בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

משפט שדה | החראקירי הנפשי העמוק ביותר

תגובות

1 פתרון?

לא אכביר במלים, אבל יש משהו בזה, במחיאות הכפיים במקום דקת הדומיה, שמשדר גיור כוחני. למה? כי הבעיה בתרבות הישראלית היא הקו המאוד דק בין מחווה לגימיק. המעשה הזה צריך היה להישאר באותו יום כשהארון הוצב ברמת גן - דקה מצמררת ונצחית. אבל אתמול, באותה דקה כשהאיצטדיון מחא כף, המעשה הזה נולד ומת באותו הזמן. הוא פתרון קל מדי לתרבות שלא מתאימה. אני מציע ללמוד לחיות עם הרכנת הראש בדקת הדומיה. מחיאות כפיים בדקות דומיה כשמן הן: מחיאות כפיים בתרבות שלא צריכה להחביא בעזרתן אידיוטים שיצעקו משהו

2 הפועל

הפועל תל אביב ערומה בהגנה, אבל לא ממש. בליגה שלנו, היא יכולה להסתדר בלי דגלאס דה סילבה. ההיסטריה הזאת סביבו שייכת לאנשים שלא הפריטו נכון את הון הפועל תל אביב בין הבעלות הציבורית (ליגת האלופות) לבין הבעלות הפרטית (ליגת העל). את מי הפועל תל אביב מייצגת? היא יכולה להיות בעתיד מעין מכבי תל אביב בכדורסל? בעתיד תשויך למדינת ישראל? אבל נמשיך עם דה סילבה. הנקודות שלקח מיריבות בליגת האלופות היו בעזרת עבודת ההגנה, אבל הנקודות שנתן להפועל בליגה היו בנגיחות ממצבים נייחים. בשביל זה יש גם את טועמה

3 חיפה

ניצן שירזי צריך לצעוק על שחקניו, ובשיא קולו. אלה עשו אתמול את החראקירי הנפשי העמוק ביותר - הם החטיאו. לא מדובר בהחטאות לטווח קצר (ניצחון), אלא בהחטאות שערים לטווח ארוך. שערים שבונים אמונה, תקווה ובעיקר כיף עצמי וקבוצתי. לפעמים גם שערים בגארבג'-טיים עוזרים למבנה הנפשי של הקבוצה, ולא זאת בלבד ששחקני הפועל חיפה היו יכולים להבקיע במאני-טיים, הם גם החטיאו כשהכל כבר היה גמור. דווקא השערים האלה היו חשובים אתמול להפועל חיפה. הרי ממילא היא לא היתה מנצחת

4 שגרה

לבטח אחרי ההדחה מאירופה, אמר פלוני משער 4 בבלומפילד: "זהו, נגמרה החגיגה, עכשיו חוזרים לקופסא/וסרמיל". למה? כי חזרה לשגרה "צריכה לעבור" דרך מגרשים המשדרים סיזיפיות ישראלית, שאליפויות מתחילות ונגמרות בה. אבל מה עם קרית אליעזר, בלומפילד ואחרים? מה אירופי בהם, שהם מנושלים ממעמד מטאפורת הזיגזג שבין שני העולמות? כלום. בדיוק כמו המצב ההפוך, בו ניצחונות באירופה מונמכים בסיומם בעזרת איצטדיונים קטנים, נוסח "אני כבר חושב על עכו", שכן חזרה לשגרה צריכה גם היא לעבור דרך משפטים שגרתיים. אחרת לא היתה שגרה. כי "שגרה" - במלחמת השימוש הפנימית שלה, בניצחון או בהפסד - תמיד תצא תיקו. צר לי לאכזב, אבל אליפויות עוברות באיצטדיונים גדולים

פסקול המשחק: Jet", Paul McCartney and Wings"



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#