תחרות הסיפור הקצר לשנת תשע"ח |

טַמַגַאווה — הסיפור הזוכה במקום השלישי

"הנסיעות היו ארוכות־ארוכות, והייתי חושב בדרך על אנשים שהייתי יכול להזמין לסלע, והייתי דומע, הן כי איש לא היה טורח והן כי הסלע היה רק שלי וחששתי שהוא ייפגע. וגם כיוון שפחדתי דמעתי. הוא, למשל, אהב אותי באמת ואני פחדתי לגשת. שלא יברח בגלל הסלע. מישהו יהיה מוכן לאהוב אותי כמו האבן? ולצדה של האבן? נסיעות ארוכות־ארוכות לאבן שלי, מבועת מהאפשרות שהיא תפוסה ושאצטרך לנדוד לסלע שאינו שלי־שלי"

גלעד לייבה
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
גלעד לייבה

כשהצמדתי את צד הגוף שלי לאבן החמימה הרגשתי תחושת בעבוע, כאילו הריאות שלי נמלאו מים והמים רתחו. נשענתי על הסלע, על יד אחת השענתי את ראשי, ידי השנייה סוככה על עיני מהשמש, והרגשתי כווייה טובה משני כיוונים מתפשטת ומכווצת את שיש לכווץ.

כך האמנתי. האמונה התמימה באבן חיונית להבראה, ואני האמנתי כאיש קדם באותה האבן ובאבנים האחרות שיש בהן מה שנדרש כדי לשמור על מצבי קבוע. לא אבריא; אבל התנועה תביא אתה רק הכחדה, וההשתטחות כנגד הסלע בוצעה לפיכך באדיקות גדולה וללא ניע. אי־תנועה בעודי שכוב על הסלע פירושה אי־תנועה כללית שפירושה הקפאת מצבי הרפואי, סברתי. האבן הטובה היתה אהובה עלי ואני שכבתי עליה ולפעמים חיבקתי אותה בהודיה, ופעם בפעם הייתי מביא גם פרחים ומניח לצד הסלע כמי שבא אל חיק אהובתו הזרחנית. הנסיעות היו ארוכות־ארוכות, והייתי חושב בדרך על אנשים שהייתי יכול להזמין לסלע, והייתי דומע, הן כי איש לא היה טורח והן כי הסלע היה רק שלי וחששתי שהוא ייפגע. וגם כיוון שפחדתי דמעתי. הוא, למשל, אהב אותי באמת ואני פחדתי לגשת. שלא יברח בגלל הסלע. מישהו יהיה מוכן לאהוב אותי כמו האבן? ולצדה של האבן? נסיעות ארוכות־ארוכות לאבן שלי, מבועת מהאפשרות שהיא תפוסה ושאצטרך לנדוד לסלע שאינו שלי־שלי. כך פעם בשבועיים, מכיוון שהכוויות צריכות להירפא בין ביקור לביקור. ביודעין הייתי נשכב להיכוות. מניח את צד גופי, איפה שהמחלה משתוללת, על האבן, להיצלות.

תגיות:

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ