סיפור שנשלח בעילום שם
סיפור שנשלח בעילום שם

מרחוק ניצנצו אורות התאווה, הקיבה שלי רעדה מצחוק. המוני קדושים צועדים על הכנרת, מלטפים ברגליהם את המים הקרירים. ירח על כדורים שפך אור כנוע על פני המרטירים. כאב השיניים שלי היה בלתי נסבל, הטיות הראש הנואשות לא עזרו, רק הזרימו יותר דם למקום הכאב. עשן הסטייקים עלה לשמים חונק זבובונים לעשרות. אין לי יום הולדת, מעולם לא היה לי. אז למה אני כאן? אני נזכר שאשה מסוימת משתרכת אחרי, עלי להאכיל אותה אחרת אצטרך לקבור אותה. מלצרית מדממת חיוכים מתקרבת אלינו, הים מכחיל־מאפיל וצחנת דגים מתים, אולי ניחוח צפרדעים המרקדים על גדות הכנרת, מעלים שוב בחריפות צוננת את הכאבים ומפזרים אותם כמו הצחנה עצמה בכל חלקי התודעה המפוזרים, שהכאב מאחד אותם על דרך השלילה.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ