בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

קני דלגליש חזר לליברפול: 7 זה בדם

כש-96 אוהדי ליוורפול נהרגו באסון הילסבורו ב-1989, קני דלגליש ביקר משפחות שכולות, הלך להלוויות, והיה האיש שפתח את שערי המועדון בפני כל. כעבור שנה וחצי, כשהוא קורס תחת הנטל, עזב ופרש. כעת, שני עשורים לאחר מכן, הגיבור הנצחי של אנפילד - כשחקן וכמנג'ר - שב להשלים עסק לא גמור. אתו חזרה גם התקווה

תגובות

הכתובת היתה על הקיר כבר מספר שבועות והופיעה גם על חומות הבתים הסמוכים לאנפילד. אחרי ההפסד הביתי לוולבס, לאיש לא היה ספק שרוי הודג'סון עומד לסיים את תפקידו. ליוורפול היתה איומה, ויריבתה מהמקום האחרון בטבלה שלטה במשחק והיתה ראויה לניצחונה. היו אלו יחסי הודג'סון ויציע הקופ שהיטו את הכף. במהלך המשחק עלתה השירה "הודג'סון לנבחרת אנגליה" מדי כמה דקות, ומיד אחריה הקריאה "דלגליש". לא היתה כל נוסטלגיה בשירה שהזכירה את כוכבי העבר. זאת היתה מחאה של ממש.

אחרי המשחק בחר הודג'סון לתקוף את הקופ על אי התמיכה בו ובשחקניו. בשלב זה היה ברור - מעבר לכדורגל הרע והפרימיטיבי, המיקום העגום בטבלה וההפסדים הביתיים לבלקפול, וולבס ונורת'המפטון - למנג'ר ליוורפול אין מושג מהי ליוורפול. הוא איבד את הקהל והשחקנים, והקבוצה איבדה את דרכה.

ביציע ישבו בעלי המועדון החדשים והבינו שיש לעשות מעשה. אחת המטרות שלהם היא להחזיר את ליוורפול למעמדה העולמי, ותצוגות כמו אלו שנראו השנה באנפילד - על הדשא ובקופ - מרחיקים את המועדון מהייעוד המסחרי שהציבו לו. הבחירה בדלגליש כמנג'ר עד סוף העונה התקבלה בפרץ רגשות אופייני בקרב האוהדים ובהרמת גבה או שתיים מחוץ למעגל המעריצים.

דלגליש היה גדול שחקני ליוורפול, חלוץ מחונן ומבריק שהוביל את הקבוצה כשחקן ואחר כך כמנג'ר-שחקן. הסקוטי היה המנג'ר האחרון שזכה עם האדומים באליפות, ב-1990, ולעד ייזכר כ"קינג קני". הפורומים רחשו מהודעות אוהדים שסיפרו על דמעות הזולגות מעיניהם וחלום שהתגשם, וביציעי אולד טראפורד אתמול נראו אוהדים עם חולצה אדומה ועליה הספרה שבע, זכר לימים ההם ותקווה לימים שיבואו.

"היתה התרגשות אדירה בקרב האוהדים", מספר ג'ון קית', שדרן וסופר המלווה את הקבוצה כבר 50 שנה. "כולם רואים את חזרתו של קני באופן חיובי. זה היה רצון האוהדים והוא חיכה לקריאה הזו במשך זמן רב. מרגע שביקשו, הוא עלה על המטוס ללא היסוס".

הקברניט נטש

מעל לכל ריחפה תחושה של עסק בלתי גמור, שאולי יזכה עתה לסיום הולם. ב-22 בפברואר 1991 הודיע דלגליש על התפטרותו המפתיעה אחרי 14 שנה במועדון. יומיים קודם לכן הסתיים משחק הגביע מול אוורטון ב-4-4, והמנג'ר חש שהלחץ מכריע אותו ומשפיע על קבלת ההחלטות שלו. "אני מותש", הוא אמר לפיטר רובינסון, מזכיר המועדון, "אני מסוגל לתפקד במהלך השבוע, אבל ביום המשחק אני מרגיש שראשי עומד להתפוצץ".

דלגליש היה אדם מרוקן מאנרגיה, סובל מלחץ וממיחושים רבים. "למען האמת, התפלאתי שהוא החזיק מעמד כל כך הרבה זמן אחרי אסון הילסבורו", אומר ג'ון קית' על הסיבה העיקרית להתפטרות. דלגליש נטל חלק בשלושה משחקים שהסתיימו באסונות ובמוות המוני. ב-71' הוא היה שחקן סלטיק בדרבי בו נהרגו 66 אוהדי ריינג'רס ביציע; כעבור 14 שנה היה כוכב ליוורפול בגמר גביע אירופה מול יובנטוס, שגבה את חייהם של 39 אנשים ביציעי איצטדיון הייזל; וב-89' הוביל את האדומים לחצי גמר הגביע מול נוטינגהאם פורסט באיצטדיון הילסבורו בשפילד. 96 אוהדי ליוורפול נהרגו בדוחק ביציעים, והסקוטי השתנה באותו יום לנצח.

במשך שבועות אחרי האסון הלך דלגליש להלוויות רבות ונענה לכל בקשת ביקור מצד המשפחות השכולות. ליוורפול, עד אז מועדון סגור, כמעט מנזרי בגישתו, פתח את שעריו, ודלגליש הוליך את המהלך באופן אישי. זה היה הרגע בו הפך מכוכב נערץ לחלק מרקמת העיר. לכן, יותר מכל שחקן אחר, דלגליש זוכה לאהבה אדירה בליוורפול, להבדיל מסתם הערצה.

הנתינה האדירה באותה תקופה לוותה במחיר כבד. דלגליש, אדם סגור ומופנם, סרב לקבל תמיכה נפשית, שהרי הוא לא איבד בני משפחה באסון. כך חשב לפחות. אלא שאחרי שנה וחצי הוא כבר לא יכול היה להמשיך, ופרש. "נותרנו כספינה ללא קברניט", אמר לי המגן גארי גילספי על אותה עונה. דלגליש היה מודע לתחושה הזו בקרב שחקניו והאוהדים. מאז רדפה אותו ההרגשה שהותיר מאחוריו משימה שלא הושלמה.

ההגנה תחילה

ב-1991 חזר דלגליש לאמן והתמנה למנג'ר בלקבורן רוברס, אותה הוליך לאליפות ב-1995 על הדשא באנפילד. זו היתה הצלחתו האחרונה. הוא חתם בניוקאסל ב-97', פוטר כעבור שנה, וב-2000 החליף את ג'ון בארנס בסלטיק לתקופה קצרה. שתי ההרפתקאות הותירו טעם רע ומאז הוא לא אימן. אז מדוע סבורים כה רבים שליוורפול קיבלה את ההחלטה הנכונה?

"כי הרקע שלו מעורר כבוד", אומר הנרי ווינטר, הפרשן הבכיר של "הטלגרף", "כי יש לו תשוקה ואהבה למשחק, כי יש לו ידע אדיר והבנה עמוקה של המשחק, כי הוא מכיר את שחקני ליוורפול, כי הוא איחד את האוהדים מאחורי הקבוצה. למרות שלא אימן כבר עשר שנים, הוא ישב בשורה הראשונה של תא הכבוד באנפילד כמעט כל משחק ומכיר את המועדון וצרכיו. הוא יודע מה טוב ומה לא. אנחנו מדברים על מנג'ר השנה שלוש פעמים. הוא לא טירון כדורגל".

"זה לא שהוא היה על אי בודד", מוסיף קית', "הוא ראה כל משחק בשנים האחרונות, הוא יודע מה המועדון צריך ויש כלפיו הערכה עצומה. ואל תשכח, הוא חבר באגודת החלוצים. הוא האיש שיכול להחזיר לטורס את החדות שלו".

מדובר בחלום שהתגשם גם עבור דלגליש עצמו. ההחלטה לעזוב היתה בלתי נמנעת, אך מרגע שהרגיש מוכן נפשית וגופנית לצרכי התפקיד, הוא ניסה לחזור לקבוצה. כבר בקיץ 91' קיווה שהקבוצה תפנה אליו, ומאז התקיימו מספר מגעים לשובו, שלא הבשילו. בקיץ האחרון הוא התאכזב כשהודג'סון הועדף על פניו.

למרות זאת נותר דלגליש בתפקידו כשגריר הקבוצה ויועץ, והמתין. בראיון הטלוויזיה אתמול הוא כבר נראה מוכן למשימה. הוא דיבר באופן ברור, בקול רם יחסית והירבה לחייך. אי אפשר להמעיט בחשיבות הסימנים הללו. בעבר הוא נהג ללחוש או להגביר את המבטא כשנתקל בשאלה לא נוחה. אתמול הוא נענה למיקרופון בשמחה. גם הכדורגל נראה אתמול (ראו בנפרד) טוב יותר, אגרסיבי יותר.

ומה הלאה? דלגליש יצטרך ללמוד לחיות עם דמיאן קומולי, האחראי לרכש במועדון, ואחרי שיירגעו החגיגות - כלומר בסוף השבוע - הוא יידרש למצב הקבוצה. "אני מצפה שבראש וראשונה ייצב את ההגנה", אומר ג'ונתן נורת'קרופט, כתב הכדורגל הבכיר של ה"סאנדיי טיימס", "הוא יעדיף שחקנים טכניים כמו אגר על אחד כמו קירגיאקוס, וכמו בימיו בסלטיק, הוא ישאף להחזיר את המועדון לשורשיו ולאחד את האוהדים. אני משער שהוא ישלב שחקנים צעירים, ואני מאמין שיצליח להפיק יותר ממספר שחקנים. הוא אוהב לשחק עם שני חלוצים ושחקנים באגפים, ועל פי המשחק מול מנצ'סטר יונייטד, הוא ייתן לשחקנים יותר חופש מהודג'סון.

"או, הוא ידע לשחק", שרו אתמול אוהדי ליוורפול ביציע האורחים באולד טראפורד. הפעם זה נשמע כמו תקווה של ממש.



תצלום: אי-פי



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#