בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מה חשבו השופטים על הסיפורים שנשלחו לתחרות

בחווייה המעניינת במיוחד של השיפוט, הישראליות, על שלל רכיביה והחוויות הייחודיות שהיא מזמנת, כמו נפרשה לנגד עינינו באופן אינטנסיבי

4תגובות

חוויית השיפוט בפרס הסיפור הקצר של "הארץ" היתה לנו חוויה מעניינת במיוחד. הישראליות, על שלל רכיביה והחוויות הייחודיות שהיא מזמנת, כמו נפרשה לנגד עינינו באופן אינטנסיבי. סיפורים רבים של מי שעזבו את ארץ הולדתם בצעירותם ושבים אליה כבוגרים מפוכחים, סיפורים על השירות הצבאי, על הטלטלה המשפחתית הנוצרת בעקבות חזרה בתשובה או יציאה בשאלה, על (כישלון) יחסים בין ערבים ליהודים; סיפורים מזרחיים וסיפורים רוסיים, סיפורים (רבים) שברי כי הם מבוססים על חוויה אוטוביוגרפית שנצרבה במרקם חייו של הכותב וסיפורים (מעטים) המבקשים לקחת אותנו אל מחוזות המדע הבדיוני.

אין ספק שהסיפורים על החמצות בחיים, כישלונות ואכזבות עלו במספרם באופן ניכר על הסיפורים האופטימיים והשמחים. כמעט ולא היו בנמצא הומור, משחקיות, שעשוע, לצון. כך מובלט דווקא אופיה התרפויטי של הכתיבה באשר היא ויכולתה לספק מסגרת מילולית ונרטיבית תומכת למאורעות שהם לעתים קשים מנשוא.

השופטים בתחרות הסיפור הקצר של "הארץ" לשנת תשע"ו. מימין: ננה אריאל, קציעה עלון ואלכס אפשטיין

סיפורים רבים נטו אל עבר הקוטב התיעודי־עיתונאי של הכתיבה, המעמיד את הכותב כעד לאירועים ולאו דווקא כסופר המבקש ליצור יצירת אמנות בפרוזה. התשוקה להישמע, "לספר את הסיפור שלי", פיעפעה מבין השורות של סיפורים רבים. אנו מקווים כי דווקא ההתנסות במשלוח הסיפורים לתחרות (גם אם לא זכו) תעודד את הכותבים "לצאת מן המגירה" ולהמשיך בכתיבתם.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו