לא צחוק: למה אנחנו לא מצליחים לדגדג את עצמנו?

חוקרים הצליחו לפענח את המנגנון שמאפשר לבני אדם להבדיל בין המגע של עצמם לזה של אדם זר. המחקר מציע גם הסבר לכך שאנו נוהגים לשפשף אזור בגוף לאחר שקיבל מכה

שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
מיס יוניברס לשנת 2005, נטלי גלבובה מקנדה, מדוגדגת על ידי פיל בתאילנד
מיס יוניברס לשנת 2005, נטלי גלבובה מקנדה, מדוגדגת על ידי פיל בתאילנד צילום: REUTERS

גם אם ינסו, מרבית בני האדם אינם מסוגלים לדגדג את עצמם. מחקר חדש מבקש להעמיק את ההבנה של המנגנון הנוירולוגי שמאפשר לבני אדם להבדיל בין המגע של עצמם לזה של אנשים אחרים. המחקר מזהה את המנגנון במערכת העצבים שמונע את הדגדוג העצמי — וגם מציע הסבר לכך שאנשים נוהגים לשפשף אזורים בגוף לאחר קבלת מכה. לפי המחקר, שהתפרסם אתמול בכתב העת המדעי Proceedings of the National Academy of Sciences (PNAS), המוח מצמצם את התפיסה החושית באזור בעור שבו אדם נוגע בעצמו.

רבים אמנם לא עוסקים בחשיבה על העצמי, אך ההבחנה של בני אדם בינם לעולם החיצון חיונית מאין כמוה. "ההבדלה בין גירוי עצמי של חוש המישוש לבין מגע בידי אחרים, חיוני לאינטראקציות חברתיות ולמושג קוהרנטי של העצמי", כותבים החוקרים. תינוקות מגבשים בהדרגה הבנה של גבולות הגוף שלהם במידה רבה דרך המגע שהם חשים מהמבוגרים המטפלים בהם. בעיות במנגנון הזיהוי העצמי גם נמצאו כקשורות להפרעות פסיכיאטריות, ובהן סכיזופרניה.

כדי להגביר את ההבנה של התפתחות המנגנון הזה ותפקודו, חוקרים מאוניברסיטת לינקופינג בשוודיה בחנו אזורים שונים של מערכת העצבים בזמן שנבדק נוגע בעצמו, בהשוואה למגע של מישהו זר בנבדק. הם ערכו כמה ניסויים ב–54 נבדקים המחוברים למכשיר fMRI, הסורק את הפעילות העצבית בעת פעולות שונות. בין השאר, התבקשו הנבדקים ללטף לעצמם את היד, ואז החוקר נגע בידם באופן דומה.

העור מכיל קולטנים שמגיבים למגע, ללחץ, לחום ולקור. המידע שמגיע אליהם מועבר דרך חוט השדרה למוח, ושם מעובד בשלבים שונים באזורים שונים של המוח. "ראינו הבדל מובהק בין מגע של מישהו אחר למגע עצמי. במקרה השני, הפעילות באזורים שונים של המוח נמוכה יותר. מצאנו גם ראיות לכך שההבדל מתחיל להתפתח בחוט השדרה — עוד לפני שהתפיסה החושית מעובדת על ידי המוח", הסבירה החוקרת המובילה של המחקר, ד"ר רבקה בוהם, בהודעה לתקשורת שפרסמה האוניברסיטה.

לפי החוקרים, ממצאיהם מתאימים לתיאוריה המניחה כי המוח מנסה לחזות את ההשלכות החושיות של מה שקורה סביב האדם. לפי החוקרים, הם הראו כיצד "המוח חוזה את התוצאה החושית של פעולותינו שלנו, ולכן מדכא את התפיסה שלהן". כמו כן, הם הראו שהדיכוי החושי משפיע גם מעבר למגע העצמי: בשלב אחד בניסוי הצמידו החוקרים לזרועם של הנבדקים חוטים שכל אחד מהם בעובי שונה, והיד לוטפה לעתים בידי הנבדק ולעתים בידי חוקר. הניסוי הראה כי כלל הקליטה החושית, כולל של החוטים, היתה נמוכה יותר במגע העצמי. לפי החוקרים, ייתכן שתופעה זו יכולה להסביר את אפקט שיכוך הכאב, שגורם לבני אדם לשפשף אזור בגוף לאחר שנחבל — כך ניתן לדכא פעילות עצבית הקשורה לאותו אזור, ולחוש פחות כאב.

המאמר מצטרף להבנה המורכבת יותר של הקשר בין החושים למוח, המתגבשת בשנים האחרונות. "מחקרי מערכת הראייה הראו כי עיבוד רשמים ויזואליים מתחיל כבר בקרנית, ויהיה מעניין לגלות פרטים נוספים על האופן שבו המוח מעצב את עיבוד תפיסות חוש המישוש כבר בחוט השדרה", מציינת ד"ר בוהם. החוקרים כותבים עוד כי הממצאים מצביעים על הצורך במחקר נוסף, שיעסוק במטופלים פסיכיאטריים עם בעיות בתפקוד ההבדלה בין העצמי לאחר, או שוני ביכולות האינטרוספקטיביות כמו אוטיזם, סכיזופרניה והפרעת אישיות גבולית. "הפרדיגמות יכולות להיות רלוונטיות גם למחקרים מכניים של כאבים כרוניים", מסכמים החוקרים.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ