סיפור מומלץ

מבשורה משחרר רק המוות

"ולפיכך התקבלה ההחלטה, לאחר דיון ממושך בנושא, כי הנך חלל צה"ל כפי שמצוין בדו"ח שמסרת לי. יהי זכרך ברוך", סיפור מאת מעין אבן, בן 20

מעין אבן
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
מעין אבן

חייל עובר על דו"חות חללים. העת היא שלהי הקיץ ושלהי המלחמה. השמות באים והולכים מול עיניו כמו קרדיטים בתום סרט בבית הקולנוע, בעודך מפלס את דרכך ליציאה התת־קרקעית בין קופסאות ריקות של פופקורן. החיילת הג'ינג'ית שוב כיבתה את המזגן. החייל, תוך כדי רפרוף על הדו"חות, מטריד עצמו בדילמה המוסרית: האם עליו להגיב בכל מרצו להתקפה של הג'ינג'ית, לפסוק ממלאכתו, לקום מכיסאו ולהפעיל את המזגן מחדש? או שמא נכון יותר יהיה לקבל בהכנעה את המצב הקיים? מבט חטוף אל השעון המרצד בתחתית מסך המחשב מכריע: קץ היום ממשמש ובא. הרווח של הקימה, אפוא, פחות מההפסד, ועל כן יש להבליג ולהמתין. "המלחמה הזו לא תיגמר לעולם", ממלמל החייל השמנמן שיושב לידו ושוקד על טפסים של חיילי מילואים. החייל עם הדו"חות מתעלם ממנו. קשה להחמיץ את האכזבה המשתכנת בארשת פניו של החייל השמנמן, אשר קיווה למצוא פורקן לשעמום בשיחת חולין הגונה. החייל עם הדו"חות, מצדו, פיתח שיטות שונות להפגת השיממון, ולפי שעה הוא מתעמק בניתוח סטטיסטי של שכיחות השמות בקרב הנופלים, כשהשם "משה" מוביל ברוב קולות (אבל מי יודע מה צופנים הדו"חות שעוד ממתינים לו). החייל השמנמן משחרר אנחת זעם, מתרומם ממושבו ומפעיל את המזגן. בן רגע מסתובבת החיילת הג'ינג'ית פעורת עיניים ונוהמת בבוז: "מה נראה לך?".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ