בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אלישע לוי: "חלאס, כבר נמאס לי לשמוע 'אלישע בחור טוב'. זה מעליב"

אלישע לוי יודע שהוא לא נסיך, שלא היה זוכה ליחס שווה במקרה של כישלון. למזלו, הוא הצליח. "אולי אני נפגע בגלל האופי שלי, אבל לא אשתנה. אני אדם אמיתי, ג'נטלמן", הוא אומר. עכשיו, המאמן בן ה-53 מרשה לעצמו לצאת מסרט המלחמה, להציג בגאווה את הדרך שלו ולחשוב על היום שאחרי מכבי חיפה. וכן, גם על הנבחרת

תגובות

נסו לשאול את אלישע לוי "מה עשית בקיץ האחרון?". בעצם, חדדו זאת: "מה היתה המשימה הראשונה שלך לקראת העונה הנוכחית?". לאחר מכן הציגו בפניו מספר אפשרויות: א. בחירת זרים חדשים; ב. בחינת מחליפים לשחקנים שעזבו; ג. איתור יעד לנופש קצר; ד. שיקום. מאמן מכבי חיפה לא יהרהר אפילו לשנייה. "שיקום", הוא יציין בנימוס אופייני.

כן, בקיץ האחרון התרכז אלישע לוי פחות בהעברת אימונים, השקיע פחות ברקיחת תוכניות משחק והקדיש פחות זמן לצפייה בקלטות מאשר בכל קיץ אחר. כי אם שכחתם, שבועות ספורים קודם לכן הוא חווה טראומה. טראומה, הוא מדגיש, לא פחות.

"אין לי מלים לתאר את התחושות שלי באותן דקות", הוא שב למחזור הנעילה של ליגת העל אשתקד, "שום דבר שאגיד לא יתאר את ההרגשה. טראומה זו מלה עדינה. אני לקחתי את זה כאירוע טראומתי, כל הקבוצה נכנסה לטראומה. בעצם האליפות היתה כבר אצלנו, במכבי חיפה, החזקנו אותה ביד. צלחת האליפות היתה שלנו. האוהדים הגיעו לבלומפילד עם שמפניות ודגלים. כל המדינה היתה בטוחה שמכבי חיפה חוגגת אליפות.

לוי (במרכז) וחניכיו. "זאת לא חיפה של בניון, רוסו וראליה". (תצלום: שרון בוקוב)

"כשנגמר המשחק, אמרתי לעצמי באותו רגע שזה לא אמיתי. חשבתי שאנחנו חיים בסרט, שום תסריט לא היה הגיוני. בכל הקריירה הארוכה שלי לא חוויתי טראומה כזו. גם מה שעברתי בבית שאן, ב'סרט מלחמה', לא משתווה לאובדן שחשתי באותן דקות. זו היתה נקודת שבירה מנטלית שקשה מאוד להתמודד איתה. הבעיה הגדולה היא שלא רק המועדון והשחקנים נכנסו לטראומה, אלא שאני, כמאמן שלהם, חוויתי את התסכול והייתי צריך לאסוף את השברים".

אז לוי אסף את עצמו ואחר כך התחיל לאסוף את כל מה שסביבו. "השקעתי מאמצים בהרבה שיחות אישיות עם השחקנים כדי להרים אותם. הרי זאת קבוצה צעירה מאוד, זו לא אותה מכבי חיפה של השחקנים הוותיקים והמנוסים. זו קבוצה עם המון צעירים וזה תהליך ממושך, אי אפשר לעשות סוויץ' ופתאום לשכוח מאובדן אליפות ולפתוח עונה כאילו דבר לא קרה. אני לא מאמין שמועדון אחר שהיה עובר את הטראומה הזאת, היה מתרומם עונה אחר כך, אבל יש לנו מזל גדול שמדובר במועדון כמו מכבי חיפה.

"עם כל הטראומה ואובדן האליפות, השחקנים מובילים אותנו למקום הראשון ומה הפרשנים למיניהם אומרים? 'מכבי חיפה לא מציגה כדורגל גדול'. אף אחד לא יורד לעניינים המקצועיים והפסיכולוגיים, אף אחד לא מנתח לעומק את הדברים. אנשים בוחנים הכל בפשטות ובחובבנות. רק בזכות היכולות הגדולות של המועדון ושל יעקנל'ה שחר, הקבוצה לא התרסקה והיום היא במקום הראשון".

רבים טוענים שיש לך חלק לא קטן באובדן האליפות.

"אני לא מרגיש אשם. זה הכדורגל. כל המדינה יודעת שמכבי חיפה היתה צריכה לזכות באליפות ולא זכינו בה בגלל הקיזוז. לא היינו בעד הקיזוז מההתחלה (הבעלים יעקב שחר הצביע בעד החלת השיטה - מ"ב) ואני גם לא תומך בקיזוז היום. נכון שהוא יוצר מתח, אבל זה לא ספורטיבי. פלייאוף זה טוב, אבל צריך להשאיר את כל הנקודות".

מוכיח

ובכל זאת, לוי (53) עבר הלאה. כמאמן חיפה מאז 2008, הוא כבר שמע לא מעט טענות על צורת המשחק של קבוצתו, וגם העונה מתייגים אותה כטכנית, לא מלהיבה ומעט אפורה. האמת, זה כבר לא כל כך מפריע לו. בבחירה בין יופי לנקודות, הנטייה שלו ברורה.

"הביקורות על יכולת לא משכנעת היו לגיטימיות וחלקן היו מוצדקות, אבל לא בכל משחק אפשר להציג כדורגל יפה. העיקר שאנחנו משחקים יעיל וטוב. אם נשחק יפה ולא נביא נקודות, יבואו אלינו בטענות. אני מעדיף כדורגל פחות יפה ומקום ראשון בטבלה מאשר כדורגל מבריק ומקום שני", אומר לוי ומודה כי "הכדורגל שלנו לא מבריק. אנחנו רוצים לשחק הכי טוב, אבל גם יודעים להעריך את רוח הקרב של השחקנים, את רמת המחויבות והווינריות שראינו, למשל במשחק מול מכבי ת"א. העובדה שאנחנו יכולים להתעלות לרמה גבוהה במשחק כל כך חשוב, מוכיחה שיש לנו שחקנים שעשויים מחומר אחר. הוכחנו שאנחנו מסוגלים גם לתת הצגות ולא רק לנצח משחקים".

(תצלום: יניב סופר)

איך התמודדת בקיץ גם עם עזיבה של שחקני מפתח?

"כשהגעתי למכבי חיפה, התבקשתי לבנות קבוצה עם הרבה צעירים לטווח ארוך. אף אחד לא דיבר אז על אליפות ואף אחד לא ספר אותנו כמועמדים. תוך כדי הבנייה זכינו באליפות.

"בקיץ עזבו אותנו ארבייטמן, כיאל ושני הבלמים, קינן וטשיירה. דוידוביץ' היה פצוע תקופה ארוכה. עמוד השדרה של מכבי חיפה נפגע. גם עידן ורד שהצטרף, היה פצוע. גולסה לא היה כשיר. קשה לצפות מקבוצה ללא עמוד שדרה, שאיבדה את מיטב השחקנים שלה, להיות טובה. התחלנו את העונה בצליעה ונפלנו נגד דינמו מינסק. לא מתאים למועדון ברמתנו ליפול מול קבוצה כזו. ותוסיף לכל זה את המשבר הגדול של אובדן האליפות".

למרות האליפות, הצ'מפיונס והמקום בטבלה, אתה עדיין מרגיש שעליך להוכיח את עצמך?

"אני מרגיש מחושל. באתי לחיפה עם רזומה של הרבה הצלחות בקבוצות קטנות, אחוזי ההצלחה שלי גבוהים מאוד כמאמן. ואחרי כל מה שעשיתי, חובת ההוכחה עלי. יש לי תחושה שאני עדיין צריך להוכיח את עצמי ממשחק למשחק. בכדורגל הישראלי יש נסיכים שמקבלים יותר קרדיט מהשאר. מה לעשות שאני גדלתי מלמטה, צמחתי מהשטח, אני לא נסיך. כשמדובר בי, אפשר להשמיע הערות פוגעות ואפשר לפרש ולומר דברים מוזרים.

"בעונה הראשונה שלי זכינו באליפות, אחר כך הגענו לליגת האלופות, איבדנו אליפות בגלל הקיזוז והיום אנחנו ראשונים. למרות הכל, עדיין יש כאלה שכותבים: 'הוא לא מבין שהוא עובד במכבי חיפה'; 'אם חיפה הפסידה, אז אלישע הפסיד'; 'אם יש משחק לא טוב, אז מאמן חיפה לא טוב'. כאילו שאני צריך להוכיח את עצמי מחדש. היום מאמנים מחזיקים יחצן צמוד שיעשה להם את העבודה. אני חי טוב מאוד עם האופי שלי, ובניגוד להרבה מאמנים לא אנופף במה שעשיתי. שאחרים יגידו מה עשיתי בקריירה שלי.

"אני מכבד אנשים, אבל אני לא נאיבי. לא אתן לאף אחד לסחוט אותי. אני ג'נטלמן, לא אפגע באנשים, לא אמכור אדם, לא אגיד משהו למישהו ומאחורי הגב אפגע בו. מה לא אמרו עלי. אני זוכר שכשאיבדנו את האליפות אמרו ש'אלישע לוי לא יעבור את החגים'. יש מאמנים שמנפנפים ביכולת ובטקטיקה שלהם. הרי זה דבילי. אם הקבוצה מצליחה, זה ברור שיש טקטיקה שמאחוריה עומד מאמן. שמעתי גם כאלה שאומרים שחיפה לא קבוצה טקטית ולא מסודרת. אולי אני נפגע בגלל האופי שלי, אבל לא אשתנה. אני מודע לכך שההתנהגות והסגנון שלי גורמים לי למינוס גדול, אבל מה לעשות שאני אדם אמיתי. אני אדם עם סגנון אחר, שונה מהרבה מאמנים. אני סולידי יותר".

אתה נראה מאוד פגוע.

"בחיים שלי לא ביקרו אותי כמו בשנתיים האחרונות, וזה לא קל. אבל בזמן האחרון למדתי להיות יותר מחוספס. אף פעם לא הייתי נאיבי, אבל למדתי להיות חזק ונוקשה. התקשורת ברובה הוגנת כלפיי, אני מקבל יחס טוב. הרבה אוהבים אותי, אבל יש כאלה שמחפשים לנגח - ולא משיקולים מקצועיים.

"חלאס, כבר נמאס לי לשמוע 'אלישע בחור טוב'. אנשים שלא ראו אותי בחיים, לא ישבו אתי לפגישה אחת ובכלל לא מכירים אותי, אומרים 'אלישע בחור טוב' רק כדי לפגוע בי. כשאתה אומר על אדם שהוא 'בחור טוב', זה אומר שבצד המקצועי הוא לא טוב. זה מעליב כשאומרים לך 'אתה בחור טוב', ורק אחרי הפסדים".

מחליט

לוי בז לתיוג כ"בחור טוב", ובשנותיו בחיפה הוכיח שיש בו גם את היכולת לקבל החלטות לא פופולריות במיוחד, כאלו שאף היו עלולות לפגוע בו. את אלון חרזי הוותיק הוא העדיף לראות מחוץ לסגל - מה שאכן הוביל לפרישתו ממשחק בעונה שעברה - ואת אריק בנאדו, שחזר לעונת פרישה בחיפה, הוא ייבש לא מעט על הספסל.

"אין ספק שההחלטה בנוגע לחרזי היתה קשה מאוד עבורי", אומר לוי, "זה לא קל להפסיק לאדם את הקריירה. העניין עם בנאדו נופח מעבר לכל פרופורציה. כשבנאדו בא, אמרתי לו חד משמעית שהוא מצטרף כי אין לנו בלמים, אבל שאני מתכוון להביא בלמים ומי שיהיה הכי טוב ישחק. אריק לא ילד, הוא קיבל הזדמנות והוא בהרכב. כל הרעש מסביב לא עניין אותי. שאלתי אותו אם הוא חלק מהבלגן שהתקשורת עושה, הוא ענה לי שלא ומבחינתי נגמר הסיפור".

"אני לא פוליטיקאי", מדגיש לוי, "יש מאמנים שאוהבים לקבל החלטות פופולריות אפילו אם הן מזיקות למועדון. לא כל אחד מקבל החלטות כמוני. אני הולך עם האמת שלי עד הסוף. כל ההחלטות שקיבלתי היו רק מקצועיות. אני מכיר מאמנים שנותנים לשחקנים מסוימים לשחק כי לא נעים להם מהם, כי הם לא רוצים לייצר בעיות, כי הם עושים חשבון מה התקשורת תגיד. יש מצבים שמאמן מסדר לשחקנים מקום בהרכב משיקולים מוזרים. זה לא אני. לי יש התנהלות אחרת. אנשים לא מטומטמים, יש קהל ויש תקשורת. אי אפשר לרמות. אני לא עושה חישובים של מי אני אוהב יותר או פחות. זה לא עובד. מה שמנחה אותי זה מי הכי טוב לקבוצה שלי באותו משחק. ואצלי, אגב, חדר ההלבשה שקט ורגוע".

ללוי, כפי שניתן להסיק אפילו משיחה קצרה, יש גישה שייחודית רק לו. לדבריו, זה מקרין גם על חניכיו. "במהלך העונה ניסו לצייר תמונה שחדר ההלבשה שלי רועש. בפועל, יש לנו חדר הלבשה חזק עם הרבה הרמוניה וללא מחנות. יש מועדונים שבהם שחקנים בכירים הולכים לבוס ואומרים מה שיש להם נגד המאמן. הם מקבלים גיבוי וזה גורם לחיכוכים ולבעיות. בחיפה זה לא יכול לקרות. אין מצב שהבוס מדבר בשני קולות.

"השחקנים אוהבים אותי בגלל שהם מעריכים אותי מקצועית. אי אפשר לעבוד על שחקנים, הם יודעים להעריך יכולות. לא אוהבים אותי בחיפה בגלל שאני בחור טוב. באף מועדון בארץ אין חיבור כמו זה שקיים במכבי חיפה. שום קבוצה בעולם לא יכולה להצליח אם יש אצלה בעיות חברתיות".

בעיות חברתיות אולי אין, אבל אפילו במכבי חיפה לא הכל מושלם. אגו הוא שם המשחק גם בקבוצה הזו, אך לוי שקט. להלן הנוסחה. "אנשים שואלים אותי למה אין לנו פסיכולוג במועדון", הוא מספר, "אבל מאמן כדורגל הוא גם פסיכולוג. אין ספק שקטן הוא המנהיג, הוא הכוכב שלנו. נכון שבתקופה האחרונה גם רפאלוב הפך לשחקן מוביל בנבחרת והגיע אלינו עם הרבה אגו וביטחון. גם גולסה. היו כאלה שחשבו שכדאי להעניש את גולסה כשחזר מלאציו. היו גם כאלה שרצו שאעניש את משומר ודוואלישווילי (התקוטטו ביום המשחק מול מכבי ת"א - מ"ב), אבל אני פועל בדרך שלי. אני מנהל הרבה שיחות בארבע עיניים עם קטן, רפאלוב וגולסה. אני נותן לכל אחד להבין מה מעמדו ותרומתו. אני דואג שבעיות האגו לא יפגעו בנו. זה בזכות הניסיון והידע שצברתי.

"מה שמאפיין את חיפה זו המחויבות. זאת לא חיפה של בניון, רוסו ופראליה. אין לנו את הכוכבים הגדולים, אבל יש לנו קבוצה מאוזנת, פיסית וטקטית. זו קבוצה שהשחקנים שלה באים לעבוד".

וגם לוי בא לעבוד, לדבריו ב"קבוצה הכי גדולה בארץ. אין ויכוח מי שולטת. לכולם ברור שזו לא מכבי ת"א ולא הפועל ת"א. מכבי חיפה היא חלון הראווה של הכדורגל הישראלי". תנו לחיפה את שכטר, ורמוט וזהבי - "ומהר מאוד הם היו מגיעים לאירופה", הוא משוכנע.

אולם גם ללוי ברור כי מאמן במכבי חיפה יכול להצליח רק בזכות אדם אחד. ליתר דיוק, בזכות כימיה עם אדם אחד. "מכבי חיפה היא עסק שמתנהל באופן מושלם", הוא מתגאה, "אני אסיר תודה ליענקל'ה, שנתן לי הזדמנות. אם זה לא היה קורה, לא הייתי מגיע למועדון גדול בקריירה שלי. ויחד עם זאת, אם לא הייתי לוקח אליפות בעונה הראשונה שלי בחיפה, הייתי חוזר לקבוצות הקטנות ומבלה שם את המשך חיי. כשהגעתי לחיפה, אמרו שאני לא מתאים לקבוצות הגדולות. היום אפשר לומר שהוכחתי את עצמי, ואוכל בעתיד לקבל הזדמנות אצל הגדולות. כרגע אני מאמן עונה שלישית בחיפה ומועמד לשנה נוספת. אני מאושר מכל רגע".

מפנטז

לוי, כפי שניתן להבין, לא רואה את עצמו מעביר את שארית ימיו במכבי חיפה. הצעות מקבוצות גדולות יתקבלו כמובן בברכה, אבל החלום הגדול שמור, כמיטב המסורת, לנבחרת ישראל.

"הרצון קיים", הוא מאשר, "נבחרת זה חלום לכל מאמן, אבל כל דבר בזמן. הדברים באים אליך, אבל יש לי את הרצון והשאיפה".

כרגע, בגזרת הישראלים, זה אתה או גוטמן.

"זה במידה רבה עניין של מומנטום. כשזכיתי באליפות, התייחסו אלי כאל המאמן הכי טוב בליגה וזה לא עשה את גוטמן למאמן פחות טוב. מינוי המאמן יהיה תלוי הרבה בעיתוי. אם ניקח אליפות, המומנטום יהיה בצד שלי. אם הפועל תיקח אליפות, המומנטום יהיה בכיוון של גוטמן, למרות שאני היום אותו מאמן שהייתי לפני שנה ושאהיה בעוד שנה, וכך לדעתי גם גוטמן".

הציפייה הבסיסית מכל מאמן נבחרת היא להאמין במוצר שלו. ולוי? מאמין, בטח מאמין. "יש חומר מצוין בכדורגל הישראלי, מבחינת מוסר העבודה אין לנו במה להתבייש. אין לי ספק שיום אחד הנבחרת תגיע לטורניר גדול. יש לנו סיכויים גם בקמפיין הנוכחי. הנבחרת מוכשרת, יש הרגשה של פספוס כי בכל פעם אנחנו נופלים בדברים הקטנים. אסור להתייאש, אני מאמין שאפשר יהיה להגיע ליורו או למונדיאל אם נימנע מהטעויות הקטנות".

הטעויות הקטנות, אלו שלוי מתפלל לא לסבול מהן שוב. הקיזוז, למשל.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#