במשך 50 שנה ירו לייזר על הירח כדי למדוד כמה הוא רחוק. מה עושים כשהמכשיר מזייף?

לפני עשרות שנים הושארו על פני הירח חמישה מכשירים שנועדו לתעד את תהליך התרחקותו, ולהרכיב תמונה מהימנה של מסלולו. כשעלה החשד שהשיטה מזייפת, הגו בנאס"א פתרון שאישש את חשדם

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
ירח מלא בשמי אתונה.
ירח מלא בשמי אתונהצילום: Thanassis Stavrakis/אי־פי
לוגו ניו יורק טיימס
ניו יורק טיימס
לוגו ניו יורק טיימס
ניו יורק טיימס

הירח נסחף לאטו. מדי שנה הוא מתרחק מאיתנו בכ-3.8 ס"מ, ובעוד מאות מיליוני שנים בן הלוויה השמימי שלנו יהיה רחוק כל כך, עד שלא יהיו יותר ליקויי חמה מלאים. התהליך הזה נמדד על ידי מדענים כבר עשרות שנים, באמצעות קרן לייזר המשוגרת אל מכשירים המכונים רטרו־רפלקטורים (retroreflectors). 

מדובר בפאנלים מחזירי אור בגודל מזוודה שהושארו על הירח לפני עשרות שנים, כדי לבדוק כמה זמן אורכת "נסיעה" הלוך ושוב. תהליך המדידה אורך 2.5 שניות פחות או יותר, ובמהלכו פוגעת קרן הלייזר במחזיר ושבה לכדור הארץ. בדרכה, היא עוברת דרך מערכים של מנסרות העשויות מקוביות זכוכית — המאפשרות את ביצוע נתז הלייזר הקוסמי הזה. המכשירים האופטיים הללו מחזירים אור ישירות למקום שממנו יצא, ומוודאים שהרטרו־רפלקטורים ישגרו פוטונים בסיבוב הדוק ומסודר. באופן זה, יכולים מדענים לחשב את המרחק המדויק בין שני הגופים. בנוסף, מדידות חוזרות ונשנות מאפשרות לחוקרים להרכיב תמונה טובה יותר של מסלול הירח, הכיוון המדויק שלו בחלל ואפילו של מבנהו הפנימי.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ