ליגת העל בכדורסל: למי לעזאזל אכפת?

אייל גיל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
אייל גיל

יום חג, חשבתי לעצמי. קיבלתי החלטה מודעת (או שמדובר בעצלנות גרידא, תשפטו בעצמכם) להישאר בבית וליהנות מכל האולמות. עד שיש מחזור מלא, חמישה משחקים בערב אחד, שאני אפספס את כל האקשן?

וכך חלפו להן הדקות, נקלעו להם הג'אמפים וזימזמו להם הבאזרים, ומוחי טרוד. שאכתוב על שכונתיות הזרים הבלתי נסבלת? אחמיא על ההגנה שמפגין ניצן חנוכי בשני המשחקים האחרונים? של שבע חסימות? אנתח את התפוגגות אפקט נאווי? או פשוט אבוש מול שבע הדקות ללא סלי שדה של ? כל כך הרבה אפשרויות, כל כך מעט חשק.

לא באמת מותח. קטש, אמש (תצלום: חגי פריד)

כי פתאום מחלחלת אבחנה קיומית - מי אני, מה אני ולמי לעזאזל אכפת? לא בגלל שספורט לא מעניין כשעולים חשדות להימורים, לא משום שאי אפשר לנתח מהלכי כדורסל כשהחברה הישראלית מתפוררת מול עיניי, ולא מכיוון שהשבוע רעדה האדמה בקרית שלום ומאז חיינו אינם חיים. לא, זה פשוט בגלל ששום דבר ממה שהתרחש אתמול מול הספה שלי לא באמת חשוב.

אמנם מינהלת הליגה לא מודה בכך קבל עם ועדה, אך הלחשושים מתחזקים מרגע לרגע - העונה אף קבוצה לא תרד ליגה. קופל רוצה לחזור בשנה הבאה ל-12 קבוצות, הסיכוי שיימצאו שלושה מועדונים ראויים מהלאומית קלוש, ולכן, בלי שום קשר למה שיתרחש על הפארקט, יצטרפו בעונה הבאה לעשר הקבוצות הנוכחיות הפועל תל אביב ומ.כ. הבקעה.

כלומר, מה שנשאר לנו מהעונה הסדירה זה לקבוע מי תגיע לפלייאוף (כזכור, 80% מקבוצות הליגה יהיו שם). נשארנו עם 14 מחזורים, שהם 70 משחקים, בהם ישחקו על שלושה דברים: מי תסיים שמינית ותשתחל לפלייאוף, מי תסיים שביעית ותימנע ממפגש עם מכבי תל אביב, ומי הן השלוש (מלבד מכבי) שייהנו מיתרון ביתיות. זהו, זה הכל. אז שלא אשתעמם?

כיביתי את הטלוויזיה אחרי המותחן חסר המתח בגן נר והתנחמתי בדבר אחד. יום ראשון, רבע גמר הגביע, ארבעה משחקים של להיות או לחדול, נוקאאוט כהלכתו. אפשר לרגע לחזור וליהנות באמת מכדורסל.

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

תגובות