פניה עוז־זלצברגר

אלמלא המגבת של יותם, ההיא עם ההדפס של הפאואר ריינג'רז, לא הייתי חוזרת למלתחת הנשים של בריכת האוניברסיטה ולא הייתי מתפרסמת בתור מי שמצאה את הגופה של דוקטור נטע בר־זיו. יואב דהאן לא היה חוזר לחיי, הפעם בתור עורך דין, ופרופסור גד שנער לא היה נאלץ לשנות את תוכנית הקורס המבוקש שלו, "סיבתיות, הכרח ומקריות בהגות המערב". אבל במגרש החנייה תפסתי שהמגבת נשארה על הקולב וידעתי שאגיע הביתה רק דקות לפני זמן האמבטיה. הרי גם אם אגניב לו אותה בדיוק למקום, יש תמיד אפשרות שהילד יידע שלקחתי לו בלי רשות חפץ פרטי שלו. שנתיים וחצי זה גיל רגיש.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ