עינת יקיר

הם הזהירו אותה שלא תתבונן, שזו סכנה.

בבוקר, כשהיתה בוהה מבעד לחלון, צימצמה דברים לכדי נקודות. מה יכולה כבר להיות השמש.

שעות אינסופיות מעכלות חלקים שלה תחת מכונת התפירה במפעל בדרום העיר, והיא אחוזה לתפור אותן חזרה, בהנעת המחט השועטת על פני הבדים, דהירות דהירות, קצובות, טורפניות. הבד מבקש לנוס מן המשטח והמחט סוגרת.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ