תחרות הסיפור הקצר לשנת תשע"ח |

נגד עין הרע

"האדמה היתה מכוסה בקרום אפור, בוצה מצחינה שהגיעה ישר מתעלות הביוב שמעבר לחומה שקרסה. בקצה החנייה מכוסה בבוץ דביק הציץ אלי הפיגם ובדק שאני עדיין מאמין בו". סיפור מומלץ

שאול פורת
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
שאול פורת

אין לי שום דבר נגד אמונות תפלות, באמת, למרות שאני אשכנזי. זה אפילו נחמד בעיני. מערכת של כללי התנהגות מקבילה למדינה ולחוקיה, משהו הרבה יותר אינטימי ומשפחתי, אבל גם מאוד נוקשה ובכלל לא סלחני. לפני כמה שנים שתלתי את צמח הפיגם. אמרו לי שהוא מגרש רוחות רעות מהבית ומביא אנרגיה טובה. תמיד חשבתי שהיתרון היחידי של הצמח בעל הריח הדוחה הזה הוא המשיכה שיש לפרפר זנב הסנונית היפה אליו. אהבתי להתבונן איך נקבת זנב הסנונית חגה במשק כנפיה הגדולות בין כל צמחי הגינה, מפתים ומושכים, צבעוניים, ריחניים ויפים ובסוף היא מתיישבת דווקא על צמח הפיגם המסריח ומטילה שם את ביציה. חיכיתי לחנוכה, וכשהגיעו הגשמים הראשונים וכל אבק הקיץ הארוך נשטף לתוך האדמה שתלתי את הפיגם. אחרי ששתלתי אותו הגשם נעצר, פשוט הפסיק. לא הגיעו שקעים לאזורנו. דצמבר נגמר וינואר התחיל ועדיין לא ירד כלום. אחרי שבוע כולם כבר שכחו את הבצורת. כל העמק חזר להיות ביצה, שבוע שלם של גשם חזק שאינו מרפה. נהרות של מים שטפו את המכוניות והמדרכות. החשמל פסק והיה חשוך וקר למשך יומיים־שלושה. כשהמים ירדו הלכתי לגינה. האדמה היתה מכוסה בקרום אפור, בוצה מצחינה שהגיעה ישר מתעלות הביוב שמעבר לחומה שקרסה. בקצה החנייה מכוסה בבוץ דביק הציץ אלי הפיגם ובדק שאני עדיין מאמין בו.

תגיות:

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ