בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פרמייר ליג: לפני הכל, כמה צלילים

השחקנים לא עולים, האוהדים לא מתמקמים והשופט לא שורק עד לנגינת ההמנון. הכניסה למגרשי הכדורגל בבריטניה מלווה בשירים שהם, בדרך כלל, הרבה יותר מסתם שירים

תגובות

במונית לאנפילד לקראת המשחק מול וולבס בסוף דצמבר ישבו לצדי אב ובנו, תושבי לידס. שניהם ידעו שליוורפול משחקת גרוע ושלא צפויה הצגה טובה. הם לא היו היחידים. סביב הקופ, באחד המשחקים הפחות סקסיים של העונה ובערב קר, ישבו מאות ואלפי עולים לרגל מרחבי העולם. הם קיוו למשחק טוב, אבל בעצם הגיעו עבור רגע אחד. כשהמוסיקה התחילה להתנגן סביב האיצטדיון הישן, הונפו המצלמות והטלפונים הסלולריים.

"לעולם לא תצעדי לבד" חובר על ידי ריצ'רד רוג'רס ואוסקר המרשטיין ושימש כשיא הרגשי - שלא לומר מסחטת הדמעות - של המחזמר "קרוסלה", שהועלה בברודוויי ב-1945. בתחילת שנות ה-60' הושמעו באנפילד להיטי מצעד הפזמונים לפני המשחקים, אבל גם כשהביצוע של גארי והפייסמייקרס נשר מצמרת המצעד, המשיכו האוהדים לשיר אותו והוא הפך להמנון הקבוצה.

רגשני ודרמטי באופן חסר בושה, כאילו נכתב על ההיסטוריה של העיר והקבוצה - המאבקים, האסונות וההתאוששות - הפך השיר האמריקאי למקומי כמו נהר המרסי. כשאנפילד שר את ההמנון בערב אירופי גדול, אין דבר בעולם הכדורגל שידמה לו.

מה הקשר לבועות?

קבוצות רבות באנגליה עולות למגרש בליווי שיר קבוע, שמכניס מיד את האיצטדיון המנומנם לאווירת המשחק. האוהדים ממהרים לתפוס את מקומם, השחקנים נדרכים. זהו אות הפתיחה, ושיר נכון יכול להקנות לקבוצה המקומית את המצב המנטלי הדרוש לא פחות מנאום המאמן. "לעולם לא תצעדי לבד" שווה לא מעט דקות של שליטה ליוורפולית בשנים טובות, אבל לעתים נוצר חיבור אפקטיבי בין קבוצות לשירים ממש איומים.

אחד איום כזה הוא "I'm Forever Blowing Bubbles", שמלווה את עלייתה למגרש של ווסטהאם. למרות הדימוי הקשוח של הקוקנים ממעמד הפועלים, המנון הקבוצה הוא קיטש אמריקאי בכייני ודביק שנכתב ב-1918 והפך לפופולרי בבריטניה בשנות ה-20'. הוא מספר על חלומות מנופצים. כמו בועות סבון, חלומות אוהדי ווסטהאם פורחים באוויר ומתנפצים. הם שרים כשהקבוצה מתנדנדת בין ירידה לעליית ליגה. אולי בעצם זה השיר הנכון עבורם.

קבוצות אחרות משתמשות בשירים שנכתבו עבורן. סלטיק ואוורטון עולות למגרש לצלילי אותו שיר, עם שורת המפתח "אם אתה מכיר את ההיסטוריה שלך", שהשיקה אלפי כותרות בסגנון דומה. בצד השני של גלזגו יש לריינג'רס שיר לוחמני וצפוי, עם אזכורים לסלטיק ולדבלין, בשם "Follow Follow", ללא ספק שיר הכדורגל הקליט בעולם.

עוד הישג למנצ'סטר

שיר טוב צריך לשקף משהו מאופי הקבוצה והעיר. במנצ'סטר, בירת המוסיקה הבריטית, יודעים לבחור את השירים שלהם היטב. גם אוהדי סיטי יוצאים לדרך עם שיר נוגה, "Blue Moon", המספר על בדידות ואכזבה עד שנמצאה אהבה גואלת בצבע הנכון.

באולד טראפורד אין מקום לשירים מלנכוליים ולנימות מרומזות. כיאה למועדון הענק ולמורשתו, עולים שחקני יונייטד לצלילי "This is the One" של ה"סטון רוזס". השיר הבומבסטי והמשיחי כאילו נכתב על ידי מחלקת השיווק של המועדון. מחברו, הסולן איאן בראון, סיפר ל"אובזרבר": "כתבתי את המנגינה ב-86', כשהייתי מובטל, ולא דמיינתי ש-20 שנה מאוחר יותר יונייטד יעלו למגרש לצליליו. זה מרגש אותי בכל פעם. יש לי שלושה מינויים ליציע המזרחי, לי ולשני בניי, והם יוצאים מדעתם כשהם שומעים את השיר. התמלוגים מאפשרים לי לקנות את המינויים".

רוב הקבוצות הלונדוניות משמיעות את "לונדון קולינג" של הקלאש, אבל השיר האחרון לפני העלייה לדשא שונה בכל איצטדיון. ססק פאברגאס מוביל את שחקני ארסנל כשברקע נשמע "The Wonder of you" של אלביס פרסלי, שלא מצליח להעיר את איצטדיון האמירויות; בצ'לסי מושמעת קלאסיקת הרגאיי "The Liquidator"; בוואלי של צ'רלטון בחרו כמתבקש ביצירת מופת של פאנק סקוטי, "Into the Valley" של להקת הסקידס, המשקף את מאבקם ההירואי של אוהדי הקבוצה לחזור לביתם אחרי תקופת גלות ארוכה בשנות ה-80'.

אצל אסטון וילה נהגו לקבל את פני השחקנים על רקע "Wake Up" ההמנוני של ארקייד פייר, אבל לא הרחק משם מושמעים שניים מהמשונים שבשירי האוהדים. בסטוק שרים האוהדים במלוא גרון את "דלילה" של טום ג'ונס (ואלכס הארווי). ישנן מספר גרסאות כיצד הפך להיט פופ על גיבור תנ"כי נבגד לשיר האהוב עליהם, אבל אף אחת מהן לא מספקת הסבר של ממש.

השיר הטוב ביותר הוא שילוב בין מנגינה מוכרת למלים שחוברו במיוחד לקבוצה, והוא שייך לשפילד יונייטד. זהו "גריסי צ'יפ באטי" (סנדוויץ' צ'יפס שמנוני), והוא יותר מביטוי ערגה ללחמנייה עם צ'יפס, מאכל מסורתי בצפון בייחוד אחרי לילה של שתייה. הלחן שייך ל"שירה של אנני" של ג'ון דנוור, שיר קאנטרי מתקתק שהפך להצהרת נאמנות אירונית, מרירה, עירונית, צפונית ואותנטית:

"את ממלאת אותי כמו גלון של מאגנום (בירה),

כמו חפיסת וודבינס (סיגריות),

כמו קומץ טבק מובחר,

כמו בילוי בשפילד,

כמו סנדוויץ' צ'יפס שמנוני,

כמו שפילד יונייטד,

בואי והסעירי אותי מחדש"



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#