איך גמל שלמה עושה "בווו"? מחקר מגלה כיצד פיתח החרק את היכולת להפחיד

תצפיות שנרשמו במשך מאות שנים תיארו כיצד מגיבים גמלי שלמה להצקות - יש שמפגינים צבעים, יש שמרקדים ויש שצורחים. חוקרים גילו כי התגובות הללו נועדו להפחיד ולהרחיק מהם איומים

לוגו ניו יורק טיימס
ניו יורק טיימס
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
גמל שלמה על רשת בייסבול בדטרויט, באוגוסט. ההתנהגות נקראת מפגן הפחדה
לוגו ניו יורק טיימס
ניו יורק טיימס

ממרחק נראה הגמל שלמה נוקשה, דומם וצבעו חום. אם תתקרבו אליו מעט מראהו יישאר דומה, אך תהיו קרובים אליו מאוד — קרובים מדי — יתרחש שינוי: הגמל שלמה יסתובב, יפרוש את כנפיו בעלי הדוגמה השחורה, יניח את רגליו הקדמיות מאחורי ראשו בתנוחה המזכירה את ציור "הצעקה" של אדווארד מונק — ובכך יחשוף את צדן התחתון של רגליו, שצבען אדום.

מעשה זה קרוי מפגן הפחדה. בכל ממלכת הטבע, בעלי חיים משתמשים בסוגים שונים של הגנה מעניינת זו כדי לבלבל טורפים אפשריים: תמנונים מחליפים צבע, חרדון הצוואר מנפח את עטרת צווארו ועשים חושפים כתמים המזכירים עיניים מפחידות. אולם לא ברור כיצד התפתחו מפגני ההפחדה של בעלי החיים, או מה הופך אותם לאפקטיביים, אמרה קייט אמברס, ביולוגית אבולוציונית באוניברסיטת מערב סידני. במאמר שהתפרסם השבוע בכתב העת Proceedings of the Royal Society B, חקרו אמברס ועמיתיה תעלומות אלה והשוו מפגני הפחדה של עשרות מינים של גמלי שלמה, שלוקטו במשך מאות שנות תצפיות.

אמברס החלה להתעניין במפגני הפחדה של בעלי חיים ב–2008, כשאספה לידיה חרגול חום. "הוא הבזיק מולי מצג צבעוני של אדום, כחול ושחור", סיפרה. "הופתעתי מאוד וגם הוקסמתי". היא תהתה מדוע מינים מסוימים מגיבים כך, בעוד שאחרים מציגים מפגן אחר או בכלל אינם עושים דבר. כדי "לקבל רמז על איך המפגנים האלה אולי התפתחו", אומרת אמברס, היא החלה לחפש בספרות המדעית תיאורים של התנהגויות הגנתיות של חרקים.

בינג' כתבות כבר עשית? | ממה מורכב היקום? כל פריצות הדרך שישנו את המחר

גמלי שלמה הופיעו בדיווחים אלו שוב ושוב. צופים מוקסמים תיארו מפגני הפחדה שלהם כבר ב–1841, כשחוקר חרקים צרפתי החל לדגדג גמל שלמה בנוצה ולרשום מה שראה. במשך עשרות שנים מומחים לחסרי חוליות הטרידו עשרות סוגים של גמלי שלמה, הציקו להם בעזרת כל דבר. "מצאתי שפע עצום של מידע", אמרה אמברס.

הרישומים סקרו 58 מינים של גמלי שלמה. לרבים מהם היה שילוב יחיד במינו של תנועות. אמברס ועמיתיה דירגו את מורכבות המפגן של כל מין שנרשם והעניקו נקודות לכנפיים ססגוניות, פשיטת גפיים והשמעת קולות. אחר כך הם מיפו את הציונים האלה בעץ האבולוציוני של הגמל שלמה, וצירפו מידע על גודלו וצורתו של כל מין.

גמל שלמה אוכל פרפר. במשך עשרות שנים מומחים לחסרי חוליות הטרידו עשרות סוגים של גמלי שלמהצילום: ANDREA MOHIN / NYT

בניגוד לציפיותיהם הם מצאו שמינים גדולים יותר לא בהכרח מציגים מפגני הפחדה מורכבים יותר. במקום זאת, הם גילו כי לקבוצות של מינים קרובים יש סבירות גבוהה יותר שיהיה להם מפגן הפחדה, וכן שמפגנים אלו יהיו מורכבים, לעומת גמלי שלמה שיש להם פחות מינים קרובים.

הסיבה לכך, אומרת אמברס, היא כי בעוד בעלי חיים דוגמת צפרדעים שמגינים על עצמם בעזרת צבעי אזהרה בוהקים, תלויים בכך שיבינו אותם, אלה שמציגים מפגני הפחדה מתבססים על אלמנט ההפתעה. מינים קרובים אחד לשני נוטים לחלוק בתי גידול וטורפים. לכן, אם כל גמלי שלמה הקרובים יאמצו את אותה תנועה כמפגן הפחדה, טורפיהם המקומיים עשויים להתרגל לכך ולא להירתע.

באופן מעניין, אומרת אמברס, החלו מפגני ההפחדה להתפתח לפני כ–60 מיליון שנה, זמן קצר לאחר הכחדת הדינוזאורים, שדירבנה את התפתחות העופות המודרניים — הטורפים העיקריים של גמלי שלמה. ייתכן שאויבים חדשים דרשו הגנות חדשות.

כיום גמלי שלמה מערבבים הכול במפגני ההפחדה. יש כאלו שמרקדים, אחרים צורחים, יש שמפגינים צבעים ויש שעושים כל זה בעת ובעונה אחת. "הטורפים אינם מסוגלים ללמוד למה לצפות", אמרה אמברס.

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ