כמעט בן אנוש

מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה

אחד מהכתבים שסיקרו את אליפות ארה"ב ב-2003 סיפר שמכל הרעש וההמולה במקומות שהטניסאים ישבו בהם, היה בחור אחד שנראה קצת שונה. בזמן ששחקנים טיפסו על הקירות בגלל הגשם שגרם לדחייה של המשחקים, אותו בחור ישב במסעדת השחקנים במשך שעות. שחקנים נכנסו ויצאו, שיחקו במכונות הווידיאו. הבחור ישב ושיחק שחמט. הוא סיים משחק אחד וחיפש קורבן אחר. בשלב מסויים, כשנגמרו השחקנים, הוא קרא לבחור צעיר, מומחה בשחמט, שהמארגנים הקצו במיוחד לטובת השחקנים כדי להעביר את הזמן. זה נמשך שעות. רוג'ר פדרר לא נראה מוטרד מהאליפות שנתקעה בגלל הגשם. הוא רק ישב ושיחק שח.

הסיפור הזה מסתדר עם פדרר. הלחץ לא מדבר אליו. את אותה אליפות בפלשינג מדו הוא סיים בסיבוב הרביעי, אבל הסיפורים והאגדות החלו להגיע. באליפות אוסטרליה שנה לאחר מכן הוא התאמן עם ילדים מקומיים, כי לא היה לו מאמן. למתחם האימונים של הפלשינג מדו לא נתנו לו להיכנס בגלל שאף אחד לא הכיר אותו. לא כשהוא בן 14, אלא אחרי שתי זכיות בווימבלדון. אחרי הגראנד סלאם הרביעי שלו כבר לא שאלו אם יצליח לסגור על 14 התארים של סמפראס, אלא רק מתי זה יקרה. פדרר לא היה בעניין של לחץ. הוא ניצח.

כל הסיפורים וההשוואות לא מסתדרים עם מה שקרה לפדרר אתמול. למה פדרר בוכה אחרי ניצחון על בגדאטיס? למה הוא בכה אחרי התואר השלישי בווימבלדון? למה הוא נפל על המגרש אחרי הזכיות ביו.אס אופן? הרי לא באמת קשה לו לקחת את הטורנירים האלו. הוא פדרר.

אתמול פדרר הודה שהדברים בכל זאת לא עוברים ליד. זה כבר לא היה הטניס של רוג'ר פדרר. אפילו לא קרוב. מאתמול הלחץ דיבר. מה שהיה נכון ל-2003, לא נכון יותר לפדרר של 2006. אתמול הוא לא ישב ושיחק שח עם אף אחד. "ישבתי בחדר במלון", הוא סיפר, "הייתי עצבני מאוד. חיכיתי כל היום למשחק הזה, וזה מרט לי את עצבים. מצד אחד רציתי לצאת החוצה ולהשתחרר, מצד שני פחדתי לאבד אנרגיה".

עצבים. לחץ. רוג'ר פדרר. כמעט לא מתקבל על הדעת. כמעט כמו שהטניס שלו לא מתקבל על הדעת. לסמפראס נדרשו 13 שנים מהתואר הראשון ועד שהשלים 14 זכיות בגראנד סלאם. פדרר עומד על שבעה תארים בשנתיים וחצי. מאתמול, אחרי שהתברר שפדרר הוא כמעט בן אנוש, מעניין יהיה לראות את הקצב בו תימשך הספירה.

סמפראס מול פדרר - בגיל 24 חמישה חודשים ו-21 ימים

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ