הקהילות המיקרוביאליות שמסתתרות בספינות טרופות

חוקרים מארה"ב מצאו מאות סוגים שונים של מיקרואורגניזמים בקרקעית מפרץ מקסיקו, שמאפשרים לה להיות כר פורה ליצורים גדולים יותר. בחלק מהמקרים נמצאו עדויות שהחיידקים ניזונים מהעץ בספינות טרופות

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
עוגן היאכטה אנונה שטבעה במפרץ מקסיקו. השרידים התגלו בשנות ה-90
עוגן היאכטה אנונה שטבעה במפרץ מקסיקו. השרידים התגלו בשנות ה-90צילום: DEEP SEA SYSTEMS INTERNATIONAL'S
לוגו ניו יורק טיימס
ניו יורק טיימס
לוגו ניו יורק טיימס
ניו יורק טיימס

לחופי מיסיסיפי, בעומק של כ-1,200 מטר, מתפוררת לאטה יאכטה מפוארת. במשך יותר מ-75 שנים היא ניצבת שם, על קרקעית האוקיינוס, בעוד יצורים ימיים נדבקים אליה או מתרוצצים סביבה. כעת, מדענים מוכיחים שבספינה הטרופה הזאת ובשברי סירות אחרות יש יותר ממה שגלוי לעין - הרכבי חיידקים שונים, השוכנים בדרך כלל על קרקעית הים, מכתרים את המבנים האלה ומסייעים להפוך אותם לשוניות מלאכותיות שופעות חיים.

שברי ספינות טרופות הם למעשה מסיגי גבול בקרקעית האוקיינוסים. המבנים האלה, מעשה ידי האדם, אינם שייכים למקומות כאלה. אך יצורים ימיים שונים מקדמים אותם בברכה כי הם מחפשים ומוצאים מקלט בין חלקי הפלדה והעץ.

לדברי ד"ר ליילה המדן, אקולוגית מיקרוביאלית ימית מאוניברסיטת דרום מיסיסיפי, בעלי חיים מקרוסקופיים, כאלו שנראים בעין לא מזוינת, משתכנים בשברי ספינות טבועות רק הודות ליצורים הרבה יותר קטנים. הסיבה לכך, אומרת המדן, היא שחיידקים שונים כמו בקטריות וארכאונים (חיידקים קדומים, מיקרואורגניזמים הנבדלים מהבקטריות במבנה המולקולרי שלהם) מכסים שטחים בשכבה דביקה - ביופילם - שכאילו שולחת הזמנה כימית ופיזית ליצורים גדולים יותר כמו אלמוגים ובלוטי ים. "שברי ספינות לא יכולים אף פעם להפוך לשונית מלאכותית אם מיקרואורגניזמים לא מגיעים אליהם ראשונים", היא אומרת.

הצוות של המדן חוקר כיצד משפיעה נוכחותם של ספינות טרופות על קהילות מיקרוביאליות. תחום המחקר הזה - אקולוגיה מיקרוביאלית של שברי ספינות - הוא תחום ייחודי הכולל ארכיאולוגיה, ביולוגיה, אקולוגיה ומדעי הים, הוסיפה המדן. "למיטב ידיעתנו, אנחנו היחידים שעוסקים בזה כרגע".

בספטמבר 2018 הפליגו המדן ועמיתיה למפרץ מקסיקו מגאלפפורט (Gulfport), מיסיסיפי, בספינת המחקר פוינט סור. כשהיו במרחק של כ–110 ק"מ מהחוף הם הורידו למים, שהטמפרטורה שלהם היתה כ–27 מעלות צלסיוס, מכשיר המופעל בשלט רחוק בשם אודיסאוס. תוך 45 דקות שבעת המדחפים שלו הביאו אותו אל קרקעית הים, ולאחר הגיעו, התחיל לשדר פעימות סונאר. המטרה היתה לאתר את אנונה, ספינה טרופה שהתגלתה בשנות ה-90 של המאה הקודמת ואשר היתה אמורה להיות בקרבת מקום.

היאכטה, שאורכה 35 מטר, נבנתה בתחילת המאה הקודמת להזמנתו של תעשיין מדטרויט. היא היתה מצופה ומרוהטת בעצי מהגוני וטיק ובאולם האירועים שלה ניצב פסנתר. היא שקעה ב–1944 כשלוחות הפלדה מתחת למנועיה התעוותו במהלך שיט לאיי הודו המערבית הבריטיים. תשעת אנשי הצוות שלה הצליחו לעלות על דוברה ונסחפו במשך יומיים עד שניצלו. הספינה עצמה שקעה בשלמותה כשהיא ניצבת זקופה וחרטומה פונה לכיוון קובה.

היאכטה אנונה, שטבעה במפרץ מקסיקו ב-1944צילום: BOWLING GREEN STATE UNIVERSITY /

המדן וחברי הצוות שלה הורו לאודיסאוס להקיף את אנונה. אודיסאוס, שגודלו כגודל מכונית קטנה, נשא מטען של מבחנות פלסטיק שקופות שגודל כל אחת מהן היה כגודל בקבוק מים. הזרועות הרובוטיות של הרכב השקיעו את המבחנות במשקע האפור שעל קרקע הים במרחקים שנקבעו מראש מהספינה - החל ב-90 מטר ועד שני מטר. חברי הצוות גם אספו דוגמיות מחרטום היאכטה ומשני צדדיה.

בקיץ האחרון ערכו חברי הצוות מחקרים דומים במפרץ מקסיקו, במקומות שבהם מצויים שתי ספינות טרופות אחרות - מפרשיות שהיו בנויות מעץ. לפי המבנה שלהן ופריטים שנמצאו בקרבת מקום, מניחים החוקרים שהן נבנו במאה ה–19. כמו אנונה, שתיהן שקעו זקופות וללא פגע. האחת נמצאת במים רדודים יחסית, בעומק 510 מטר, אך השנייה בעומק של קרוב ל–1,800 מטר.

בשובם למעבדה חילצו חברי הצוות דנ"א מיקרוביאלי מהדוגמיות והכינו את רצף החומר הגנטי. "אנחנו בודקים גם מה יש, וגם כמה יש", אומרת המדן.

מגוון החיידקים הגדול ביותר - כמה מאות סוגים - התגלה במרחק של כ–50 עד מאה מטר מאנונה. לדברי המדן, יש בכך היגיון רב בהתחשב בגילה של הספינה הטרופה, כי המבנה מספק משאבים לחיידקים. "משאבים אלה מתפשטים עם הזמן, והחיידקים מתפשטים בעקבותיהם".

צוות החוקרים אף גילה כי ככל שמתרחקים מהסירה, האורגניזמים על קרקעית הים הולכים ונהיים מגוונים יותר. זו הפעם הראשונה שניתן היה להדגים תגלית זו, לדברי המדן. "ספינה טרופה שנחה בעומק הים משנה את הגיוון המיקרוביאלי של הקרקעית".

חרטום היאכטה אנונה במעמקי מפרץ מקסיקוצילום: DEEP SEA SYSTEMS INTERNATIONAL'S

ליד המפרשיות, המדענים מצאו בקטריות שמפרקות צלולוז (תאית) והֶמיצלולוז (רב-סוכר) שהם שניים מהמרכיבים העיקריים של עץ. "עובדה זאת מלמדת אותנו שאולי הם ניזונים משברי ספינות", אמרה ג'סטינה האמפל, ביו־גאוכימאית מאוניברסיטת דרום מיסיסיפי, שניהלה את בדיקת שני האתרים הנוספים. מאחר שבמים עמוקים אין אור ויש מעט מאוד אנרגיה, ההישרדות "קוראת תגר על דרכי החיים הרגילים", ציינה האמפל.

לדברי החוקרים, המיקרוביומים של שתי הספינות הטרופות החדשות שונים מאוד זה מזה, עובדה שמעוררת את השאלה אם עומק המים משפיע על הקהילות המיקרוביאליות.

לא ידוע אם החיידקים האלה הועברו לקרקעית הים או שהיו עליה כל הזמן, וששקיעת הספינה אפשרה את התרבותם. "זוהי שאלת מיליון הדולר באקולוגיה המיקרוביאלית", אמרה המדן. היא ציינה שישנה תיאוריה התומכת באפשרות השנייה, ולפיה "כל דבר נמצא בכל מקום, אבל הסביבה בוררת. למשל, ייתכן מאוד שנבג יחיד של מגפת הדֶבֶר יושב כרגע על השולחן שלי. הוא יושב שם, ממתין לתנאים הנכונים".

באותו אופן, הוסיפה, שברי ספינות יוצרים סביבה חדשה, שמאירה את פניה לחיידקים מסוימים אך לא לאחרים. תלמידיה של המדן עורכים בימים אלה ניסויים על קרקעית הים, כדי לחקור מאין הגיעו לשם החיידקים ולאן הם הולכים כשהם נפרדים משברי הספינות.

מערכות אקולוגיות מרהיבות קיימות מסביב לשברי ספינות, אמר אנדרו דייוויס, ביולוג ימי מאוניברסיטת רוד איילנד, שלא לקח חלק במחקר. לדבריו, לא ידוע באיזו מידה משפיעים המבנים המלאכותיים האלה על קרקע הים, ולכן, טוב שיש מחקרים שמתמקדים ב"הזדמנויות בתי הגידול".

המדן ועמיתיה מתכננות לחקור קהילות מיקרוביאליות מסביב לשברי ספינות נוספים. לדבריה, יש אפשרויות רבות לכך במפרץ מקסיקו, שבו יש יותר מ–2,000 ספינות טרופות. "אנחנו ממש חייבים ללכת לאתרים נוספים", קבעה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ