בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מרתון טבריה: מבחן חומצת החלב ואביתר בנאי בדיסטורשן

בסביבות הקילומטר ה-30 "הקיר" עולה מול הרץ. הגוף מתרוקן. הלב רוצה, אבל הגוף הוא שמחליט. אנשים מקיאים את מה שהגוף שלהם מרשה להם להקיא. לא יותר מזה, כי אין יותר מזה. אודי שרבני מסכם את מרתון טבריה

תגובות

טבריה, אתמול בבוקר. אנשים בודקים את שעון העצר שלהם. הם יקומו אתו ליד מיטתם. לאחר מכן ירוצו אתו. הם יוזנקו על ידי אקדח, ומיד ילחצו על הכפתור שבשעונם. למרות שעון העצר הכללי, הם יאמינו קודם כל לזה שעל ידם. ככה יוכלו לדעת - כמה אירוני - אם הם עומדים בזמן שלהם. הלחיצה תהיה מהירה. אחריה יהיה מבט נוסף על השעון - כמעט אובססיבי; לראות אם זה נלחץ - וזהו. עכשיו רק לרוץ. יש לך רק קדימה.

רצים יוצאים מבתי המלון. הם מצוידים בשלפוחית ריקה. זה דבר הכרחי. דמיינו בראשכם נער מתבגר שמעמיס על עצמו בירה כדי להיות בראש טוב, אבל הפוך; הרצים שותים הרבה מים כדי למנוע כיווץ שרירים עתידי, אבל חייבים לרוקן זאת כדי לא להתעכב בריצתם.

יעברו הרצים את ה"קיר"? מרתון טבריה, אתמול (תצלומים: גיל אליהו)

הפרס הראשון? 50 אלף דולר, רק אם יירדו מהזמן הכי מהיר מלפני שנתיים; שעתיים ושמונה דקות, על ידי ג'קסון קוטוט. אם לא, הפרס יחולק בהתאם. לא רק שצריך להיות מקום ראשון, צריך לעבור זמן שיושב לך על העורף. פעמיים עורף, אם כן. עולים דרך השדרה, מדרחוב צר, אנשים רצים לעמדת הזינוק כדי לתפוס מקום טוב. חיכוך רגליים, מרפקים. בעלי חנויות עומדים מחוץ לחנותם; המון לקוחות, אף לא קונה אחד. אין ארנקים מתחת לטייצים. רק חטיפי אנרגיה מוחבאים שם. קבוצות מאורגנות, לא רק מקצוענים. ביניהן קבוצה לזכר שניאור חשין ז"ל, שנהרג בתאונת פגע וברח בעת שרכב על אופניו. בלונים ורודים, חולצות.

הכרוז מברך. שרת התרבות והספורט מברכת. אני שואל אותה איזה פוליטיקאי היא היתה שולחת למרתון, אבל היא עונה לי תשובה דיפלומטית. כרוז סופר לאחור מחמש ומטה. חצי ספירת סילבסטר. לפני כן, הרצים המקצוענים נמצאים בשטח שאחרי קו ההזנקה, ואז הולכים לאחור בעמדת ראשונים. לא ידעתי שיש להם פריבילגיה כזאת, זה כמעט חוק. חשבתי שזו תמיד עבודה של מרפקים, ו"אסקיוז מי, אסקיוז מי". אני לומד מכך המון דברים, אבל בעיקר את זה שאני מבזבז כמעט חיים שלמים על שאלות שרק אני שואל, ושהפתרון שלהן פשוט יותר.

יום חג לממחזרים

הריצה יוצאת. 1,600 רצים. דקי גו, דקי שרירים. לרץ המרתון נדרשים שרירים מוחבאים, אחרים. מסה זה לא כאן. אני עולה על המיניבוס. בתוכו כמה מהמארגנים, מאמני ריצה, עיתונאים, סוכנים. אנחנו נעקוף את הרצים, נרד, הם יעקפו אותנו, אנחנו נעלה, וכו'. מבט דרך מיניבוס על רצים מדמיין את האפשרות הבאה: אני בספארי. לא, אל תברחו לנלוזות המשפט, אלא על מה שמתקיים בו בפועל. אנשים לבנים מלווים רצים, בעיקר שחורים. מסתכלים עליהם דרך חלונות זכוכית, לפעמים פותחים חלון ומעודדים במשפט כזה או אחר.

מרתון, כך מסתבר, הוא סוג של פטיש. קהל קבוע מגיע, יודע את שמות הרצים ("זוהר פתח מהר יחסית לשנה שעברה"), מעודד. בדרך כלל אלו האנשים מתוך משפחת האתלטיקה, אבל לא רק. בריצה שלנו, סטפן צ'מאלני הקנייתי מוביל חבורה של חמישה רצים. הוא גם ינצח את המרתון הזה. הוא לא נתקל בקיר.

לכל ספורט יש את המושגים שלו, את זנב הפינצ'ר הלא חתוך. "הקיר", הוא זה של עולם המרתון. בסביבות הקילומטר ה-30, קיר שקוף יעלה מול הרץ בהדרגה. מבחן חומצת החלב. הגוף מתרוקן מכל תוכן, הקיר הופך כמעט פיסי. הרץ יעבור אותו רק אם התכונן לריצה טוב. אוכל, שתייה, פתיחה לא מהירה מדי. ראיתי אנשים נתקלים בקירות ולא יוצאים בחיים. הלב רוצה, המוח יודע שהלב רוצה, אבל הגוף הוא שפוסק. ראיתי אנשים מקיאים את מה שהגוף שלהם מרשה להם להקיא. לא יותר מזה, כי אין יותר מזה.

יעבור הרץ את הקיר? ימשיך הלאה ויבוז לאנשים שעושים שימוש יומיומי במילה "מרתון" ("מרתון הופעות רוק", "מרתון סרטי אל פאצ'ינו" וכו'). אנחנו ממהרים עם המיניבוס אל נקודת הסיום ומתמקמים. בקבוקי מים מינרלים זרוקים בצד הדרך. יום חג לממחזרים. בת"א יש על זה מאפיות - יגיעי היום ושליח יישלח אל טבריה רק בשביל יום אחד. מרתון מסוג אחר.

הרצים מגיעים אל קו הסיום. צ'מאלני ראשון. הוא רץ עכשיו 42 קילומטרים ומיד נעצר בידי צי עיתונאים. מה יש לעבדכם הנאמן לשאול? האם היה שיר שנתקע במוחו במהלך הריצה, ואם כן איזה. התשובה היא לא, אבל חיוך מתפשט על פניו. ובכן, אני בננת אנרגיה מוחית. הרחבה מתמלאת ברצים, הכרוז קורא בשמותיהם, והנה הצד העצוב של המרתון: הוא רק בשביל הרץ, אלא אם כן זכית במקום הראשון.

בתוך כל זה ישנה תת תחרות, או תחרות בפני עצמה. מרתון טבריה הוא גם אליפות ישראל, ומגירה חדשה נפתחת. מיהו אלוף ישראל? היילה סטאין. אולי הדמות הכי מרתקת באתלטיקה הישראלית, איש שלא באמת יודעים מה גילו. הוא אומר שהוא בן 49, אבל לפי הרישומים נולד ב-1955. הוא חזר מאתיופיה ביום המרתון בחמש בבוקר. למה? עצרו אותו בשדה התעופה כי חבר ישראלי נתן לו להעביר 16 אלף שקל. סטאין הוא דמות טרגית - לא מרוצה מהאהבה העוטפת אותו, סקפטי, אבל מעל לכל מקצוען שביקורתו העצמית מייצרת דרגת קושי נוספת. בגיל 49 או אולי 55 הוא סיים זה עתה 42 קילומטרים, מוצא את עצמו יושב על מדרכה, ליד פח זבל ירוק, מתחת לרמקול שאביתר בנאי בוקע ממנו בדיסטורשן. מוקף צלמים ומיקרופונים. מאוכזב. הוא לא עמד במינימום הישראלי לאולימפיאדה. לפעמים, כל מטרתו של אדם היא שבירת השיא של עצמו.

היילה סטאין בסיום המרתון, אתמול

קצת אחרי מגיעה הזוכה בנשים, סיסאי ארסי. כמו אצל הגברים, גם כאן מחכים לראות מיהי הישראלית הזוכה. יערה זנגי מסיימת ראשונה וחיוך מרגש עולה על פניה. חיוך שמשלב גם בכי. יערה התגברה על מחלת האנורקסיה, ועכשיו עומדת בפני מה שהחיים נתנו לה: מימוש פוטנציאל. אלופה. יש עתיד? כן, אבל ספונסר אין.

בשרוכי הרצים צ'יפ אלקטרוני, לשם מעקב. בסיום הריצה ניגשים אליהם עובדי המרתון, רוכנים לעברם, פורמים את השרוך ולוקחים אותם. השתחוות? צריך לראות זאת כך. מאמץ על אנושי, כמעט בלתי נתפש. בבית הכנסת של מלון "לאונרדו" חיכו שאחרוני המתפללים יסיימו, ואז מיטות מסאז' תפסו את מקומן. הרצים מגיעים עייפים, תפוסי שרירים, מדדים במדרגות. רץ מקצועי עולה, חובבנית יורדת. זה מול זה, צולעים. עוד מעט טקס הסיום. פודיום בטבריה בתוך כנרת גוססת. מאחור מלונות עם ברמנים שמקציפים את החלב חם מדי. אחרי הכל, זו הבעיה של ברמנים במלונות; חומצת החלב, הקיר היומיומי. כל אחד והמרתון שלו.

הכירו את האלופים

המנצח במרתון גברים

סטפן קווילו צ'מאלני (קניה) 2:10.02 שעות

אלוף ישראל: היילה סטאין (מקום 19 כללי) 2:18.57

המנצחת במרתון נשים

הביינש סיסאי ארסי (אתיופיה) 2:44.31 שעות

אלופת ישראל: יערה זנגי (מקום 5 כללי) 2:51.54



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#