בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

השבוע לפני 40 שנה: 66 אוהדי גלאזגו נהרגו באסון אייברוקס

נחיל אנושי דחוס ביציעים ואסון שריחף באוויר. את הדרבי של גלאזגו ב-1971, זה שגבה את חייהם של 66 בני אדם, אף אחד בסקוטלנד לא שוכח

תגובות

2.1.1971 אוהדי גלזגו ריינג'רס הכירו היטב את הנחשול הזה. המון האדם הדחוס כל כך, שיכול להניף אותך באוויר ולסחוף אותך החוצה מאיצטדיון אייברוקס בסיום משחקים, בין אם תרצה או לא. במשך שנים, איפשהו בתת מודע, כולם ידעו שזה מתכון בטוח לאסון. היו גם אזהרות. ואז זה קרה.

"ככל שהתקרבנו למדרגות, הלחץ הפך כבד יותר", שיחזר לאחרונה מאט ריד בראיון ל"דיילי רקורד", "ואז פשוט הונפנו באוויר ונגררנו לפינה לצד הגדר. נאחזתי במעקה. אמרתי לעצמי 'אאחוז במעקה הזה עד שזה ייגמר', כי בשלב הזה כולם עדיין חשבו שהקהל יידלדל. ואז, האיש לידי מת. לפתע שמעתי קול חריקה נוראי. המעקה התמוטט. אבי נסחף תוך שהוא קורא 'כרייסט, ילדי!'. המחשבה האחרונה שלו היתה עלי. לא ראיתי אותו שוב. התחלתי לאבד את האחיזה, נפלתי על הפנים כשאנשים הולכים ורצים עלי. התחלתי לאבד את ההכרה והרגשתי ממש רגוע. אני זוכר שחשבתי, 'כנראה שזהו זה'".

הגרסאות חלוקות מעט לגבי מה שקרה באותו יום, אבל יש עובדות עמן איש לא מתווכח - בסטנדרטים של גלזגו, זה היה דרבי שקט. אולי כולם היו עדיין בהנגאובר מחגיגות השנה החדשה, אולי העובדה שסלטיק דהרה לאליפות ללא תגובה ראויה של ריינג'רס גרמה לכך. אלכס פרגוסון, וולטר סמית' ואנדי רוקסברו, שחקנים פעילים ולימים כמובן מאמנים, היו בין הנוכחים ביציעים, שהיו שקטים למדי. גם במגרש לא קרה הרבה. עד לדקה ה-89, כשג'ימי ג'ונסטון העלה את סלטיק ליתרון.

אלפי אוהדי ריינג'רס התחילו לעזוב, חלקם דרך גרם המדרגות הענק מספר 13 באזור המזרחי של האיצטדיון. בתוספת הזמן השווה קולין סטין ל-1-1. יש אומרים כי השער הזה גרם לאלפים להסתובב לאחור. אחרים טוענים כי ילד שנפל מכתפי אדם או מבוגר שהתכופף להרים צעיף הם שגרמו לצפיפות החריגה, לסחף האדיר שהפך אנשים חסונים לחסרי אונים. נמחצים, נחנקים.

"אנחנו, השחקנים, לא היינו מודעים לכך שקרה משהו", משחזר סנדי ג'רדיין, מגן ריינג'רס באותם ימים, "היינו בחדר ההלבשה, שמחים שחילצנו תיקו, מתבדחים. הייתי מהאחרונים שיצאו מהמקלחת, ואז הגיעה ההודעה שקרתה תקרית ועלינו לצאת מהר. כשהרשויות התחילו להכניס גופות לחדר, הפכנו אפורים. כשנסעתי הביתה שמעתי שיש שני הרוגים, ואז המספרים עלו. 12, 22, 30, 44. אני לא יודע למה, אבל המספרים האלה נשארו לי בראש. לבסוף זה הגיע ל-66".

66 הרוגים, בני 8 עד 49, גבה גרם המדרגות מספר 145, וכן 13 פצועים. כאשר ריד התעורר שכבו מעליו שלושה אנשים, ללא תזוזה. "שמעתי מישהו אומר 'זה מת וזה מת', ותהיתי - האם הם חושבים שכולנו מתים?", הוא מספר, "ניסיתי להרים את זרועי דרך חרך קטן כדי שיידעו שאני חי, אבל התחלתי להתעלף והבנתי שבכך אני קוטע את אספקת החמצן שלי". לבסוף הורמו הגופות מעליו ושוטר חילץ אותו. "הוא חשב שגם אני מת, וכשהבין שאני בחיים הוא פשוט התחיל לבכות".

באופן חריג, גלזגו המפולגת כל כך התאחדה באבלה. שלשום ציינו באייברוקס 40 שנה לאסון, לפני הדרבי של גלזגו. על הספסל של ריינג'רס ישב סמית', כיום מנג'ר הקבוצה. ג'ון גרייג ובילי מקניל, הקפטנים של ריינג'רס וסלטיק באותם ימים, הובילו את הקבוצות ביציאה למגרש, באיצטדיון שנראה אחרת לחלוטין - תוצאה של פיתוח מחדש שנעשה בעקבות אירועי 71'. "האסון לא עוזב אותי", מספר גרייג, "אין יום שאני לא חושב עליו. אני עדיין מקבל מכתבים מאוהדים שלא חזרו לאייברוקס מאז אותו יום. האיצטדיון המחודש הוא אנדרטה לכבוד אלה שמתו".



גרם המדרגות הקטלני באייברוקס.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#