פרימן דייסון, העילוי במתמטיקה שאהב לשבור מוסכמות, מת בגיל 96

דייסון העמיק את ההבנה בתחום האלקטרודינמיקה הקוונטית, הידועה כאחד ההישגים הגדולים של המדע. הוא זכה בתארי כבוד רבים, היה חבר בחברה המלכותית, ועמיתיו חשבו כי היה ראוי לנובל

ניו יורק טיימס
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
פרימן דייסון בהכרזה על פריצת דרך במסיבת עיתונאים בניו יורק, ב-2016
פרימן דייסון בהכרזה על פריצת דרך במסיבת עיתונאים בניו יורק, ב-2016צילום: KARSTEN MORAN / NYT
ניו יורק טיימס

פרימן דייסון, עילוי מתמטי שהותיר את רישומו בפיזיקה התת–אטומית בטרם פנה לנושאים יותר מעוררי מחלוקת כמו עתידו הסביבתי של כדור הארץ ומוסר המלחמה, מת שלשום (שישי) בבית חולים ליד פרינסטון, ניו ג'רזי. הוא היה בן 96. בנו ג'ורג' אמר שדייסון נפל שלושה ימים קודם לכן בקפטריה של המכון ללימודים מתקדמים בפרינסטון, "ביתו האקדמי במשך יותר מ–60 שנה", כפי שנכתב בהודעת המכון.

כבוגר טרי של אוניברסיטת קורנל ב–1949, דייסון כתב מאמר שהיה לאבן דרך, שבעיני כמה מעמיתיו היה ראוי לפרס נובל. המאמר העמיק את ההבנה כיצד אור וחומר משפיעים זה על זה כדי ליצור את העולם המוחשי. התיאוריה שהמאמר קידם ידועה כאלקטרודינמיקה קוונטית (QED) והיא נחשבת לאחד ההישגים הגדולים ביותר של המדע המודרני.

ואולם, היתה זו פעילותו של דייסון כסופר ואיש חזון טכנולוגי שהפכה אותו למפורסם בקרב הציבור. בין היתר, דייסון דמיין כיצד האנושות תצא למסעות חקר במערכת השמש, כשלרשותה עומדים רכבי חלל שמונעים על ידי התפוצצויות גרעיניות. הוא גם חזה הקמת מושבות רחוקות שתושביהן יקבלו את מזונם מצמחים מהונדסים גנטית.

פרימן דייסון במכון למחקר מתקדם בפרינסטון, ב-1972
פרימן דייסון במכון למחקר מתקדם בפרינסטון, ב-1972צילום: WILLIAM E. SAURO / NYT

"החיים מתחילים בגיל 55 – הגיל שבו פרסמתי את ספרי הראשון", כתב באוסף הכתבים "מארוס לגאיה", שהתפרסם כששימש כפרופסור לפיזיקה במכון ללימודים מתקדמים. רבים הצביעו בהתפעלות על העובדה שדייסון שימש כפרופסור על אף שהשלים את לימודיו ללא תואר דוקטור. היעדר הדוקטורט הוא עיטור כבוד, אמר דייסון, שעם השנים קיבל שלל תארי כבוד והיה חבר בחברה המלכותית.

דייסון קרא לעצמו "כופר מדעי" והתריע נגד הפיתוי לבלבל בין הפשטות מתמטיות לבין האמת. אף על פי שעבודתו המוקדמת בתחום ה–QED סייעה להכניס את הפוטונים והאלקטרונים למסגרת עקבית, דייסון הטיל ספק שתורת העל מיתרים, או כל רעיון אחר, יובילו בסופו של דבר לתיאוריה של הכל (Theory of Everything) ויאחדו את הפיזיקה לנוסחה תמציתית שניתן להדפיס על חולצת טי. 

דייסון נהנה מתפקיד מנפץ המוסכמות. הוא בילבל את הממסד המדעי כשדחה את דעת הקונסנזוס בנוגע לסכנות של משבר האקלים שנגרם מפעולות האדם, וטען שזוהי "חשיבה שבטית". הוא הטיל ספק באמיתות מודלים אקלימיים ועצבן מומחים בתחזיותיו האופטימיות, שהם ראו כנטועות פחות במדע ויותר במשאלות לבו: עודף פחמן באוויר דווקא טוב לצמחים, הוא טען, והוסיף שההתחממות הגלובלית עשויה לעכב את בואו של עוד עידן קרח.

בפרופיל של דייסון שפורסם ב–2009 בניו יורק טיימס מגזין, ציין עמיתו וזוכה פרס נובל סטיבן ויינברג: "יש לי תחושה שכשנוצר קונסנזוס, כמו כשנוצרת שכבת קרח באגם, דייסון יעשה כמיטב יכולתו לנפץ אותו".

חשדנותו של דייסון כלפי מודלים מתמטיים הביאה אותו לקרוא תיגר על תחזיות, לפיהן נשורת מפצצת אטום עלולה להסתיר את השמש ולגרום לחורף גרעיני הרסני. הוא אמר שהוא דווקא מקווה שכך אכן היו הדברים, משום שתחזית זו היתה מוסיפה להרתעה מפני מלחמה גרעינית, אבל הוא מצא שהתיאוריה אינה מספקת.

חרף ספקותיו בנוגע ליכולת של בני האדם לחשב ולהבין בעיות מורכבות כמו ההשפעות של משבר האקלים, הוא היה בטוח ביכולתם של בני האדם לבנות כלים שיחוללו תיקון טכנולוגי: אם רמות הפחמן הדו חמצני יהיו גבוהות מדי, אפשר יהיה לשתול יערות של עצים שעברו שינוי גנטי כדי לסלק מולקולות עודפות מהאוויר, הוא חזה. דייסון חשב שפעולות מסוג זה יאפשרו למדענים לפנות להתמודדות עם בעיות שהיו לדעתו דחופות יותר – כמו מאבק בעוני ומניעת מלחמות.

פרימן דייסון נולד ב–15 בדצמבר 1923 בכפר קראותורן במחוז ברקשייר באנגליה. אביו, ג'ורג דייסון, היה מלחין ומנצח. בארכיוני המשפחה נמצא רומן שפרימן החל לכתוב כשהיה בן שמונה על מסע דמיוני לירח, שנועד לעקוב אחר פגיעה של אסטרואיד. בקמברידג', שם אביו לימד מוזיקה, הוא הצטיין במתמטיקה. 

הוא ביקש לסייע למאמץ המלחמתי וגם להישאר נאמן לנטיותיו הפצפיסטיות, ועל כן הוא לקח בשנת 1943 חופשה מעבודתו והחל לשמש כמדען־אזרח במפקדת המפציצים של חיל האוויר המלכותי. הוטל עליו להפעיל את יכולותיו במתמטיקה כדי לתכנן גיחות הפצצה יעילות יותר. בראיון שהעניק שנים לאחר מכן, הוא אמר כי נהג בפחדנות מוסרית, והשווה עצמו לביורוקרטים הנאצים שעסקו ב"חישובים כדי לרצוח באופן יעיל יותר".

דייסון התרגש מהרחבת גבולות המדע שנעשתה בתחום חקר הביקוע הגרעיני בזמן המלחמה. הוא שב לקיימברידג' והתמקד בשיפור יכולותיו בפיזיקה. כשברשותו תואר ראשון במתמטיקה, הוא המשיך את לימודיו בתחום הפיזיקה בקורנל ב–1947 תחת הנס בתה, ששימש בתפקיד מפתח בפרויקט מנהטן.

היה זה כשנסע ברחבי ארה"ב בקיץ לאחר מכן, כשדייסון פתר בעיה קשה בפיזיקה תאורטית. הפיזיקאי ריצ'רד פיינמן המציא שיטה חדישה לתאר את התנהגותם של אלקטורנים ופוטונים. אולם שני פיזיקאים אחרים, ג'וליאן שווינגר ושינאיצ'ירו טומונאגה, המציאו גם הם דרך לתאר התנהגות זו, אך באופן שונה מאוד. כל אחת מהשיטות עמדה בדרישות של מכניקת הקוונטים ושל תורת היחסות הפרטית, אבל איזו מהן היתה הנכונה?

בזמן שנסע באוטובוס במדינת נברסקה היתה לדייסון התגלות: התיאוריות היו שוות מבחינה מתמטית – שתי דרכים שונות לומר אותו הדבר. והתוצאה של הבנה זו היתה QED. פיינמן כינה את ה–QED "התכשיט של הפיזיקה – הנכס מעורר הגאווה שלנו". כשדייסון פרסם את הפרטים ב–1949 לימודי הדוקטורט נראו מיותרים. הוא מונה לפרופסור לפיזיקה בקורנל ב–1951, אך עד מהרה גילה שלא מתאים לו ללמד. ב–1953 היה לחוקר במכון ללימודים מתקדמים ושם המשיך בקריירה שלו עד יומו האחרון.

תגיות:

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ