חוקרים גילו את החיה שנעה הכי מהר בעולם החי: נמלת הדרקולה - סביבה ובעלי חיים - הארץ

חוקרים גילו את החיה שנעה הכי מהר בעולם החי: נמלת הדרקולה

מדענים גילו שהחרק הטרופי מסוגל להניע את לסתותיו במהירות של יותר מ-320 קמ"ש. הנמלה משתמשת ביכולת זו על מנת להרוג את טרפה ולהזין את זחליה, שמהם היא ניזונה בתורה - על ידי שתיית דמם

לוגו גרדיאן
גרדיאן
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
נמלים על עץ. היא לופתת את הטרף בלסתותיה, ואז יכולה לעקוץ אותו על מנת להמם אותו סופית
לוגו גרדיאן
גרדיאן

תשכחו מהצ'יטה והנץ — נמצאה מנצחת חדשה בקטגוריית מהירות התנועה בעולם החי: נמלת דרקולה. מדענים גילו שהחרק הטרופי הקטן מסוגל להניע את לסתותיו במהירות שיכולה להגיע עד ל–90 מטרים בשנייה, כלומר, יותר מ–320 קמ"ש. מדובר ביכולת התנועה המהירה ביותר של בעל חיים כלשהו.

נמלי הדרקולה משתמשות ביכולתן זו כדי לתקוף, להמם ולהרוג את הטרף שלהן, שבו הן מזינות בהמשך את הזחל שלהן. "הן נוהגות לנוע מתחת לאדמה, וכשהן נתקלות בייצור כמרבה רגליים או טרמיט, הן לופתות אותו בלסתותיהן כדי להמם או להרוג אותו", אומר אנדרו סוארז, מרצה לביולוגיה באוניברסיטת אילינוי, שעמד בראש המחקר. "אחר כך הן יכולות לעקוץ אותו בשביל להמם אותו סופית ולהביא אותו לקן שלהן".

יכולותיה יוצאות הדופן של הנמלה הזו, ששמה המדעי הוא Mystrium Camillae, כבר היו ידועות לחוקרים בעבר. אולם רק עתה מדענים הצליחו לאמוד במדויק את מהירות הנעת הלסתות שלה, בזכות פיתוח טכנולוגיית וידאו מהירה מספיק לשם כך, שארך כעשור. במסגרת המחקר צפו החוקרים באנטומיה של הנמלה בשלושה ממדים בעזרת קרני רנטגן, כדי להבין טוב יותר את פעילות התנועה שלה.

ההתבוננות לימדה אותם שנמלי הדרקולה מפעילות את הלסתות בהצמדת קצוותיהן בלחץ פנימי רב, עד שאחת מהן מחליקה על השנייה, בתנועה הדומה להכאה באצבע צרדה. מדובר בתנועת לסתות שונה מזו של נמלת Odontomachus, שעד כה נחשבה לשיאנית מהירות לפיתת הלסתות. נמלים אלה מתחילות בתנוחה פתוחה, וסוגרות בבת אחת את הלסתות בתנועה דומה לזו של מלכודת עכברים.

"אפילו בין נמלים שעושות שימוש דומה בלסתות שלהן, נמלי הדרקולה עדיין נחשבות ליחידות במינן", אומר אדריאן סמית מהמוזיאון לטבע בצפון קרוליינה, שהשתתף במחקר. "במקום להשתמש בשלושה חלקים שונים לתפיסה, לפיתה והידוק, הנמלה הזו משלבת את שלושת התנועות בתנועה אחת של הלסת".

נמלי הדרקולה מצויות לרוב באזורים טרופיים באפריקה ובאסיה. הן חיות במושבות תת קרקעיות גדולות או בתוך גזעי עצים, ולכן בני אדם נתקלים בהן רק לעתים נדירות. הן מכונות נמלי דרקולה בגלל האופן שבו הן ניזונות, המוגדר קניבליזם לא הרסני. הנמלים הבוגרות אינן מסוגלות לעבד מזון מוצק; במקום זאת הן מאכילות את הזחלים שלהן בטרפן ואחר כך מנקבות בהם חורים ושותות את דמם. מדענים מכנים את ההסדר "קיבה חברתית".

בעתיד הצוות מתכנן לערוך התבוננות מפורטת יותר של הנמלים בפעולה בסביבתן הטבעית. "הביולוגיה שלהן והדרך שבה הן לוכדות את הטרף ומגוננות על הקן שלהן טעונות עדיין מחקר נוסף", אומר סמית. הממצאים מפורסמים בכתב בעת Royal Society Open Science.

לכתבה של אנה דבלין בגרדיאן

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ