הזוכה ב-2004 |

תל אביב מאה

"הוא מגלגל סיגריה מחומרים חוקיים, ומסביר לי איך מחלקים את העיר הפרושה לרגלינו למאה כפרים קטנים, אינטימיים"

עדי עסיס
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
עדי עסיס

ענת מחכה לי בחדר חסר חלונות בלונדון. גינזבורג רואה בכף היד שלי נסיעה ארוכה לחו"ל, אני חושב איך אני חוזר, בקור הזה, מנחלאות לרחביה, ועומד מתחת למשקוף כדי שיאבחן לי את ההילה. הגיבור של בנב'גי מסתובב כל הלילה, קרוע עיניים, בכיכר ציון. אורי מתעורר חיוור כמו אורז מבושל, ומשכתב את ההייקו שלו. בעוד חמש שנים הוא יתרגם אותו לרומנית ויחלק לעוברים ולשבים באלנבי פינת הירקון. חיימון ממשיך לנסוע לבוסטון ובחזרה. יורם קופץ לי במסנג'ר, הוא כותב ספר על הייטק בשנות התשעים, אני מציע לו מוטו. הילה פוצעת את כף ידה בניסיון לבתק אזיקון פלסטיק המאגד כבלי תקשורת. אני מתחבא בין מדפי הסרטים המגנטיים וקורא את המדונה של הפרחים. ג'ובל אומר לי לקנות מניות של אסם, כי הם מתחילים לשווק במבה חריפה. ריר עולה לי בפה. שחר מזמין אותי להופעה שלו, גרסאות כיסוי לסינטרה. אני יושב בשורה הראשונה ומפזם יחד אתו, מישהו מאחור מבקש ממני להפסיק. קפלן הקטן, גבוה ממני בראש, האגם בפארק קפוא, למי אכפת מהברווזים, אנחנו עוקפים קבוצת חרדים שמתעקשים על תשליך. וולפגנג הכניס לתפריט סלט עשה זאת בעצמך, אני מרכיב לי סלט עם רוטב ג'ינג'ר. עודד בודק שהוא לא שכח דיסקית, כומתה, חוגר, ארנק, מפתח, לפני שהוא חוזר לירושלים. ערבי מציע לי לישון אתו על החוף באילת, אני מסכים ואחר כך מתחרט, הוא עושה עצמו ישן, אני עושה עצמי ער, ומסתלק. משה אומר דברים מקוריים על האינתיפאדה הראשונה, כשהצרפתיות באות לבקר אותו, אני שולף בקבוק ערק מתחתית ארון הבגדים. בר זכאי שם סיגריה מאחורי האוזן, ומשחזר לי את ההגדרות המקוריות של האאוטלוק. קנובל מציע לי תיקו במסע השמיני או התשיעי, אני מסכים. במשחק הבא בינינו, אני בשחור, מגיע לשוויון בהודית של המלך, ואז נופלת שפירית ענקית למרכז הלוח, קנובל תופס אותה בכנפיים וזורק, אני מאבד את הריכוז ומפסיד. שמוליק מחבק את הכדורגל שלו, היום האחרון של החופש הגדול נגמר. אני חוזר הביתה להתחיל את החוברות לחופש. רמי יושב על ספסל בשדרות דב הוז, עם הרוח הנעימה, הוא שולח לי אימייל על עלה. עדי, סקסית, מציעה שנלך לראות את מופע הקולנוע של רוקי, חבר שלה מחבק אותה מאחור, היא עושה תנועה קטנה עם האגן. ויקטור סופר לי ליד שטרות של מאה, ושטר של חמש שהופך אותי לשליח מצווה. און מספר לי על הפשפש בן המוות שבא בחטף, אני בולע את הקובייה האחרונה של הגבינה מוויסקונסין, היין מפורטוגל. שגיא בחולצת פסים מכופתרת ונעלי התעמלות חדשות, עורם בקערה תפוזים עטופים בנייר כסף. נח שוב התגושש עם ניטשה, לילה שלישי ברציפות, העיניים שלו אדומות כמו הגרון הניחר של ניטשה. חדד לא רוצה לבוא למטבח, הוא נשאר בחדרו, מנגן על המקלדת בטריקו לבנה, הדוקה, א־לה ספרינגסטין. המסלול, מניה קיקיונית, עלתה במשך שבוע, עשרה אחוזים בכל יום, לא קניתי אותה. קניתי אטמור כי הם מכרו מחממי מים לסעודיה. אלכס ואני נוסעים לאזור התעשייה ברמת גן, הוא שמע שיש שם פאב, אבל אין, הוא מדומם מנוע ושולף בקבוק ג'ין מתחת לכיסא הנהג. רמי הולך אתי ועם ג'נסיס מכיכר מלכי ישראל חזרה לחולון, שלוש בלילה, בית המעצר באבו כביר כמו קופסה שחורה. נבוקוב, אני עומד על דעתי, אי אפשר לרקוד את הקוגיטו. לאו ואני ספסרים אירוניים, קונים בזול ספרים של מרקס, לנין, ורוזה לוקסמבורג, ומנסים למכור לכל המרבה במחיר. ענת ואני נוסעים להתחתן. יחד איתנו בפיאט, דורון, שגיא, ודיווי שכל הדרך ל"חירבת דוראן" מת להשתין. שלומי פוגש אותי במטולה, כל חצי שעה הוא כותב שיר. במרפסת בית הקפה הוא מספר לי בדיחות על ויזלטיר, אני מצחקק כמו נערה מתבגרת. שלושה חברות וחברים בוועדה הבודקת אפשרות שאתקבל לקורס מנחי סדנאות שירה. אני מגמגם להם על שירה, משבח שחמט ומחשבים, ופתאום שם לב שהחולצה שלי מכוערת, וגדולה עלי בשתי מידות לפחות. שמיר נרדם מתחת לשולחן בסלון. שי מגלגל את הג'ין למטבח וכותב שיר על ציפור תיל. בקיש לא בא. אמיר עומד ליד פסנתר ומקריא שיר על חתול שחור בשמנת. תולעת אפר מגיחה מהסיגריה שבין אצבעותיו. יורם ואני עושים את הסיבוב הקבוע מחוץ לבית הספר. הכלב מחכה בפינת הרחוב לכריך הנקניק של יורם. בבלקוני עשו בוילר, שזו בירה ששותלים בה כוסית הפוכה של משקה חריף, עם כל לגימה עולה אחוז האלכוהול בבירה. שמעון מלחין את אמריקה של אלן גינזברג, התא האנרכיסטי שלו מתכנס פעמיים בשבוע בגינה ציבורית ברמת יוסף, בת־ים. נורולה מספרת למחנכת שלקראת הבת מצווה היא רוצה לשנות את שם משפחתה לנאור. ענת שוכרת מרפסת בקומה השנייה ברחוב בורבון תשע־עשרה, כדי לכתוב. אבות ישורון גר בקומה השנייה, הדלת לדירתו פתוחה. אני דוור מחליף, נוקש ומבקש שיחתום לי על דואר רשום, הוא מזמין אותי פנימה, אני הולך לאורך חוט הטלפון המתפתל על הרצפה. איילון מכריז שאין אלוהים ומציע שנשחק כדורגל בתנ"ך שלו, רק גדי מצטרף. פרס בא לעצרת בחירות בכיכר סירן, חולון, אלף תשע מאות שמונים ואחת, כשמתחילות שריקות בוז, יובל מוציא פצצת סרחון, ושוטר קולט אותנו. ברק, מפקד אמ"ן, פוסע במרץ לפני הרמטכ"ל לוי ופמלייתו, במרתף הקריה. אני נשען על הקיר ואוכל כריך שאמא שלי הכינה. ברק נעצר לידי, נועץ מבטו בכריך ושואל: חייל, זה סנדוויץ' מהשק"ם? ונעלם לפני שאני מספיק לענות. וולמן מציעה לי לטייל בעולם. אני ממשיך לכתוב את השיר על פיסת שמים מרושתת סורגים. ענת שגיא ואני משחקים בסופרמרקט. ענת קופאית, אני סרט נע, ושגיא כרטיס אשראי. אלכס משרבט חיזור עדין על מפית, ליד מרפקה של היפהפייה שלימינו. מחר אני נוסע לאמריקה בפעם ראשונה. אני שותה ג'ין אשכוליות אדומות, ואוכל שוקולד תשעים ותשע אחוז קקאו, כדי לכתוב לכם. מוזה, בובה מתנפחת, אני בוש בתשוקתי אלייך. גלדיס שופכת דלי צבע לבסיס הנתונים שרוקנתי. אייל פותח את פסטיבל השירה הבינלאומי ברוטרדם בשירו: נקניק נקניק. שתיים בצהריים, אני עולה על קו חמש עשרה העוצר בדרך יפו, מהמדרחוב נשמע בום עמום. שרונה לא נוגעת בממתקים המצועצעים שהבאתי מאיטליה. נמרוד קונה את עוזי פוקס והסגנונות, אני את אריס סאן. מנחם משחק במפתחות של האוטו. צהריים מעוננים של אפריל. ורם יוצא לגעור במטוס מרעיש, באמצע שיעור היסטוריה. כשהוא חוזר, הוא מצייר גראף המתאר את השפעת היבוא על האינפלציה. ליאור, סולן מחללי השבת, עושה אתי תורנות מטבח. אנחנו שוטפים כלים ושרים: כולה כל הכלים, כולה כל הכלים (מלים: הרס"ר, לחן: גו'בניקי). דרידה, טרחן מקסים, מפרק לי חלון במחשב, כדי שאוכל להשתלשל החוצה, לשכשך באגם אליפטי כאפס. גלית בלי התלתלים משיטה עשרים סירות נייר כתובות, אני מחזיק לה אצבעות שהן יגיעו. רונן נופל על רצפת הפאב, נשבר כמו בקבוק יין אדום. קרן מספרת לי שהיא קראה את יוליסס באנגלית ובעברית. למחרת אני מחליק על קרח, וסודק את הקרסול. ויוויאן שואלת אם למישהו יש את ווסטלנד, יש לי את אליוט בתיק, בכריכה קשה, כחולה, אבל אני שותק. רז מחביא ספר שירה צרפתית מתחת לחולצה, ומנסה לחמוק מהשומר. גיל מגלה לי, בסוד, שג'ים מוריסון וגורודיש מסתתרים בחוות השקמים. שי מעמיד מים, הקפה שלו מתבשל לאט, ובא קטן ומסוגנן. הוא מגלגל סיגריה מחומרים חוקיים, ומסביר לי איך מחלקים את העיר הפרושה לרגלינו למאה כפרים קטנים, אינטימיים.

כתבות מומלצות

פרופ' ינאי עופרן , במעבדת ביולוג'יק דיזיין ברחובות

במעבדה קטנה ברחובות נולד הנוגדן הראשון בעולם שנוצר על ידי מחשב

עדי גרתי

זאת הייתה תשובה מושלמת - כך מסבירים "כיבוש" ב-25 מילים בלבד

אפרת גוש. המאבק לא נשלם

השיר של אפרת גוש נובע מהקרביים של מלחמתה בהתמכרות לאלכוהול

נאסים שומאן בביתו, השבוע. הוא וחברו לא נטלו חלק פעיל בהפגנה, רק הלכו על הכביש

שני סטודנטים הלכו להם, ולפתע חיילים המטירו עליהם אש כבדה

לימודים הומניסטיים לנוער באוניברסיטת בן-גוריון. תוכנית הלימודים לכיתות ו'־ט' מתמקדת ב"הסברה"

מי האנשים שחיו כאן לפני הצלבנים? לתלמידי ישראל אסור לדעת

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ

כתבות שאולי פספסתם

בתביעה נכתב כי הראיון כולו "התנהל בצורה שאינה מכבדת או רצינית״ כלפיה

המועמדת התחברה לראיון עבודה בזום - וקיבלה מהמראיין מייל שהדהים אותה

ריי דליו

מייסד קרן הגידור הגדולה בתבל: מזומן הוא זבל - ממשלות יחסלו את ביטקוין

ישראל פישר

יוקרה זה רע? כך נראים החיים במגדל חדש בתל אביב

מפגינים נגד יוקר המחיה מול בית הנשיא בסרי לנקה

קו השבר שעלול לקחת את הכלכלה העולמית למקום אחר, אפל יותר

בת ים

שתי דירות במחיר אחת: האם זהו עתיד תחום הפינוי-בינוי?