לנצח את המגפה, ואז את לברון: דירוג העוצמה של 30 קבוצות ה-NBA. פרויקט מיוחד

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לנצח את המגפה, ואז את לברון: דירוג העוצמה של 30 קבוצות ה-NBA. פרויקט מיוחד

לכתבה
Andrew D. Bernstein, Gary Dineen, Garrett Ellwood, Nathaniel S. Butler, Joe Murphy, Al Bello /NBAE via Getty Images/AFP & AP Photo/Eric Christian Smith, Mark J. Terrill

אחרי פלייאוף בבועה ופגרה חפוזה, עונת 2020/21 תתחיל בחלומות על סיום המגפה ותסתיים בחלומות על אליפות. עם טבעת רביעית בגיל 35, לברון ג'יימס הוא עדיין האיש שצריך להביס - וקבוצות רבות מתמיד מוכנות להישבע שהן מסוגלות לכך. דני אבדיה, מצדו, יקווה ליהנות מהדרך. 30 השאלות שיכריעו את עונת 30 קבוצות הליגה

9תגובות

יותר מכל טרייד, בחירת דראפט או החלמה של כוכב, 30 קבוצות ה-NBA יודעות שהדבר החשוב ביותר לעתידן העונה לא נמצא בשליטתן: חיסון נגד קורונה. סיום העונה הסטרילי בהיסטוריה הוכיח שהליגה יודעת להתמודד עם מגפה עולמית, אך הפעם אדם סילבר יידרש למתוח את היכולת הזאת על פני עונה מקוצרת בת 72 משחקים. העונה, כמעט בכל קבוצה ישנו כוכב גדול שיכול לנצח משחקים בכוחות עצמו; לא מעטים מהם משוכנעים שהם מסוגלים לקחת את האליפות מידי הלייקרס. בין מפגשי הטיטאנים - לברון ג'יימס נגד קווין דוראנט, יאניס אנטטוקומפו נגד קוואי לנארד - יופיע העונה גם רוקי בן 19 במדי וושינגטון, דני אבדיה שמו, ועל פי הערכות כל קליעה שלו בלילה עשויה להקפיץ את מדד האושר בחברה הישראלית בבוקר.

פלייאוף הבועה לימד שכל תחזית מעורבבת בתנאי קורונה מועדת לכישלון, אבל מה לעשות, יש מי שלא לומדים מטעויות: לפניכם דירוג עוצמה ראשוני לרגל פתיחת העונה הלילה (בין שלישי לרביעי), ו-30 שאלות עבור 30 מועדונים שמעזים לחלום בגדול. חושבים שהתשובה לשאלה חיובית? לחיצה על הלייק תעלה חיוך אצל הג'נרל-מנג'ר. חושבים שלא? אגודל למטה ישלח את הקבוצות לעשות חושבים.

קבוצות המזרח

  • יאניס

    1. מילווקי באקס

    האם יאניס יערוך סוף סוף הופעת בכורה בגמר?

    הרחובות המו, ילדים צהלו, מבוגרים חייכו, ציפורים צייצו, חדי-קרן הנהנו ביערות ויסקונסין. אחרי חודשים לא פשוטים לקרדיולוגים במילווקי, העיר כולה חזרה לנשום באופן סדיר: יאניס אנטטוקומפו הצמיד עט לנייר והבטיח לעצמו 228 מיליון דולר. מה הבטיח לבאקס? שורה סטטיסטית קבועה ששווה שני תארי MVP רצופים. מילווקי היתה קבוצת העונה הסדירה הטובה ב-NBA בשנתיים האחרונות - תואר שאפשר לזקוף בו-זמנית לזכותה ולגנותה. הרי אף אחד לא רוצה שום תואר שמסתיים במלים "בעונה הסדירה", וגם אנטטוקומפו - שקיבל שניים כאלה באופן אישי - יודע שבלי העפלה לגמר, הבאקס יצטרכו ניעור רציני יותר מהחלפתו של ג'רו הולידיי באריק בלדסו וצירופם של די.ג'יי אוגוסטין ובובי פורטיס. לפחות הוא, מצדו, כבר העניק למילווקי את הדבר שהכי רצתה בפגרה הזו: שקט תעשייתי.

  • ג'ייסון טייטום. סומן כסופרסטאר מילדות

    2. בוסטון סלטיקס

    האם יימצא הגרוש ללירה?

    בהסתכלות לאחור על הקריירה של ג'ייסון טייטום, ייתכן שפלייאוף 2020 יהיה הרגע בו הפך לכוכב NBA אמיתי. בימים הסטריליים של הבועה, טייטום התבסס בתור הכישרון הכי טהור שהוביל את בוסטון מאז פול פירס. אבל בשקט-בשקט, כשאף אחד לא שומע, בראד סטיבנס עשוי להודות שגם הוא תוהה לאן הצוות הנוכחי יכול להגיע. טייטום כבר זכה להארכת חוזה מקסימלית לרוקי ואפילו ממשיך לגבוה (2.08 מטר עדכני), אבל הוא גם בסך הכל בן 22; ההפסד בסדרה למיאמי הוכיח שהוא עדיין לא מסוגל לסחוב מועדון שלם. אם כן, במובן מסוים נראה שעתיד העונה יקום וייפול דווקא על הסיוע שיקבל מג'יילן בראון, קמבה ווקר ומרכוס סמארט הלא-יציבים - או שמא על חריגת הטרייד של גורדון הייוורד, שהותירה לסלטיקס 28.5 מיליון דולר פנויים בתקרת השכר ויכולה לאפשר להם חיזוק חשוב לקראת המאני-טיים.

  • ג'ואל אמביד. תחת הנהגתו של אלטון ברנד, פילדלפיה שמה את הקלפים שלה על שני שחקנים גדולים בקו הקדמי

    3. פילדלפיה סבנטי-סיקסרס

    האם "התהליך" יושלם?

    אקורד הסיום של העונה האחרונה - הפסד בסוויפ לבוסטון בסיבוב הראשון - היה אקורד ראוי אם לוקחים בחשבון את מצב הצבירה של הסיקסרס באותה נקודה. בשנים האחרונות "התהליך" הבשיל לכדי קבוצת פלייאוף שקרצה למקום בגמר ה-NBA, אבל העונה שעברה היתה דריכה מתמשכת במקום בואכה רגרסיה. קבוצה שלא נמצאת בין הטופ 7 בליגה במדד ההתקפי או ההגנתי לא מאיימת על אף אחד, ובדיוק את זה באו דריל מורי ודוק ריברס לשנות. החיבה של מורי לקבוצות שמשליכות הרבה שלשות לא הולכת יד ביד עם סרבן שלשות מוצהר כבן סימונס, אבל התוספות החדשות - דני גרין וסת' קרי - אמורות לפצות על כך. השאלה, שוב, היא אם הרוח החדשה שמפעמת בפילדלפיה תספיק בשביל להפוך את הקבוצה הזו למאיימת גם כשיגיע הפלייאוף.

  • קיירי אירווינג וקווין דוראנט, בעונה שעברה. הגיע הזמן לספק את הסחורה

    4. ברוקלין נטס

    יש לסטיב נאש הכשרה גם בפסיכולוגיה?

    אם בקיץ שעבר הנטס הפגיזו ביום ההעברות הראשון עם ההודעה על החתמתם של קווין דוראנט וקיירי אירווינג, הרי שבקיץ הזה הבאזז נותר בגבולות צוות המאמנים. סטיב נאש, בעל רזומה של שנים כמאמן על המגרש אבל נטול ניסיון על הקווים, הגיע - כשמייק ד'אנתוני יהיה האיש שילחש באוזנו (לצד אמארה סטודמאייר, שייתן טיפים על איך לעצור את דני אבדיה). הדינמיקה שתתפתח בין הטריו הזה תהיה מכריעה, כשהנטס מקווים לתסריט סטיב קר-סטף קרי-קליי תומפסון. גם הדינמיקה בין אירווינג ודוראנט, עמוסי נטל הוכחה אחרי שהמועדון חיכה להם שנה, לבין הצוות המסייע - שמציג כמה מהשחקנים שפרצו מאלמוניות בזכות הקרדיט שקיבלו בברוקלין - תהיה מסקרנת. בין אם מדובר בניסוי שיתפוצץ כמו היחסים בין אירווינג לתקשורת או שמא מדובר בפרויקט שילך עד הסוף, ברוקלין תהיה הדבר הכי מענג לעקוב אחריו העונה.

  • באטלר

    5. מיאמי היט

    האם אפשר לשחזר הצלחה פתאומית?

    ג'ימי באטלר רגיל לזה שמפקפקים ביכולת שלו, שטוענים שהוא מחרחר ריבים, שמדרגים את הקבוצה שלו במקום החמישי בלבד במזרח אחרי שלקח אותה לגמר ה-NBA. אבל זה בדיוק הדלק (אוקטן זלזול) שמניע את באטלר להתעלות מעל כל הציפיות. הכישרון האורגני שהקים סביבו (שוב) האב הרוחני ונשיא המועדון פט ריילי, היה התגשמות חלום של כל בוס, כולל גניבת דראפט שמגיעה פעם בעשור (טיילר הירו) וצלף עם רישיון שנשלף מאוקיינוס האנ-דראפטד (דאנקן רובינסון). הכל התחבר למיאמי בעונה שעברה, והכל עומד לרשותה גם העונה. אם אריק ספולסטרה יצליח לחלץ ממנו פלייאוף שומט לסתות נוסף, באטלר יידרש לגשת למשרד הפנים לשינוי השם באופן רשמי: ג'ימי באקטס.

  • פסקאל

    6. טורונטו ראפטורס

    סיאקם, האם זה הדבר האמיתי?

    שנתיים אחרי האליפות המשותפת, לא מופרך להניח שמצבה של טורונטו טוב יותר ממצבו של קוואי לנארד. במקום להתרסק מכובד טבעות האליפות, ניק נרס ושחקניו הראו שהיה בהם הרבה יותר מקוואי; לדוגמה, פסקאל סיאקם. בשלוש העונות האחרונות הממוצעים שלו מזנקים בקצב אקספוננציאלי, והנה - תשע שנים אחרי שהחל לשחק כדורסל מקצועני, סיאקם הוא כבר אולסטאר. המלעיזים יזכירו את הכישלון שלו בפלייאוף, אבל האכזבה מכך שלא הגיע עם הראפטורס עד גמר המזרח היא מחמאה גדולה. ביחד עם קייל לאורי, פרד ואן וליט ועוד שחקן שיעשה קפיצת מדרגה העונה (או.ג'י אנונובי, זה אתה?), טורונטו מוכנה להוכיח שוב שהקבוצה חשובה יותר מכל כוכב עם כפות ידיים מטרידות.

  • טריי יאנג

    7. אטלנטה הוקס

    השיפוץ נאה בעיניכם?

    אחרי שלוש שנים בתמ"א 38, הג'נרל-מנג'ר טראוויס שלנק מוכן לחשוף את הפרויקט החדש: "נופי אטלנטה". הראשונים שמיהרו להבטיח את מקומם ולחתום על חוזה היו בוגדן בוגדנוביץ' ודנילו גלינארי, שעייפו מהעמסת נקודות ללא תכלית ורוצים להתחיל לנצח (ולהרוויח הרבה כסף). פלא פלאים, בדירה הסמוכה הם מצאו את טריי יאנג, שמייחל לשינוי אווירה דומה - ועוד יותר מהם. במקום לעבור לעיר אחרת, נוצצת יותר, אטלנטה הביאה את כל האטרקציות אליו כדי שיחווה איך זה מרגיש לקלוע שוב 30 נקודות למשחק, להיבחר שוב לאולסטאר והפעם אפילו לנצח במשחקים. כשקלינט קאפלה והרוקי אונייקה אוקונגוו מספקים את הצל הטבעי שדרוש לכל פרויקט מוצלח, נותר רק לגזור את הסרט ולקוות ששום דבר לא יתמוטט עקב בנייה לקויה.

  • דני אבדיה מול קיירי אירווינג, בקדם העונה. עולם אחר, לאו דווקא טוב יותר

    8. וושינגטון וויזארדס

    ההגנה תשתפר? סתם, סתם. אבדיה בחמישייה?!

    אחרי שנפצע מרוב שהתאמץ לקחת אותה לפלייאוף ונכשל, בראדלי ביל הבין שעם וושינגטון אין עתיד. אבל הקיץ, לפתע, העתיד הגיע - ג'ון וול (להלן: העבר) הושלך, רוי האצ'ימורה רעב אחרי עונת רוקי מוצלחת, ודני אבדיה גרם לכל המועדון לצעוק "יש!" כבר בערב הדראפט. עם החבורה הזאת, ועם ההגנה הזאת, אפשר לכוון העונה לכל היותר לפלייאוף, וגם זאת בתקווה שראסל ווסטברוק יבין את מקומו על אף אם-וי-פיותו. נכון, וושינגטון לא תקום ותיפול על עונת הבכורה של אבדיה, אבל מדינה אחת במזרח התיכון דווקא כן - וזה מספיק חשוב. אם הרוקי בן ה-19 יקבל הזדמנות לצבור דקות, זריקות וטעויות - שלושת הדברים החשובים ביותר עבורו - אפשר לפחות לצפות ללילות מרגשים.

  • ויקטור אולדיפו אחרי עוד תצוגה

    9. אינדיאנה פייסרס

    סליחה, יש כאן בעל בית?

    בעונה שעברה, כשחזר לפארקט אחרי פציעה ארוכה, גילה ויקטור אולדיפו שהפייסרס מצאו דרכים להמשיך הלאה בלעדיו. זה קרה בעזרת צמיחתו של אולסטאר חדש, דומנטאס סאבוניס, שהפך לגו-טו-גאי לעת מצוא, ועזר למועדון לשמור על החתמת הכרטיס לפלייאוף. אלא שאז הגיעה הקורונה, וסאבוניס עצמו נפצע ולא שותף ב"בועה", וכל זה על רקע העובדה שאולדיפו לא בדיוק הרשים בזמן שטי.ג'יי וורן שיפר ממוצעי קליעה. עכשיו, עם מאמן חדש על הקווים (נייט ביורקגרן) ועונה חדשה, הפייסרס מצפים לתוצאות משופרות עם אותו סגל (פחות או יותר). התשובה לשאלה האם הציפיות הללו ריאליות תהיה תלויה קודם כל בבריאות של כל המעורבים.

  • בילי דונובן

    10. שיקגו בולס

    מאמן יש, כישרון יש. האם יש רצון?

    החדשות הטובות מבחינת הבולס הן שאחרי כמה כישלונות מהדהדים בעמדת המאמן - האחרון שבהם, ג'ים בוילן, היה מופע בלהות אמיתי - יש להם כעת פיגורה רצינית על הקווים. בילי דונובן הגיע מאוקלהומה סיטי, והסגנון ההתקפי הפלואידי שלו בהחלט צפוי להיטיב עם שחקנים כזאק לאווין וקובי ווייט - ובמקביל להוציא את המיטב גם מכישרונות עצורים כלאורי מרקנן או וונדל קרטר. לבולס יש כישרון, בטח אם אוטו פורטר יצליח לשחזר ימים יפים ויישאר בריא, ולכל הפחות יש בקבוצה הזו פוטנציאל להיות טובה יותר מהמקום ה-29 בליגה במדד ההתקפי (אליו הגיעה בעונה שעברה). העניין עם שיקגו, כמו ברוב השנים האחרונות, הוא הרצון של שחקניה להיות שם.

  • פולץ

    11. אורלנדו מג'יק

    האם גם השנה הם יגיעו לפלייאוף כטריילר?

    אורלנדו עשתה לה בשנתיים האחרונות מנהג: לסמן וי על הריבוע שמופיע לצד המילים "הופעה בפלייאוף". לפני שנתיים עשתה זאת מהמקום השביעי במזרח, בעונה האחרונה מהמקום השמיני. בשני המקרים זה הסתיים בהפסד זריז בסיבוב הראשון וכרטיס כניסה לאזור הדמדומים של ה-NBA, מקום בו נמצאות קבוצות שהן מספיק טובות כדי להגיע לפלייאוף ולא מספיק גרועות כדי להשיג דרך הדראפט שחקן שיעזור לה לעשות משהו בפלייאוף. את העונה הקרובה היא מתחילה מאותה נקודה בה סיימה את הקודמת, מה שאומר עוד ועוד בינוניות בערימות. טוויסט אפשרי: ההבטחה שהנה-הנה, מארקל פולץ מפתיע את הליגה והופך לאולסטאר. בשלב הזה, ספק אם מישהו ירצה להמר על כך.

  • לאמלו בול

    12. שארלוט הורנטס

    הנאחס של ג'ורדן ייכנע לסוואג של לאמלו?

    אם יש צורך בהוכחה נוספת לכישלון שנקרא שארלוט הורנטס, הנה היא: חוזה על סך 120 מיליון דולר לארבע שנים עבור גורדון הייוורד - שחקן מוכשר, אך כזה שלא השלים עונה מלאה כבר שלוש שנים בשל פציעות והספיק לשבור את האצבע אפילו כשחקן שארלוט; אם יש צורך בהוכחה שמשהו עשוי להשתנות לטובת במועדון הזה, גם הוא הגיע הקיץ: לאמלו בול, אולי הכישרון הגדול בדראפט, הצטרף וכבר במשחקי ההכנה החל לחלק אסיסטים מאחורי הגב, ואפילו לקלוע מחוץ לקשת. ביחד עם טרי רוז'ייר ודבונטה גרהאם, למייקל ג'ורדן יש סיבה טובה להאמין שמשהו טוב עוד ייצא מהבעלות שלו. לעומת זאת, מבט על הקו הקדמי והכנפיים יחזיר אותו למציאות. סקוטי פיפן ודניס רודמן, מייקל מתגעגע.

  • קווין לאב

    13. קליבלנד קאבלירס

    האם יהיו גרועות ממנה?

    מבחינה משפטית קווין לאב הוא בן חורין, אבל יתר הסימנים מעידים על כך שהוא נמצא בבית כלא. איתו מאחורי הסורגים נמצא גם אנדרה דראמונד, וביחד הם רואים איך השנים היפות שלהם נשחקות על ידי הכדרורים של קולין סקסטון ודאריוס גרלנד. ובכל זאת, ייתכן שבאדמה החרוכה שהשאיר לברון ג'יימס יצוץ בכל זאת פרח קטן אחד - אייזיק אוקורו, הבחירה מספר 5 בדראפט, הגיע על תקן שומר איכותי ונחוץ אבל הספיק כבר להרשים במשחקי ההכנה בצד השני וגם לקלוע סל ניצחון. אם להודות על האמת: הדבר האמיתי שקליבלנד מחכה לו נמצא דווקא בדראפט הבא, הכישרוני יותר, והיא תעשה הכל כדי להגיע להגרלת הלוטרי בתור הקבוצה הגרועה מכולן.

  • ספייק לי

    14. ניו יורק ניקס

    לא לעשות כלום, זה משתלם?

    החוק הראשון שלומדת כל רופאה בתחילת הקריירה הוא "פרימום נון נוקרה" - "ראשית, אל תזיקי"; הנזק לעולם עלול להאפיל על התועלת. "תראי את ניו יורק ניקס", יספרו לה. במשך שבע שנים הניקס ניסו כל מהלך אפשרי כדי לחזור לחיים, אך נותרו שוב ושוב מחוץ לפלייאוף, עם חוזים גרועים והוסיפו בחירות דראפט אפורות. העונה, כך נראה, הנשיא הטרי ליאון רוז נאלץ לחדש את החשיבה: מאחר שאולסטארים ממילא מסרבים לבוא, אולי מוטב לפתח את הכישרונות שבכל זאת נמצאים - אר.ג'יי בארט, מיצ'ל רובינסון והרוקי אובי טופין - ולראות מה יקרה. אם גם זה לא יעבוד, לפחות יש את דראפט 2021; אם זה יעבוד, אם משהו טוב יצמח יצמח ב-MSG, טום תיבודו יהיה הכוכב בסרט הבא של ספייק לי.

  • בלייק גריפין

    15. דטרויט פיסטונס

    האם יש היגיון מאחורי השיגעון?

    קצת קשה להבין מה עומד מאחורי המהלכים האחרונים של טרוי וויבר, הג'נרל-מנג'ר של הפיסטונס. אלא אם כן תוכנית העל היא לבנות העונה קבוצה ממש חלשה במטרה להיות בעמדה טובה לדראפט הקרוב (ולזכות בשירותיו של קייד קאנינגהאם מאוקלהומה סטייט), לא ברור מה היה דחוף לוויבר להחתים את ג'רמי גראנט על חוזה מוגזם (20 מיליון דולר לעונה) להעמיס סנטרים בינוניים על המשקל (ג'אליל אוקפור, מייסון פלאמלי) או להשתמש בבחירה השביעית בדראפט כדי לצרף דווקא את קיליאן הייז. אנחנו מבטיחים לבלוע את ה-URL הזה במידה שהייז יהפוך לטוני פארקר, אבל עד שזה יקרה, דטרויט תמשיך לבלות במרתף של המזרח. וכנראה שגם תכבה את האור הרבה אחרי ששאר הקבוצות ייצאו ממנו.

קבוצות המערב

  • לברון

    1. לוס אנג'לס לייקרס

    האם לברון יתקרב עוד קצת למייקל?

    אנשים שהיו שם מוכנים להישבע שברגע שכשהקונפטי פגש את הפארקט ב"בועה", הג'נרל-מנג'ר רוב פלינקה כבר היה שקוע בטלפון, מוכן לסגור חוזים ולרקוח עסקאות. אולי בזכות זה מוצאת עצמה האלופה בעמדת זינוק אפילו טובה יותר מזו בה התחילה את העונה שעברה: עם סגל שכולל חיזוק בדמות דניס שרודר, מונטרז הארל ומארק גאסול, ועדיין מציג את רוב השלד מהעונה האחרונה. עם הרבה מאוד כלים, ביטחון של אלופים ועונה מקוצרת שתעשה טוב לסחוסים של לברון ג'יימס ואנתוני דייויס, הלייקרס הם הפייבוריטים ללחיצת יד עם אדם סילבר מתישהו בין סוף יוני לתחילת יולי 2021. וזה עוד מבלי שהזכרנו את הלהיט החדש של משחקי ההכנה, טיילן הורטון-טאקר, האיש שיסחוט מלברון הכי הרבה קפיצות תיאטרליות מהספסל ונפנופי מגבת.

  • קוואי

    2. לוס אנג'לס קליפרס

    האם קוואי לנארד עדיין מסוגל להביא אליפות?

    מגפה עולמית היתה רק אסון משני מבחינת הקליפרס בעונה שעברה. קבוצת האינסטנט מייסודו של הבעלים סטיב באלמר הבטיחה שתגשים את כל הציפיות ברגע שיתחיל הפלייאוף, אבל בדרך לשם הפכה לגן ילדים מסוכסך במיוחד. המפלצת הדו-ראשית של קוואי לנארד ופול ג'ורג' ידעה לדרוש תנאים מיוחדים, אבל לא ידעה להתיך אגואים לכדי קבוצה מנצחת. לעתים נדמה שהשניים אפילו לא ניסו לעשות זאת. בעונת 2020/21, עם טיירון לו על הקווים, ובעונתו השנייה והאחרונה בחוזה, חובת ההוכחה מוטלת קודם כל על קוואי לנארד – האם הוא יהיה רובוט הכדורסל שהוביל את טורונטו לאליפות היסטורית או השחקן האדיש שקרס ביחד עם ג'ורג' בחצי גמר המערב? נראה שגם לקליפרס אין מושג.

  • ניקולה יוקיץ'

    3. דנבר נאגטס

    האם אפשר לעשות עוד צעד קדימה?

    בחודשיים האחרונים נודדים זיכרונות מביצועיהם של ג'מאל מורי וניקולה יוקיץ' בפלייאוף האחרון בין סיוטי הלילה של פול ג'ורג' לאלו של קוואי לנארד. אלא שעם כל הכבוד לשלשות בסוף שעון, אסיסטים בעין עקומה וסלים עם יד בפרצוף, הדבר הכי חשוב שהנאגטס לקחו מההופעה ב"בועה" זו אמונה עצמית; הקבוצה של מייק מאלון חזרה פעמיים מפיגור 3:1 לניצחון בסדרת פלייאוף, והפכה את הבלתי אפשרי לקז'ואל על בסיס לילי. בפגרה אמנם איבדה דנבר את מייסון פלאמלי וג'רמי גראנט, פיסות חשובות בפאזל, אבל הסגל עדיין עשיר בחלקים שישלימו היטב שני יהלומים. מורי יהיה העונה אולסטאר לראשונה, בעוד שאצל יוקיץ' - טריפל-דאבל מהלך על שתיים - השאלה כבר משתדרגת ל"האם ישתייך לרשימה המצומצמת של מועמדי ה-MVP?". אם התשובה תהיה חיובית, גם גמר המערב הוא לא בהכרח הגבול.

  • לוקה דונצ'יץ. הוא יוצא דופן אבל גם ז'יז'יץ' היה אמור להיות חלק מגל הבלקנים ב-NBA

    4. דאלאס מאבריקס

    לוקה בדרך לתואר ה-MVP?

    בגיל 21, מייקל ג'ורדן רשם עונת בכורה מוצלחת במדי שיקגו וזכה ברוקי העונה. בגיל 21, לוקה דונצ'יץ' כבר הספיק לשכוח את תואר רוקי העונה שלו, ומעז לחלום על תואר אחר: אליפות. עם קריסטאפס פורזינגיס המוכשר אך הפריך ושמות כמו מקסי קלבר ודווייט פאוול קשה אפילו לטפס במעלה הפלייאוף, אבל לדונצ'יץ' יש קצב משלו. גם העונה הוא יעשה את דרכו האיטית מול כל שומר ב-NBA, ישלח חיוך לריק קרלייל המתמוגג וייקח את המאבריקס במו ידיו אל הפלייאוף; על הדרך, אם להאמין לסוכנויות ההימורים, הוא גם יאסוף את תואר ה-MVP של העונה הסדירה. עצה שלנו: אם דאלאס תיכשל, כדאי למארק קיובן להעיף מבט בסגל שנמצא סביב דונצ'יץ'. עדיף להתעורר מוקדם ולבנות קבוצה ראויה מאשר לכסוס ציפורניים בתחינה שהכוכב שלך יאריך חוזה בבוא העת. שישאל את מילווקי.

  • דונובן מיצ'ל

    5. יוטה ג'אז

    האם הסוף כבר ידוע בהתחלה?

    בשנים האחרונות היטיבה יוטה לבנות אחלה קבוצה. זה לא עלבון, אבל גם לא ממש מחמאה: ב-NBA, אף אחד לא רוצה להיזכר כ"אחלה". כי במונחים של פלייאוף, אחלה זה שם קוד לקבוצה שעפה בסיבוב הראשון או השני לכל היותר, וזה בדיוק הבוץ הטובעני שהג'אז תקועים בו - בין היתר בגלל יחסי הכוחות במערב הבאמת פרוע. יוטה שמרה על פרופיל נמוך בכל הקשור לעסקאות והחתמות, מה שאומר שמה שהיה הוא שיהיה. ההבדל בין הדחה שוברת לב בסיבוב הראשון להרגשה של "הוצאנו את המקסימום מהעונה הזו" עשוי להיות טמון בבויאן בוגדנוביץ' בריא, משהו שלא עמד לרשותו של קווין סניידר ב"בועה", וליותר ערבים של דונובן מיצ'ל מהסיבוב הראשון מול דנבר. זה שקפץ מ-24 ל-36 נקודות למשחק באחוזים מגוחכים במובן הטוב.

  • לילארד

    6. פורטלנד טרייל-בלייזרס

    הכישרון מהמם. גם ההגנה?

    צמד גארדים מובילים הוא ניסוי שנכשל לעתים קרובות (ד"ש לוול וביל), אבל דמיאן לילארד וסי.ג'יי מקולום מתעקשים להוכיח שאיתם מדובר בסיפור אחר - ועם 52.2 נקודות משותפות בממוצע למשחק קשה להתווכח. אלא שבצד ההתקפי מעולם לא היו טענות כלפי פורטלנד, על כרמלו אנתוניה ויוסוף נורקיצ'יה. הבעיות היו בצד השני, שלעולם יהיה זוהר פחות. רוברט קובינגטון ודריק ג'ונס ג'וניור אמורים להיות סיוע חשוב, אך אנס קאנטר שחוזר אמור להעמיק את הבעיה. כך או אחרת, אחרי שהשתחל לפלייאוף בעונה שעברה והודח בכמעט-סוויפ על ידי הלייקרס, העונה לילארד מקבל לצדו סגל עמוק ואולי מוכשר מאי פעם. והוא מצפה להשיג יותר מאשר את דיוקנו על העטיפה של NBA2k.

  • זאיון וויליאמסון, העונה. לא נעדר מהמצעד

    7. ניו אורלינס פליקנס

    האם ואן גנדי מתחרז עם זאיון?

    ברמת "מהנעשה על הפארקט" החליפו הפליקנס את דריק פייבורס בסטיבן אדאמס ואת אריק בלדסו בג'רו הולידיי, אבל לא פחות חשוב מהשינויים בחמישייה הוא השינוי על הקווים. אחרי הכישלון כקומבו מאמן וג'נרל-מנג'ר בדטרויט, סטן ואן גנדי חזר – ובידיו מופקד כעת פוטנציאל הסטאר-קוואליטי הכי נפיץ בליגה. זאיון וויליאמסון לא הספיק לעשות הרבה בעונת הרוקי הפצועה שלו, אבל את מה שעשה, עשה בקול רעש גדול. גם העונה ידברו הרבה על ממדי הגוף החריגים והקילוגרמים ביחס לריבאונדים, אלא שבניגוד להופעה המאכזבת ב"בועה" – שעברה מתחת לרדאר בהתחשב בנסיבות - הפעם יצפו מוויליאמסון וניו אורלינס גם לנפק קבלות בדמות הופעה בפלייאוף. כל דבר פחות מכך עלול להוות את אקורד הסיום של קריירת אימון מסוימת.

  • קרי

    8. גולדן סטייט ווריירס

    האם השושלת מתה?

    סטף קרי, קליי תומפסון ודריימונד גרין חיכו עונה שלמה בשביל להוכיח שעידן גולדן סטייט ב-NBA עדיין לא תם. הם עברו לשם כך שיקומים ארוכים ומייגעים, ואולי רגעים גרועים יותר - כמו צפייה במחליפיהם האלמונים מובסים שוב ושוב בצ'ייס סנטר, שרשם את עונת הבכורה העלובה בהיסטוריה של כל אולם בליגה. אם לא די בכך, תנועה פתאומית אחת חיבלה גם בעונה הקרובה: תומפסון קרע את גיד האכילס באימון, והכניס את גולדן סטייט לסערה חדשה. קלי אוברה ג'וניור הוזעק, ג'יימס ווייסמן גויס בבחירה השנייה בדראפט, וסטיב קר ינסה להלחים את כל החלקים לכדי מערכת אחת שמסוגלת להגיע לפלייאוף; אם לא כדי לחוות את התעוררות השושלת, אז לפחות כדי לשמור אותה, איכשהו, בין החיים.

  • בוקר

    9. פיניקס סאנס

    האם היה או שמא חלמו חלום?

    פיניקס היא דוגמה לקבוצה שהגיעה לדיסניוורלד ביולי האחרון כמועמדת ראשית לתואר "הכי בזבוז זמן שאנחנו פה" וסיימה את דרכה שם עם פנטזיות מקצועיות - מהסוג שלא פינטזה הרבה זמן. למשל, מאזן חיובי בסיום עונה סדירה, ואולי אפילו מקום בפלייאוף (טפו-בארקלי-מארלי-קיי.ג'יי-טפו). המאזן המושלם ב"בועה" ודאי העניק הרבה ביטחון לצעירים, שלא לדבר על דווין בוקר, שנראה כמו אולסטאר על סטרואידים במשחקים הללו. בפגרה, לשם שינוי, הצליחו הסאנס לחזק במקומות הנכונים בחמישייה, והנחיתו שחקנים שעשו דבר או שניים בפלייאוף-– כריס פול וג'יי קראודר. מה אתם יודעים, שניהם אפילו עברו את גיל 30. המסקנה המתבקשת היא שהשמש חייבת לעלות הפעם, ולו רק כי האלטרנטיבה עשויה לגרום לדווין בוקר להציב אולטימטום להנהלה: טרייד או קקטוס בחדר ההלבשה.

  • ג'ה מוראנט, העונה בממפיס. לא צופה בסרטוני החטאות

    10. ממפיס גריזליס

    הריחוף של ג'ה מוראנט יגיע לפלייאוף?

    למעט אלו שראו את ג'ה מוראנט מטפס עליהם בדרך לדאנק מופרע, קשה למצוא אנשים שלא מחבבים את החבורה שקמה בממפיס. ימי ה"גריט אנד גריינד" של מארק גאסול ומייק קונלי נשכחו מזמן - רוקי העונה שעברה, שמתבסס כמנהיג ומכונת היי-לייטים באדם אחד, מוביל קבוצה סימפטית יחד עם ג'ארן ג'קסון ג'וניור, יונאס ואלצ'יונאס ודילון ברוקס. אבל עם סימפטיה לא הולכים למכולת, ובוודאי שלא לפלייאוף. כדי להגיע לשם, אחרי שלוש שנים עקרות, מוראנט יצטרך לבצע קפיצת מדרגה שתהיה גבוהה מכל אלי-אופ שריחף אליו עד כה, ולקוות שלא ייפצע בסופה. שיעורי בית אצל דריק רוז.

  • הארדן

    11. יוסטון רוקטס

    האם הארדן יעזוב את טקסס?

    בשנים האחרונות ניסו הרוקטס למצב עצמם כאלטרנטיבה שלטונית - בתחילה לגולדן סטייט, ובשנה האחרונה לשתי הלוס אנג'לסיות. זה לא עבד: לא בגרסת כריס פול ולא בגרסת ראסל ווסטברוק. אולי כי המשתנה הקבוע, ג'יימס "תנו לי וזוזו" הארדן, הפך לשמש והירח של הרוקטס. ההדחה בסיבוב השני בפלייאוף האחרון נתנה את האות להתפרקות של יוסטון כפי שהכרנו אותה: ד'אנטוני נפרד, דריל מורי נדד לפילדלפיה, והארדן נותר חמוץ ושבע (הכניסו כאן בדיחה על משקל עודף). במהלך מהיר הוחלפה גרב ווסטברוק בגרב ג'ון וול, כשברקע יצא לדרך פרויקט שיקום דמרכוס קאזינס, אבל הפיאסקו בשבועות האחרונים עם הארדן - שרוצה טרייד לשם, לא רוצה להתאמן פה ובאופן כללי משדר אנרגיה של פרימדונה - צפוי להעיב על העונה הקרובה של הרוקטס. הימור שלנו: הוא לא יסיים אותה בטקסס.

  • קארל אנתוני טאונס, העונה מול סקרמנטו

    12. מינסוטה טימברוולבס

    האם יש לה גוון שאינו אפור?

    על פניו, למינסוטה יש סיבות להיות אופטימית כשהיא בוחנת את הסגל שפותח את עונת 2020/21. יש באמתחתה שני שחקנים שביקרו באולסטאר (קארל-אנתוני טאונס ודיאנג'לו ראסל), רוקי חדש ומבטיח (אנתוני אדוארדס), שחקן שנה שנייה שאמור להשתדרג (ג'ארט קולבר) וכמה שחקנים משלימים עם קילומטראז' מרשים בליגה. אחד מהם, ריקי רוביו, חוזר לקדנציה שנייה, ומקיים הלכה למעשה את הקאץ'-פרייז של מייקל קורליאונה (Just when I thought I was out, they pull me back in!). העניין עם מינסוטה הוא שמסורתית, דברים לא נוטים להתחבר בקלות. כדי שהטימברוולבס ידברו חזק במערב העונה, הקול של קא"ט יצטרך להגיע לדציבלים ההיסטוריים של - נגיד - קווין גארנט. קשה לראות את זה קורה.

  • גרג פופוביץ'. הציע לשמש כסגן הנשיא של סטיב קר

    13. סן אנטוניו ספרס

    פופוביץ' שוקע. האם אכפת לו?

    כשהכוכב האמיתי של הקבוצה שלך נמצא על הקווים ומצטיין בעיקר במסיבות עיתונאים, אתה אמור לדעת שיש לך בעיה. בעונתו ה-24 בסן אנטוניו, גרג פופוביץ' נותר לבדו - פארקר וג'ינובילי חלפו מזמן, ואפילו טים דאנקן הבין שכעוזר מאמן הוא לא יכול לסייע. יש מי שמוכנים להישבע שגם שמות כמו דמאר דרוזן, רודי גיי ולמארכוס אולדריג' כבר אינם חלק מה-NBA, אבל הם עדיין כאן, אפילו מצליחים להבריק מפעם לפעם, אך חסרי רלוונטיות מתמיד. אחרי שנקטע רצף ההעפלה לפלייאוף (21 שנה), העונה יתחיל הרצף ההופכי. מתי הוא ייגמר? מי יודע.

  • דיארון פוקס

    14. סקרמנטו קינגס

    האם הכישרון יביא ניצחונות?

    במשך חמש שנים ניסה ולאדה דיבאץ להראות שדווקא בתפקיד הג'נרל-מנג'ר הוא יצליח להפוך את סקרמנטו מקבוצה כישרונית לקבוצה מנצחת, אבל גילה שיש דברים שאינם משתנים - ובסופו של דבר נשלח הביתה. גם בוגדן בוגדנוביץ' ובאדי הילד רצו לברוח לקבוצה אחרת, אבל רק הראשון זכה לכך (אטלנטה). אחרי חמש עונות בלי פלייאוף, אולי "יהיה כיף עם הקבוצה הזאת התקפית", כפי שאמר ד'ארון פוקס, אבל קשה לראות איך לוק וולטון מצליח להפוך את הכישרון שיש לו בידיים לקבוצה שמסוגלת לנצח יותר מאשר להפסיד. עם פוקס, מארווין בגלי ג'וניור, האריסון בארנס והרוקי המסקרן טייריס האליברטון אוהדי הקינגס רשאים לחלום, אבל המציאות - כמו שהם יודעים - לא תהסס לאכזב אותם.

  • אוקלהומה סיטי

    15. אוקלהומה סיטי ת'אנדר

    האם יש טעם לעונה הזו?

    בעונה שעברה לקח כריס פול את כל תחזיות קדם-העונה הקודרות בכל אכסניה שהיא (כולל זו), ופתח מפעל לכובעים מגומי לעיסה. כנראה שזה הפתיע גם את הג'נרל-מנג'ר סם פרסטי, שראה איך חבורה עם פוטנציאל טנקינג מזהיר מגיעה מרחק פעולת הגנה נדירה של ג'יימס הארדן מחצי גמר המערב. הפעם פרסטי לא לקח סיכונים, ונפרד מכל מיני גורמי הצלחה אפשריים כפול או המאמן בילי דונובן. הפעם אוקלהומה סיטי הציבה רשמית את השלט "כאן בונים", כולל עשרות בחירות הדראפט שנצברו כתוצאה מכך. כמו האיש על הקווים, מארק דאגנולט בן ה-35 שיחל את עונתו הראשונה בקריירה, החבורה שתופיע על הפארקט תהיה אלמונית בחלקה. לא בטוח ששמות שמתחילים את העונה באוקלהומה - נגיד אל הורפורד או ג'ורג' היל - גם יסיימו אותה במדיה. מצד שני, זה גם מה שחשבנו במקרה של כריס פול.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות