ארכיאולוגים במצרים מצאו מדריך בן 4,000 שנה אל העולם הבא

זהו העותק הקדום ביותר של הספר, שמציג את שתי הדרכים שבהן הנשמה יכולה לנווט במסלול המכשולים של העולם התחתון - באדמה או במים. היעד הסופי הוא ממלכתו של אל המוות

לוגו ניו יורק טיימס
ניו יורק טיימס
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
איור של שתי הדרכים, מהמאה ה–20 לערך לפני הספירה
איור של שתי הדרכים על תחתית ארון קבורה מהמאה ה–20 לערך לפני הספירה. יש להתמודד עם שדים, להבות ושומרי סף צילום: Werner Forman / Universal Images
לוגו ניו יורק טיימס
ניו יורק טיימס

למרות תחלואי התחבורה הציבורית, אף נסיעה בה אינה משתווה בקשיים שלה למסעות המתוארים ב"ספר שתי הדרכים" — מפה מיסטית לעולם הבא של מצרים העתיקה. מדריך זה, שקדם לספר ההדרכה המצרי על הקבורה ("ספר המתים"), מציג שתי דרכים שבהן הנשמה יכולה לנווט בדרך המכשולים הרוחנית של העולם התחתון, לאחר שעזבה את הגוף המת. היעד שלה, לפי החוקרים שפיענחו את הספר, הוא "רוסטאו" — ממלכתו של אוזיריס, אל המוות שמת בעצמו. עם מזל ואישור מבית המשפט השמימי של אוזיריס, המת יכול להפוך לאל בן־אלמוות.

"למצרים הקדומים היתה אובססיה בכל הקשור לחיים בכל צורותיהם", אמרה ריטה לוקרלי, אוצרת האגיפטולוגיה באוניברסיטת קליפורניה בברקלי. "המוות היה עבורם חיים חדשים".

שברי הארון שנמצא בפיר ליד הכפר הקופטי דיר אל ברשה במצרים. נראים עליו הירוגליפים ודמויות
שברי הארון שנמצא בפיר ליד הכפר הקופטי דיר אל ברשה במצרים. נראים עליו הירוגליפים ודמויותצילום: Egypt Exploration Society

שני המסעות הם קשים, מפרכים ורצופי סכנות כל כך, שהמתים נזקקו לספרי הדרכה שיתלוו לנשמת המת ויבטיחו לה מעבר בטוח. "שתי הדרכים" הן שתי אפשרויות הניווט שהיו לנשמה בעולם התחתון: דרך האדמה ודרך המים. המת צריך היה להתמודד בין היתר עם שדים, עם להבות ועם שומרי סף חמושים שהגנו על גופו המת של אוזיריס מפני האלים, שהיו נחושים בדעתם למנוע את לידתו מחדש — כך לדברי הרקו וילֶמְס, אגיפטולוג מאוניברסיטת לוׂוֶן הבלגית. כדי להצליח בחיים שלאחר המוות נדרשו כישרון וידע בתאולוגיה סודית, שליטה בלחשי תחייה חזקים, וידיעת השמות לא רק של שומרי הסף בעולם המתים, אלא גם של מנעולי דלתות ולוחות ריצוף.

במחקר חדש שהתפרסם בכתב העת Journal of Egyptial Archaeology תיאר וילמס כיצד חשף צוות חוקרים בראשותו את השרידים בני 4,000 השנים של "ספר שתי הדרכים", שהוא העותק המוכר המוקדם ביותר מהספר המאויר הראשון. לדבריו, החוקרים פתחו ב–2012 מחדש פיר קבורה שננטש לפני שנים רבות במדרון של דיר אל ברשה, כפר קופטי באמצע הדרך בין קהיר ללוקסור, בצד המזרחי של הנילוס. אתר זה היה בית הקברות הראשי של מושלי האזור בתקופת הממלכה התיכונה — 2055–1650 לפני הספירה בערך, ויש בו מצבות מעוטרות רבות.

הפיר שנחקר על ידי וילמס וצוותו היה אחד מחמישה במתחם הקברים של המושל אחנאחת, והחוקרים מצאו בעומק שישה מטרים שרידים של סרקופג שנזנחו על ידי ארכיאולוגים קודמים. רוב הפריטים שהיו בו נבזזו או הושמדו על ידי פטריות, אך על שני לוחות ארז נרקבים נראו דמויות והירוגליפים. להפתעת וילמס, התברר כי אלה היו חלקי טקסט מספר שתי הדרכים, וכתובות שהתגלו בקרבת מקום התייחסו לתקופת שלטונו של פרעה מנתוחותפ השני ששלט במצרים עד 2010 לפנה"ס. מכאן ניתן להסיק כי "המדריך" עתיק ב–40 שנה בקירוב מכל אחד מכ–20 העותקים שנמצאו עד כה.

תעתיק הירוגליפי של לחש 1130 שנמצא על הארון
תעתיק הירוגליפי של לחש 1130 שנמצא על הארון צילום: Egypt Exploration Society

בפיר האפל היו פזורים מאות חלקים של ארון מתים מעץ ארז. החופרים ארזו בזהירות את חלקי העץ השבריריים ושלחו אותם לבלגיה. ציורים של נכבדים מהממלכה התיכונה צוירו בעיקר בתוך הארונות. "הטקסטים בתוך הארונות ממקמים את המת בעולם האלים", אמר וילמס. "לפעמים הם משתלבים עם הציורים. בדיר אל ברשה אפשר למצוא לעיתים קרובות ספרים של שתי הדרכים".

התמונות צוירו בצבעים, אך הטקסטים נכתבו בדיו שחורה או אדומה ולאחר מכן נחקקו בסכין. אף שהצבע על הקרשים נעלם ונותרו רק החריטות, וילמס הצליח לפענח רבים מהציורים הדהויים בעזרת צילומים ברזולוציה גבוהה ו־DStretch — תוכנה לשיפור דיגיטלי של ציורי סלעים. 

על אחדים מהלוחות נראה חקוק השם ג'הוטינאחת. בתחילה, וילמס הניח שבארון היתה גופתו של אותו מושל, אך בבדיקה מדוקדקת יותר התברר כי הוטמנה בו גופת אשה בשם ענח' שהיתה כנראה קרובת משפחה של אחד מבכירי האליטה המחוזית. ייתכן מאוד שהעצמות שנמצאו בפיר הן שלה, אפילו שהספר מציין שמדובר בגבר. "מוזר לדעתי שהישרדות האדם בעולם המתים מתוארת בגוף זכר", ציין וילמס.

עיבוד שבר של הארון באמצעות DStretch — תוכנה לשיפור דיגיטלי של ציורי סלעים
עיבוד שבר של הארון באמצעות DStretch — תוכנה לשיפור דיגיטלי של ציורי סלעיםצילום: Egypt Exploration Society

לפי אמונת המצרים הקדומים, הבריאה וההתחדשות — התחייה — היו נחלתם של האלים ממין זכר בלבד. "האלות היו המגוננות", אמרה קארה קוני, מרצה לאמנות מצרית ואדריכלות באוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס. "שם הגוף 'הוא' היה חיוני אפילו ביחס לאשה שמתה, משום שהמתים היו חייבים להיות כמו אוזיריס". כל ספר מתים היה שונה מזולתו, ואורכו ויופיו היו תלויים בעושרו או במעמדו של המת. 

"הספר הזה מתחיל בטקסט שמקיף אותו קו אדום, האמור להציג 'טבעת של אש'", אמר וילמס. "ובטקסט מדובר על אל השמש שמעביר את טבעת האש המגוננת הזאת אל אוזיריס". בין הציורים יש הרבה שערים וקווים בצורת לולאה, שמרמזים על הדרכים הנפרדות לחיי העולם הבא, שאותן מכתרים רוחות רעות ויצורים על־טבעיים אחרים. בתמונה האחרונה נראים סירה על מזחלת, טקסט שהוא לחש 1128 לדברי וילמס, ובסוף מופיע הטקסט האחרון — לחש 1130 — שבעזרתו מזדהה המת לנצח עם רע, אל השמש והבורא. אם נניח שענח' אמרה את הלחשים כמו שצריך, הרי שהיא הפכה לאל.

לכתבה המלאה של פרנק לידז ב"ניו יורק טיימס"

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ