בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

איגרוף בקולנוע: כפפות הזהב

אין עוד ענף ספורט שמעורר הזדהות כמו איגרוף. זאת כנראה הסיבה לכך שכבר מראשית ימיה, הוליווד מאוהבת בכוכבים העוצמתיים והפגיעים

תגובות

המבקרים מהללים את מארק וולברג. לא מדובר בתשבוחות על עוד אחת מהפקותיו הרבות והמוצלחות, שמענו כבר הכל על "הפמליה" ועל עבודתו המשותפת עם טרנס ווינטר ומרטין סקורסזה ב"אימפריית הטיילת". הפעם הם חוגגים את סיפורו של מיקי וורד, בן למשפחה ממוצא אירי ממסצ'וסטס, המשתדל להגשים את החלומות המנופצים שאחיו למחצה, שהתמכר לסמים לאחר קרב עם שוגר ריי לנארד, הותיר על רצפת הזירה.

ואם נדמה שהסיפור הזה כבר סופר - בשם, בעיר ובתקופה שונים - אפשר להבין מדוע. תרבות בכלל, וקולנוע בפרט, משלבים ידיים עם האיגרוף וגיבוריו בהצלחה יתרה עוד הרבה לפני שוולברג גילם את וורד ב"פייטר", סרטו החדש של דייויד א. ראסל. ג'ק דמפסי, שהוכתר לאלוף העולם במשקל כבד ב-1919 והפך לפניה הנוצצות של אמריקה הרועשת של שנות ה-20', הופיע במגוון סרטים הוליוודיים בין נוקאאוט אחד למשנהו.

עבור דמפסי, צעיר שמצא עצמו מפרנס זונה המבוגרת ממנו ב-20 שנה אותה נשא לאשה, היתה זו דרך נוספת להשתכר. עבור עולם הקולנוע המתפתח, היה זה המשך ישיר לעברם האקסהיביציוניסטי של המתאגרפים. שנים רבות קודם לכן, מתוקף כוחם ושונותם, הם היוו אטרקציה בקרקסים נודדים לצד גמדים, נשים מזוקנות, נושפי אש ושאר מוזרים.

יש את "השור הזועם" המופלא של מרטין סקורסזה על ג'ייק למוטה, בכיכובו של רוברט דה נירו; "מיליון דולר בייבי" של קלינט איסטווד; "סינדרלה מן", סיפורו של ג'יימס בראדוק, הוא ראסל קרואו; ו"רוקי", כמובן, וסרטים דוקומנטריים רבים מספור דוגמת "רעם בג'ונגל" על העימות בין מוחמד עלי לג'ורג' פורמן בקינשסה.

גם הספרות אוהבת את האיגרוף. וויליאם היינץ, מגדולי סופרי הספורט האמריקאים, כתב פרוזה קצרה, יפהפייה ונוגעת ללב בצורה שיכולה להיווצר רק כשתרבות וספורט משלבים ידיים. הדמעות זולגות מעצמן כשהיינץ מגולל ב"הבטלן מבראונסוויל" את סיפור מותו של אל "באמי" דייויס, מתאגרף יהודי במשקל קל משנות ה-40'. דייויס בן ה-25, שאינו מכיר דרך להתמודד עם העולם פרט לזו המערבת את אגרופיו, תקף שלושה שודדים שנכנסו לבר בו ישב עם חבריו, הבריח שניים ונורה למוות בידי השלישי. את הרומן של היינץ, "המקצוען", על המתאגרף אדי בראון ומנהלו האישי דוק קארול במסעם לתואר אלוף העולם במשקל בינוני, הגדיר ארנסט המינגווי כספר שקרא בנשימה עצורה.

מה הפלא? מתאגרפים תמיד היו נייר עבודה מושלם עבור יוצרי קולנוע. למרות שנדמה כי סיפורם האישי תמיד זהה - עלייה לגדולה מאשפתות - אין כמוהם כדי לשקף את הזמן והמקום בו חיו: דמפסי של אמריקה החוגגת את עושרה, ומנגד בראדוק בזו הבאה מיד אחריה, הכואבת את נזקי השפל הגדול; למוטה האיטלקי שמכניע את כולם בין החבלים, אך מתפרק לרסיסים במקום בו אין שופטים, ומנגד עלי המושלם, הבלתי מנוצח, שנאבק בשביל גזע ודור שלם מול כל מה שלא הוגן.

על הנייר, חיצונית, כולם בלתי ניתנים להכנעה. האנשים החזקים בתבל בתקופתם, מוקד חלומם ומושא הערצתם של כל מי שהיה רוצה לתת לעולם נוקאאוט, אבל לא היה לו את הכוח. אלא שעמוק בפנים, במקומות נסתרים שלא ניתן להכניס לכפפה, כמו הלב, רבים מהם פגיעים כמו כולנו.

אל הניגוד הזה התמסרה עדשת המצלמה בהנאה, משום שאין ענף ספורט המקדש מאמץ יחידני כמו איגרוף. סרטי פוטבול לעד יתמקדו בקבוצה ובמירוץ המשותף של 50 שחקניה וצוות מאמניה להצלחה. סרטי איגרוף הם פורטרט, קלוז-אפ מתמשך, המעורר הזדהות גדולה הרבה יותר.

המגפה מתקרבת

לפעמים נראה שנאמר כבר הכל, שהכל כבר הוסרט, שאת הסיפור הזה כולנו שמענו. שאולי סרטי האיגרוף - כמו הענף עצמו, שכבר לא ישוב לימי הזוהר - חלפו מהעולם והם מתקיימים בעיקר במרחב בין ספרייה פרטית אחת לאחרת, במהדורות הדורות לאספנים. אלא ש"פייטר", עם מועמדות לשישה פרסים בטקס גלובוס הזהב הקרוב, הוא רק הסנונית הראשונה של מה שניתן להגדיר כקאמבק של הסיבוב האחרון, נוקאאוט מוחץ כשנדמה היה שהשופטים כבר הגיעו להכרעה.

מגפת האיגרוף שהולכת להתרגש על המסך הרחב כוללת את "אולם האיגרוף", סרטו הדוקומנטרי של פרדריק וייסמן, שזכה לשבחים בכל פסטיבל בו הוקרן; "לא עוד" עם אל פאצ'ינו, על הקרב בין שוגר ריי רובינסון לרוברטו דוראן; ו"פלדה אמיתית", סרט בכיכובו של יו ג'קמן על איגרוף בין רובוטים.

וכן, יש גם אחד של אמינם, ששמונה שנים לאחר שכיכב בסרט החצי אוטוביוגרפי "8 מייל", חוזר למסך הגדול. בסרט חדש בשם "Southpaw" ("השמאלי", אם תרצו) הוא ימשיך, בדומה לסרטו הקודם (וכפי שמצהיר התסריטאי קורט סוטר: "הסרט הוא ביוגרפיה מטאפורית לחלק השני בחייו של אמינם"), לשלב בין מציאות חייו לאמנות.

אמינם יגלם בסרט מתאגרף במשקל קל בשם מרשל מאת'רס (שמו המקורי של הראפר), שמנסה לשוב ולזכות בשני דברים חשובים - תהילתו, ובתו הקטנה. "אני יודע שהוא מאוד בררן בכל הקשור לאמנות שלו", אומר סוטר, "אבל הוא מאוד מתעניין באיגרוף וזה חופף היטב לחייו, שהיו גם הם קרב אחד גדול". בסופו של דבר, זה חופף היטב לחיים של כולנו. כולנו הלכנו מכות לפחות פעם אחת.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#