות של הממצאים הארכיאולוגיים על שלבי הייצור של הלחם, ובשקופית האחרונה אני מראה בדואי אופה לחם". עתה הוא יוכל להשתמש בתמונת הפיתה מירדן.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו