בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

רימון העשן שנזרק השבוע במלחה עורר פיאסקו של פוריטניות ספורטיבית

נער שזרק השבוע רימון עשן במלחה עורר מופע צדקנות. אך האם מישהו באמת מעדיף רקדניות במחצית על הניצוץ הספורטיבי שמעורר העשן

תגובות

פעם הייתי בגמר הפיינל-פור ביד אליהו, ואז, דקות לפני שריקת הפתיחה, הכיסא שלי התחיל לבעור. למעשה הוא זהר, ומתחתיו החל לעלות המון עשן סמיך וצבעוני. כל היציע סביבי שאג וקפץ בטירוף של טקס פגאני, ואני הייתי במרכזו. מכל 11 אלף הכיסאות באולם בחר הגורל דווקא בי, ושלח את מטמין רימון העשן להניח את האוצר הקרימינלי מתחת למושב שלי.

בשניות שחלפו עד שהבנתי שאני מוקד העשן באולם הרגשתי אנרגיות חזקות, כאילו עוד שנייה יטיסו אותי מעלה המבערים תחתיי, כמו רוקטיר. העשן, אגב, זה שמספרים שמזיק לעיניים והשד יודע מה, לא מזיק בכלל. זה בדיוק אותו עשן מאפקט "מיסוך העשן" בתרגיל הפלוגתי בטירונות, זה שהפקודה אומרת לרוץ דרכו ברבאק.

בפעם אחרת הייתי ביד אליהו ונתקלתי ב"אלימות במגרשים". מכירים אותה? זו שכוללת רימונים, חזיזים והסתה מהיציעים. אז זהו, שהיא בכלל מורכבת ממדים, כובע, יחס חרא ומעיל עם צווארון פרווה. בפעם הראשונה נתקלתי בה בניינטיז, כששוטרים עלו ליציע בו עמדתי והלמו באנשים סתם (התקופה בה נולד הטרנד). פעם אחרת היתה לפני חודשיים, כשמאבטח ביציאה מיד אליהו רדף אחריי, דחף, איים והזמין שוטרים בגלל שהזזתי טיפה גדר אבטחה מחוץ לאולם.

גם האגדה שילדים לא יבואו למגרשים כל עוד יזרקו רימוני עשן ויקללו, היא פיקציה. לקחתי את אחייני למשחק הראשון בחייו בגיל 8, גמר גביע ווינר במלחה. למרות שקניתי לו קולה וצעיף וכובע, ואפילו שבמחצית הביאו אחד מחופש לדב שדפק דאנקים, הוא הכי נהנה מהקומבינה שעשינו כדי להידחף ליציע הרועש במקום שורת העיתונאים. כשישב עלי (כי מצאנו רק כיסא אחד) וראה רימון עשן נפתח ומכסה את הפארקט בשמיכה צבעונית, העיניים שלו נצצו.

איזה פיאסקו של פוריטניות ספורטיבית התחולל השבוע בעקבות רימון העשן שזרק הקטין מראש העין במשחק בין מכבי לירושלים במלחה. בשידור בטלוויזיה צקצקו עליו, ואז גם ב"חדשות הספורט", בעיתונים ובאתרים. "כל הכבוד!!", "למה לא מאסר?!", זעקו הטוקבקיסטים אחרי שפורסם כי הבחור נתפס והורחק מהמגרשים לשנתיים וחצי.

המשטרה תפקידה לשמור על החוק ולכן עצרה את הזורק, אבל אנחנו, האוהדים, למה להתלהם ולשמוח לאידו? שיקום אחד שמעדיף את מיכל זוארץ במחצית על רימון עשן, ואני עובר לבייסבול. למה אוטומטית מאמצים את הקו הצדקני שגורס כי רימון עשן זאת אלימות? ומעודדות בנות 14 עם מחשוף, זו לא אלימות? ומתי כבר יצקצקו מגישי החדשות על הרימונים המסוכנים באמת, כמו אלה שהכילו גז מדמיע והרגו השבוע אשה בת 36?



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#