בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בני יהודה - קבוצה מתה (ובקושי) מהלכת

אתה מביט על שחקני בני יהודה ומחפש אות חיים. מישהו שיחייך, שיכעס, שיבכה. משהו? כלום. עוברים לספסל. אין קול ואין עונה

תגובות

על פניו, בני יהודה מקיימת שגרה של קבוצת כדורגל. מתאמנת באמצע השבוע, אפילו מודחת מגביע הטוטו, מתראיינת באמצעי התקשורת, מתייצבת בשבת למפגש שנקבע לה, סוגרת 90 דקות ומתחילה בהכנות למשחק הבא. בפועל, בני יהודה היא קבוצה מתה. כל הפעילות שהוזכרה קודם, נעשית מתוך אינרציה, על אוטומט. כל המערכות מתפקדות, אבל הלב נדם.

אתה מביט על שחקני בני יהודה ומחפש אות חיים. מישהו שיחייך, שיכעס, שיבכה, שיצחק. משהו? כלום. רצים, בועטים, נוגחים, יורדים לעוד גליץ', עושים את המינימום הנדרש. בגוף רופס, בעיניים כבויות. עוברים לספסל. אין קול ואין עונה. שקט על פני תהום. היציע הוא המקום היחיד בו ניתן עדיין לאתר עדויות לקיומה של קבוצת כדורגל. וגם שם, עיקר העיסוק אינו במה שקורה על הדשא - כי לא קורה דבר - אלא במלחמת העולם בין האוהדים לבין המאמן דרור קשטן, המנכ"ל משה דמאיו והיו"ר חזי מגן. הטריו שאחראי למוות הקליני של הזהובים.

קבוצה במוות קליני. קשטן, אתמול (תצלום: ספי מגריזו)

בני יהודה, כמו כל קבוצה קטנה כאן, סיימה את חלקה במירוץ האליפות העונתי בזכייה ההיסטורית ההיא עם שפיגל, סיני, רוני לוי ושאר אגדות. בעידן של טייקוני ענק אין למועדון מהסוג הזה שום סיכוי. גיא לוזון לא היה מביא לה אליפות, גם לא דרור קשטן צעיר ב-20 שנה. הטרגדיה של בני יהודה העונה היא בחוסר היכולת שלה להיאבק על קטגוריית המרענן הרשמי של הליגה, או הקבוצה השנייה שאתה רץ לברר מה עשתה רגע אחרי שהמשחק של קבוצתך האהובה הסתיים. הפילגש, אם תרצו. בקרב הזה הפסידה בני יהודה ללא תנאי לקרית שמונה, עכו, נתניה ואפילו להפועל חיפה. לעזאזל, היא אפילו לא מעניינת את אוהדיה.

למעשה, נדמה שיותר מדי גורמים בבני יהודה מנסים לסיים את העונה הזאת כמה שיותר מהר, ועם כמה שפחות נזקים. וכך, במקום קבוצת כדורגל חיה ותוססת, הפכה הקבוצה הזאת למפעל. כולם דופקים כרטיס, לא יותר. הצעירים ויתרו על החלום להשתדרג ומנסים למזער נזקים לקראת עונת המלפפונים, משה דמאיו יסתפק באפשרות לסדר עבודה במועדון לעוד קרוב משפחה, חזי מגן מפנטז על תפקיד יו"ר ההתאחדות ודרור קשטן יודע שרק ירידת ליגה תשכנע באופן סופי את כולם שאחת מקריירות האימון המזהירות בכדורגל הישראלי הסתיימה כבר בקדנציה הראשונה שלו כמאמן הנבחרת.

ייאוש בזהוב, אתמול (תצלום: ספי מגריזו)

בני יהודה לא היתה אמורה להיות שבעה. לא היא. אף פעם. השכונה בה צמחה, הייעוד החברתי שלקחה על עצמה וההיסטוריה המפוארת שלה הם של רעב אינסופי. אנשים שמגיעים מהמקום הכי נמוך ומתעקשים כנגד כל הסיכויים ללכת הכי רחוק שאפשר. כל יום הוא מלחמת עולם, כל משחק הוא אפשרות להתריס נגד משהו או מישהו. ויתור על המהות הזאת, משמעו גוויעה הדרגתית וקבועה. התוצאה הסופית של התהליך הזה היא בית"ר ירושלים. או בני יהודה מודל 2010/11.

דרור קשטן משוכנע: "בני יהודה משחקת כדורגל טוב ומודרני" | דוד מרואני



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#