לוגו ניו יורק טיימס
ניו יורק טיימס
הדמיה של פגיעת האסטרואיד בכדור הארץ. הפגיעה גרמה לכך שיותר מ–800 אלף קילומטרים מעוקבים של לבה נפלטו במשך יותר ממיליון שנה
הדמיה של פגיעת האסטרואיד בכדור הארץ. הפגיעה גרמה לכך שיותר מ–800 אלף קילומטרים מעוקבים של לבה נפלטו במשך יותר ממיליון שנהצילום: MARK GARLICK/SCIENCE PHOTO LIBRA
לוגו ניו יורק טיימס
ניו יורק טיימס

מה שקרה לדינוזאורים כשאסטרואיד ברוחב של כעשרה קילומטרים פגע בכדור הארץ לפני כ–66 מיליון שנה באזור שבו נמצאת מקסיקו ידוע היטב: הם הושמדו. אולם מה בדיוק עלה בגורלם של שוכני האוקיינוסים באותה עת — אמוניטים בעלי קונכיות, מוזזאורים ענקיים ושאר יצורים ימיים — לא הובן היטב עד כה.

מחקר חדש טוען שאותו גורם ששם קץ לשלטון הדינוזאורים, גם העלה את רמת החומציות של האוקיינוסים בכדור הארץ, שיבש את שרשרת המזון שקיימה את החיים במים והביא להכחדה המונית. המחקר, שהתפרסם ביום שני בכתב העת המדעי Proceedings of the National Academy of Sciences, מבקש לתמוך בתיאוריה האומרת שהרס החיים הימיים על ידי האסטרואיד — שנודע בשם צ'יקשולוב — בעקבות גשם חומצי שירד על האוקיינוסים ומקורו בסלעים עשירים בגופרית, היה חמור לא פחות מהאש ומהסופות שחוללה פגיעת האסטרואיד על פני האדמה.

"עליית הבזק בחומציות שינתה מערכות אקולוגיות למשך מיליוני שנים", אמר נואה פלנבסקי, ביוכימאי באוניברסיטת ייל ואחד ממחברי המחקר. "היינו בהלם כשגילינו זאת". הפגיעה של אסטרואיד צ'יקשולוב, הקרוי על שמו של המכתש שיצר באזור מפרץ מקסיקו, שיגרה עמודי סלעים לאטמוספרה של כדור הארץ, הציתה את יערות הפלנטה וחוללה גלי צונאמי באוקיינוסים. אולם הקשר בין הפגיעה להכחדת החיים הימיים היה ברור פחות.

הפער הזה בהבנה לא הניח לגאו־כימאי מייקל הנהאן. ב–2016 הוא השתתף בוועידה בהולנד, שכללה ביקור במערכת מערות ששמה חולהמרברג. מערות אלו מכילות סלעים מסוף עידן הקרטיקון. הנהאן מצא שם שכבת סלע עבה עשויה חרס אפור שנוצרה בדיוק אחרי פגיעת האסטרואיד. בשובו למעבדה בייל, ניקה הנהאן את הסלעים ומצא בהם קונכיות מאובנות של אלפי יצורים ימיים זעירים הקרויים חוריריות (Foraminifera). הוא הסביר שמציאת קונכיות רבות כל כך היתה דבר מוצלח, שכן הן משמרות שרידים של בור — יסוד כימי נדיר במאובנים כאלה. עם זאת די בו כדי לרמוז על רמת החומציות של האוקיינוסים באותה עת.

הנהאן ואנשי צוותו מדדו את כמות הבור ומצאו שהיחס בין שני איזוטופים של היסוד הזה השתנו בפתאומיות בדיוק בזמן הפגיעה. בקונכיות כאלה, יחס האיזוטופים של בור משתנה כשחומציות האוקיינוסים עולה, הסביר פלנבסקי. ומאחר שהשינוי התחולל כמאה עד אלף שנים אחרי הפגיעה, פירוש הדבר שלמעשה האוקיינוסים נהפכו בן לילה לחומציים. "זהו צעד גדול קדימה", אמר כריס לאורי, פלאו־אוקיינוגרף מאוניברסיטת טקסס באוסטין, שלא היה מעורב במחקר.

בזמן פגיעת האסטרואיד היתה פעילות וולקנית עזה בהודו של ימינו, והפגיעה גרמה לכך שיותר מ–800 אלף קילומטרים מעוקבים של לבה נפלטו במשך יותר ממיליון שנה. במשך תקופה ארוכה לא היה ברור אם ההכחדה ההמונית של החיים הימיים נבעה מהשינויים שחוללה הפעילות הוולקנית או מפגיעת האסטרואיד. אולם מאחר שהשינוי באיזוטופים של הבור התרחש בדיוק באותו תחום זמן, כעת ברור שלאסטרואיד היתה ההשפעה הגדולה יותר. "זו ראיה מובהקת ביותר המראה שהעלייה בחומציות של האוקיינוסים נבעה מהפגיעה, ולא מהרי הגעש", אמר לאורי.

אף על פי שעליית הבזק בחומציות וההכחדה ההמונית הם אירועים עתיקים, הם בכל זאת רלוונטיים לעולם המודרני. על פי דיווחי הפאנל הבין־ממשלתי לשינוי האקלים של האו"ם, פליטות הפחמן הדו־חמצני לא רק מחממות את כדור הארץ אלא גם מעלות את חומציות האוקיינוסים. העלייה מתרחשת בקצב ובסדר גודל הדומים לזו שהתרחשה בעקבות פגיעת האסטרואיד. לדברי פלנבסקי, תוצאה דומה "עומדת בקצה של מה שאנחנו עלולים לחולל במאה השנים הבאות".

תגיות:

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ