שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
אסף רונאל
חוקרים באתר הארכיאולוגי צ'טלהויוק בטורקיה, השבוע
חוקרים באתר הארכיאולוגי צ'טלהויוק בטורקיה, השבועצילום: HANDOUT/רויטרס
אסף רונאל

סיפור הגירוש מגן עדן מהדהד את מעבר המין האנושי מחיים של הסתמכות על השפע שמציע הטבע, לחיים חקלאיים המאפשרים יותר פריון, אבל במחיר כבד לבריאות האדם ולאיכות חייו. "ארורה האדמה בעבורך בעצבון תאכלנה כל ימי חייך", (בראשית ג' י"ז) מבטיח אלוהים לאדם וחווה לאחר שהמרו את פיו ואכלו מעץ הדעת, "בזעת אפיך תאכל לחם" (בראשית ג' י"ט). ואכן, מחקרים רבים עוסקים במעבר זה מאורח חיים של ציד ולקט לחיים חקלאיים, ומראים את ההשפעות הבריאותיות והחברתיות של אחת מהמהפכות החשובות ביותר שהתחוללו במאות אלפי שנות האבולוציה של המין הנקרא הומו סאפיינס.

העניין במהפכה טכנולוגית, חברתית ותרבותית זו, שהחלה לפני 15-12 אלף שנה כאן בלבנט, אינו אינטלקטואלי גרידא, אלא יכול לשפוך אור גם על בעיות בריאותיות מהן סובלים רבים גם היום. המעבר של האדם ליישובי קבע הולכים וגדלים ולתזונה המבוססת על גידולים חקלאיים עתירי פחמימות הביא להופעתן של מחלות שלא היו מוכרות לציידים-לקטים, אך מאפיינות גם את החיים המודרניים. כדי להבין יותר את השפעות החיים החקלאיים, חלק מהחוקרים מתמקדים בקבוצות אתניות השומרות כיום על אורח חיים נוודי, בעוד שאחרים מבקשים ללמוד מהארכיאולוגיה כיצד השפיע השינוי על בני האדם בימי קדם.

עתה, מחקר חדש מסכם את הידע שנצבר על ההשלכות הבריאותיות והחברתיות של המעבר לחיים חקלאיים בסביבה טרום-עירונית צפופה, על סמך עשרות שנות מחקר של עיירה חקלאית מוקדמת - במשך יותר מאלף שנות קיומה. צ'טלהויוק הוא אתר ארכיאולוגי עצום בלב הרמה האנטולית, שהתגלה בשנות ה-50. הממצאים הארכיאולוגים מצביעים על כך שהוא נוסד בסביבות שנת 7100 לפני הספירה, שגשג במשך יותר מאלף שנה, כשבשיאו חיו בו בין 3,500 ל-8,000 בני אדם (יש מחלוקת מדעית משמעותית על גודל האוכלוסייה) עד שננטש בסביבות שנת 5950 לפני הספירה.

"המאמר מסכם בצורה הוליסטית את מה שקרה לבני האדם מבחינה בריאותית כשהם עברו לחיים ביישובי קבע", אומרת פרופ' אנה בלפר-כהן, ארכיאולוגית מהאוניברסיטה העברית. "אם כי שום פרט במאמר כשלעצמו אינו חידוש". ואכן, ממצאי המחקר מאששים את התובנות שהצטברו בעשרות שנות מחקר ארכיאולוגי ואנתרופולוגי, שמראים כי חיים חקלאיים מאפשרים לכלכל אוכלוסיות אנושיות גדולות מאשר בעבר, אולם במחיר של פגיעה באיכות החיים של רבים מהפרטים החיים בקהילה.

האתר הארכיאולוגי צ'טלהויוק בטורקיה, השבוע
האתר הארכיאולוגי צ'טלהויוק בטורקיה, השבועצילום: FSYLN / Getty Images/iStockphoto

אחד היתרונות של המחקר בצ'טלהויוק הוא שפע הממצאים. בין השאר, עם השנים נאספו באתר שלדים של יותר מ-800 בני אדם, מכל שלבי החיים – משלדי תינוקות ועד לשרידי אנשים שמתו בשיבה טובה. לאורך רוב התקופה, כותבים החוקרים במאמר שהתפרסם השבוע בכתב העת המדעי PNAS, תושבי צ'טלהויוק נהגו לקבור לפחות חלק ממתיהם תחת רצפת הבתים. עם זאת, פרופ' בלפר-כהן אומרת שייתכן שתושבי הבית עזבו אותו לאחר הקבורה, לפחות לתקופה מסוימת. בשלבים המאוחרים של היישוב, מסבירים החוקרים, המנהג של קבורה תחת רצפת הבתים מצטצמם. מנגד, מתרבות הדוגמאות ל"קבורה משנית" - הזזת השלדים ממקום קבורתם המקורי, וגם של שימוש בגולגולות ועצמות שונות כחלק מחיי היומיום.

תושבי היישוב החקלאי הקדום הקפידו על שמירת הרצפות נקיות יחסית מפסולת, והקירות הפנימיים והרצפות סוידו באופן שיטתי – כשלסיד עצמו יש גם תכונות מחטאות. פרופ' בלפר-כהן מציינת כי באותה תקופה החלו החקלאים המוקדמים לחפור בארות כדי להפריד בין המים המשמשים לשתייה של בעלי החיים המבויתים ממקורות המים האחרים ששימשו את הקהילה. למרות זאת, הממצאים הביו-ארכיאולוגיים המיקרוסקופיים מראים כי כמות ניכרת של צואת אדם ובעלי חיים היתה נוכחת בכל סביבת המגורים. בנוסף, דירי הצאן וגם המחראות היו סמוכים לבתים, והקרקע באתר מלאה בשרידי ביצי טפילים.

כתוצאה מהתנאים ההיגייניים הלקויים, זיהו החוקרים ראיות למגוון דלקות בעצמות שהחלו מזיהומים לא מטופלים בפצעים בעור. החוקרים מציינים עוד שבניגוד לציפייה שהעלייה בגודל ובצפיפות האוכלוסייה תגביר גם את שכיחות הזיהומים, התגלה הדבר ההפוך. דווקא בשלב המוקדם של היישוב (7100−6700 לפני הספירה) נמצאו סימנים לפגיעות של זיהומים מקומיים על 33% מהשלדים, בהשוואה ל-26% בשלב השיא של החיים בצ'טלהויוק (6700−6500 לפני הספירה). ייתכן כי השיפור באיכות החיים של תושבי צ'טלהויוק עם התרחבות היישוב מסביר ירידה זו. בשלב האחרון של החיים במקום (6500−5950 לפני הספירה), מספר התושבים יורד בהדרגה, ועם הירידה בצפיפות האוכלוסייה, שיעור הזיהומים שהותירו חותם על שלדים שנמצאו במקום יורד ל-19%.

לחיים בצפיפות יש עוד השלכה משמעותית: עלייה במספר התקריות האלימות בין תושבי העיירה. בצ'טלהויוק הדבר ניכר במספר הגולגולות שנמצאו בהן סימנים לשברים שהחלימו. מתוך 93 גולגולות שנבחנו במסגרת מחקר של פגיעות מסוג זה, ב-25 נמצאו סימני שבר שנגרמו ככל הנראה ממכות מחפץ קשיח ומעוגל. ייתכן כי כדורי חימר המתאימים להשלכה בעזרת קלע, שנמצאו בשפע בעיירה, היו כלי הנשק המועדף בתקריות אלימות אלה. שיעור הנפגעים עלה ככל שהאוכלוסייה גדלה והעיירה הפכה צפופה,והעלייה באלימות נמשכה גם בשלב המאוחר של היישוב, כשהאוכלוסייה הצטמצמה בשל ההרעה בתנאי החיים.

חוקרת באתר הארכיאולוגי צ'טלהויוק בטורקיה, השבוע
חוקרת באתר הארכיאולוגי צ'טלהויוק בטורקיה, השבוע צילום: HANDOUT/רויטרס

ממצא בולט אחד, שהחוקרים נמנעים מלפרש אותו, הוא ששיעור הנשים שבגולגולתן נמצאו סימני אלימות גבוה משיעור הגברים. חלק מהשלדים החלימו מיותר ממקרה אחד של שבר בגולגולת, וחלק התאוששו מחמש מכות כאלה. "חלק ממקרי הפגיעות החוזרות הרבות ביותר נמצאו בגולגולות של נשים", כותבים החוקרים, וצורת הפגיעה בגולגולת "מצביעה על כך שאותן נשים נפגעו מאלימות בין אישית כשהיו בגבן לתוקפיהם".

הממצאים הארכיאו-בוטניים הרבים שנמצאו בצ'טלהויוק מראים שהתושבים גידלו, עיבדו ואכלו הרבה מאוד חיטה, שנכתשה ונאכלה כדייסה או לחם. החקלאים האנטוליים הקדומים גידלו גם שעורה, שיפון, אפונה ועדשים ואכלו מגוון מיני צמחים לא מבויתים. פחמימות הן נדירות בחייהם של אוכלוסיות ציידים-לקטים, ולמעבר לתזונה המבוססת על דגנים יש השלכות משמעותיות על בריאות בני האדם – ובעיקר על שיניהם. שיעור הנשים שסבלו מעששת היה גבוה מעט יותר, לכל אורך חיי היישוב, משיעור הגברים עם חורים בשיניהם. עם זאת, החוקרים מציינים כי באופן כללי, לא נמצאו הבדלים בין תזונת הנשים והגברים בקהילה.

התיעוד הרב של שרידי בעלי חיים שנמצאו במקום מעיד כי מרבית חיות המשק שגידלו תושבי העיירה היו כבשים, לצד שיעור נמוך יותר של עזים. בשלב מאוחר גם פרות מבויתות נוספו לעדרים ולתפריט. מיני בשר אחרים ששרידיהם נמצאו במקום היו חמורי בר, ארנבות, אילים, דגים וצדפות. החוקרים מציינים עוד כי ככל שהעיירה גדלה, כך עלה שיעור החלבון בתזונת תושביה. אמנם בין גברים ונשים לא נמצאו הבדלים משמעותיים בתזונה, אבל החוקרים מצאו הבדלים בולטים בין שוכני בתים שונים, וגם בין דרי אותו בית.

במשך זמן רב, סברו הארכיאולוגים כי המבוגרים והילדים שנקברו תחת רצפת אותו בית היו קרובי משפחה, בדומה למאפיין קבוצות קטנות של ציידים-לקטים מחד ושל המשפחה המודרנית מאידך. אולם גילוי זה של הבדלי תזונה בין דיירי בית יחיד, המתבסס על ניתוח האיזוטופים שנמצאו בשיני השלדים שנקברו במקום, מצביע על  מבנה חברתי שאינו מבוסס בהכרח על קשרי דם. "השוני בדפוסים הגנטיים והתזונתיים תואם מערכות יחסים חברתיות בתוך הבתים בפרט ובקהילה בכלל, שמבוססת על קרבה מעשית ולא קרבה ביולוגית", כותבים החוקרים במאמר.

המחקר של שיני תושבי המקום הראה עוד כי בחייו של אדם טיפוסי בצ'טלהויוק היו תקופות של קשיים או מחסור (בניית האמייל הקשיח בשיניים דורשת משאבים שהגוף לא מבזבז כשהוא נמצא במצבי דחק). למרות הקשיים, כותבים החוקרים, תושבי העיירה נהנו משפע משאבים מספיק כדי לאפשר גדילה תקינה. "גובהם ומשקל גופם של המבוגרים בצ'טלהויוק היה נורמלי בהשוואה לאוכלוסיות נאוליתיות אחרות במזרח הקרוב ובאירופה, ודפוסי הצמיחה בגובה ובמשקל הגוף תואמים גם לדפוסים שתועדו באוכלוסיות מודרניות הניזונות היטב", נכתב במאמר.

כמו היום, לשמירה על איכות החיים יש מחיר סביבתי. ניתוח שיני הכבשים בצ'טלהויוק מצביע על כך שאזורי המרעה שלהן היו בהדרגה מרוחקים יותר ויותר מהעיירה. השפעה אחת של דפוס זה, כותבים החוקרים, היא שאמנם המעבר ליישוב קבע הביא לכך שהחקלאים הראשונים צעדו פחות מאבותיהם הציידים-לקטים, והשינוי ניכר במבנה השלד שלהם. אולם ככל שבני הקהילה נדרשו לרעות את הכבשים רחוק יותר מהעיירה, כך נמצאת עלייה במרחק הממוצע שצעדו התושבים, המבוגרים והילדים, מדי יום, כמו גם בעומס העבודה בו היו נתונים.

החוקרים לא מציעים הסבר מלא לדעיכתו של היישוב בשלב המאוחר, עד שתושביו האחרונים נטשו אותו סופית והקימו יישוב חדש באתר אחר. הממצאים הארכיאולוגיים מצביעים על ניצול יתר של סביבת העיירה, שלצד היעלמות שטחי המרעה הקרובים הביא למחסור בעץ לבנייה ובעירה. ייתכן כי לשינויי האקלים, שהפכו את האזור כולו ליבש יותר, היתה השפעה מסוימת, אולם "תיעוד הצטמצמות האוכלוסייה והתפזרותה מצביעים על כוחות חיצוניים נוספים, שייתכן וכללו מגוון גורמים כמו נסיבות חברתיות ותנאי החיים".

בסך הכל, המחקר מאשש דפוסים התואמים שינויים חברתיים ופשרות תזונתיות שנמצאו במחקרים קודמים של מעבר מציד ולקט לחקלאות, כותבים החוקרים. "מערכת המעודדת פוריות וגידול באוכלוסייה ובעת ובעונה אחת תורמת להידרדרות בתנאי הקיום והשלכותיהם על הבריאות ואיכות החיים". מאפיין אחד, הייחודי למחקר של בריאותם ותנאי חייהם של תושבי צ'טלהויוק ושונה מממצאי אתרים ארכיאולוגיים אחרים, הוא היעדר הסימנים לפגיעתן של מחלות מדבקות הקשורות לחיים בצפיפות כמו שחפת וצרעת, מציינת פרופ' בלפר-כהן.

באופן כללי, המחקר מציע תמונה מקיפה ועשירה של החיים ביישוב חקלאי באנטוליה לפני 8,000 שנה ויותר. אולם החוקרת מהאוניברסיטה העברית מציינת שנקודת המבט הבריאותית מפספסת מאפיינים חשובים לא פחות של העיירה – ובעיקר העושר התרבותי והפולחני עוצר הנשימה שנמצא במקום. כדי להבין לעומק את הסיבות לעלייתה ונפילתה של צ'טלהויוק צריך להתייחס גם לתובנות שניתן להפיק משפע ציורי הקיר והצלמיות הפולחניות שנחשפו בעשרות שנות החפירה הארכיאולוגית באתר, ההופכים אותו לייחודי בין כל יישובי תחילת החקלאות האנושית שנמצאו.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ