שעתיים מפאריס ברכב, ויש גם דקות משחק

רוסיה לא באה בחשבון בגלל האשה והילדים, מכבי ירדה מהפרק בגלל גרשון ואנטוורפן הפכה לאופציה בזכות שיבק. בעקבות חבריו קטש ושפר, גם גור שלף גילה שאת הטיול של אחרי הצבא אפשר לעשות בגיל 32

עופר מתן
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
עופר מתן

סיפורו של גור שלף למעשה מגלם את סיפורו של דור הכדורסלנים הנוכחי של ישראל. כישרון לא חסר שם, אבל בניגוד לשנים עברו, כשהברקוביצ'ים והג'מצ'ים היו סוחטים את הלימון עד הטיפה האחרונה, נראה כי לכל אחד מהכוכבים שגדלו כאן ב-15 השנים האחרונות היה תירוץ מדוע לא מיצה את הפוטנציאל האדיר שטמון בו. "תראה", הוא מתוודה כבר בתחילת השיחה, "גדלתי על שחקנים כמו ישראל אלימלך שעשו קריירה עד גיל 36 בערך, כמו כל החבר'ה בדור שלו, אבל צריך להבין שבדור שלנו זה אחרת. המקצוענות היום זה דבר הרבה יותר אינטנסיבי מפעם".

וכששלף מדבר על אינטנסיביות, הוא מתכוון לסיזיפיות שבריטואל של אימון כל יום, לפעמים שניים, אצל אושיות קיצוניות כמו וינקו ילובאץ, צביקה שרף ופיני גרשון. אבל שלף לא לבד. החוויה של כדורסלן מקצוען מכבי תל אביב השפיעה גם על שני חבריו לשעבר במכבי, דורון שפר ועודד קטש, שכל אחד, בדרכו שלו, חווה לאחרונה את תחילת שנות העשרים באיחור קל של עשר שנים.

לצערם של שפר, קטש ושלף, בזמן שבני גילם נדדו בעולם, עשו שורות במועדונים או עבדו בלימוזינה בניו יורק - הם קרעו את התחת בכפר בלום יד אליהו או קונטיקט. מצד שני, מי אמר שכבר מאוחר מדי? שפר הוכיח לעולם שכל הטרנד הרוחני תופס גם בגיל 33, קטש אומנם לא פרש מרצון אך גילה שגיל 30 זה לא מאוחר בשביל להפוך למלך הסצינה, ולאחרונה הצטרף גם שלף לגל, כשבגיל 32 החליט שנמאס לו לשבת עם פוקר פייס על הספסל של פיני גרשון לטובת הרפתקאה קטנה באנטוורפן. אם כבר להיות ראש לשועלים, לפחות שיהיה כאלו שמבינים בבירה ושוקולד.

"תשמע", הוא מספר כמו אקס שריונר שעובד בבסטות בלונדון, "חייתי 30 שנה בתל אביב, ונורא היה בא לי לגור באירופה, לראות קצת עולם. פה אני רק נכנס לאוטו - שעה וחצי אחרי זה אני בדאם-סקוור באמסטרדם, ולא תגיד שבדרך יש פקקים מגעילים כאלה, נסיעה חלקה. שעתיים באוטו אני בפאריס, שעה וחצי לבריסל. חברים שבאים לבקר אותי אומרים לי שאני חי בגן עדן. חוץ מזה, גם כל מה שקשור לקבוצה ברמה גבוהה מאוד. הזמינו אותנו, השחקנים, לאיזו ועידת עסקים של הקבוצה לפני כמה שבועות. ישבתי שם, חליפה והכל, אמנם לא הבנתי מילה, אבל הסבירו לי, ואתה פשוט רואה קלאסה: מצגת על השנים הבאות של המועדון, הסברים על התקציב בהסתכלות קדימה, אווירה רצינית כזאת, עובדים מסודר".

עדיין רלוונטי

שלף, כזכור, נחת באנטוורפן אחרי 7 עונות במכבי. שתי האחרונות שבהן התאפיינו בהתייבשות על הספסל עם הבלחות חד עונתיות של שחקן מחניים. הרנסנס הנוכחי שלו בבלגיה התאפשר בזכות מאמנו הישראלי, אריק שיבק, שלא בזבז זמן והפך אותו בין לילה ממגבת אנושית לסקורר. "ביום שדיברת עם שמעון מזרחי והבנתי שגור עוזב את מכבי - הרמתי לו מיד טלפון, בלי להסס", מגלה שיבק. "אני מכיר את גור עוד מגיל 17, כששיחק בגבת, והיה לי ברור שאני רוצה אותו פה כשחקן דומיננטי".

ההימור של שיבק, מסתמן כעת כמוצלח, כששלף, מעמדת הפורוורד, מספק 15.9 נק' בממוצע. "אפשר לומר שכל המשחק שלנו מסתובב סביבו", מסביר המאמן, "כל התרגילים עוברים דרכו, הוא פשוט פאוור-פוינט גארד. העניין הוא שאנחנו במין עונת מעבר. קיבלתי את הקבוצה עם כל מיני שחקנים שכבר היו חתומים, אז רק בעונה הבאה נראה כמו שאני רוצה. כרגע אנחנו מתבססים על גור ואפשר לומר שהוא אפילו סקורר. אני מצפה שיקלע 20-17 נקודות לערב". אנטוורפן ממוקמת במקום השישי בליגה הבלגית הצמודה, מרחק נצחון אחד בלבד מהמקום הראשון.

אז מי בעצם הספיד את שלף? אולי רק האוהדים במלחה שגרסו שהוא "מת". למאמן הלאומי, צביקה שרף, שנתן לשלף את הבמה בקיץ במדי הנבחרת, ברור מה מעמדו: "גור הוא שחקן לגיטימי בעשירייה של הישראלים הטובים ביותר, ואם אני הייתי מכבי בכלל לא הייתי משחרר אותו, אבל הוא ופיני גרשון לא הסתדרו והיה ברור שזה לא יימשך".

גם שלף עצמו לא חושב שמצבו רע. "אחרי שהשנה וחצי האחרונות במכבי היו פתאטיות מבחינתי, החלטתי לשנות, ורציתי לשחק בחו"ל", הוא אומר ומסביר מה היו השיקולים שלו: "לא רציתי לנסוע לאיזה אוקראינה או רוסיה, למרות הכסף הגדול, כי חשבתי גם על אישתי והילדים שבינתיים עושים חיים בבלגיה. אני רואה ישראלים אחרים שעזבו את מכבי - הנפלד פרש, שפר עוד משחק, ספר פרש - ואני במצב טוב, לא דעכתי ולא פרשתי. אף פעם לא היו לי השגות לגבי איך שאני משחק. אפי אמר לאחרונה משהו על שפר שנכון גם לגביי - אנחנו שחקנים שבשבילנו לשחק כדורסל זה כמו לשחות או לנסוע באופניים. פשוט יש לנו את זה ואי אפשר לאבד את זה. שמע, במהלך הקריירה הכל בא קל מדי, ואולי זו הסיבה למשל שלא שיפרתי את הקליעה שלי מספיק. אם הייתי נולד בארה"ב אז הייתי או באן.בי.איי או לא שחקן בכלל, אבל בישראל זה אחרת, פחות משקיעים".

בלגיה כמודל

כמעט מדי כל ערב שישי מגיע שיבק לארוחת ערב אצל משפחת שלף בהרכבה המלא. לרוב מצטרף גם זוג ישראלי נוסף, כששיבק מתפקד כמש"ק מסורת ודואג לקידוש ("גור פחות בעניין, ואישתו בכלל קיבוצניקית", הוא מסביר). בזכות הקומבינה שרקח שיבק ומביאה לו את כל הערוצים הישראלים לסלון, מצליחים הוא ושלף להישאר בעניינים בכל מה שקשור לכדורסל בארץ. שלף, כעת בלי ארשת הפנים החתומה והתשובות המונוטוניות מהתקופה הצהובה, לא חושש לספק תובנות: "אני מסתכל על קבוצות בארץ וזה ממש בדיחה עצובה. קבוצות מחליפות זרים כל הזמן, כל הזמן בעיות אדמניסטרטיביות, פה אין סרט כזה. בבלגיה חוק זה חוק, ואין מצב שקובעים תקנה ולא עומדים בה. כל האולמות פה לפי התקן, הקהל ממלא אותם כל משחק, ועובדה שחוץ ממכבי וירושלים כל הקבוצות הישראליות כבר עפו מאירופה, והבלגיות עוד חזק בעניינים.

עכשיו המציאו פיינל פור, זה רציני?

"אם מוטי אמסלם קונה 2,500 כרטיסים, זה יכול להיות רציני? שמעתי שהיה גם את היוזמה של ירושלים לעשות את זה סדרה בכל זאת, תאמין לי זה שטות מבחינתם. השחקנים של מכבי מגיעים למלחה בכזה טירוף, בכלל לא צריך חימום. לירושלים יש סיכוי רק במשחק אחד, בחיים לא בסדרה".

חתמת באנטוורפן לפני שגיידמק נחת במלחה. אם הוא היה מציע לך איזה 300 או 400 אלף דולר לעונה, היית חותם בירושלים?

"האמת היא שלא. נורא רציתי לצאת קצת מהביצה, למרות שהייתי שמח לעשות מתישהו איזה עונה במלחה עם הקהל והאווירה. שמע, שחקנים ישראלים לא ממהרים לחתום שם כל כך מהר, אי אפשר לדעת מתי הכסף ייעלם משם פתאום, והישראלים סופרים את זה ועוד איך אני אומר לך ששחקנים כמו בורשטיין והלפרין, שלא נדבר וויצ'יץ' שראיתי שגם אותו ירושלים אולי רוצים - אין סיכוי שהם ישחקו בישראל ולא במכבי. זה פשוט לא יקרה".

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ