בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

כדור הזהב: כדאי שמסי ייזהר באימוני ברצלונה

במשך 55 שנה היה "בלון ד'אור" הפרס האישי הכי יוקרתי ומוערך בעולם הכדורגל. אחרי שפיפ"א צירפה עצמה אליו, הוסיפה לבחירת העיתונאים גם מאמני נבחרות וקפטנים וסגרה שנה של מונדיאל בבחירה כה מטופשת במסי, אפילו כדור הזהב כבר אינו כה נוצץ. ספרד, אגב, בהלם

תגובות

לא קשה להגדיר בבירור את פרס כדורגלן השנה בעולם, הרי הדבר טמון בשמו. שלשום התברר כי אפילו זה לא עד כדי כך פשוט. לאו מסי הוא בהחלט הכדורגלן הטוב בעולם, אבל זה לא הופך אותו לכדורגלן הטוב בעולם בשנה האזרחית החולפת.

ברצלונה היא כנראה קבוצת הכדורגל הטובה בעולם, מכבי תל אביב היא מן הסתם קבוצת הכדורסל הטובה בישראל. לפי ההיגיון בבחירה שהוכרזה שלשום, אפשר לתת להן את התארים כבר עתה, ללא משחק. בפועל, גם הטובים ביותר לא תמיד מצליחים, והדרך לתארים עוברת במשחקים. עובדה, מכבי אינה אלופת ישראל וברסה נותרה ללא גביע אירופה.

טוב ככל שיהיה, מסי אינו האיש הראוי לפרס השחקן המצטיין ב-2010 - שנת מונדיאל, להזכירכם. אישית, הייתי בוחר בצ'אבי ראשון ובווסלי סניידר שני. אחר כך אפשר להתווכח. אולי מסי, אולי פורלאן.

70% מקוראי העיתון "מארקה" ו-71% מאלו של "אס" סברו כי הבחירה במסי אינה ראויה. אפשר לומר שהם פטריוטים ומוטים לכיוון הספרדי, אבל אפילו במשאל שנערך טרם הבחירה ב"אל מונדו דפורטיבו", העיתון של ברצלונה, סברו 57% מהמשיבים כי צ'אבי צריך לזכות. מסי קיבל כמחצית מהקולות של חברו לקבוצה. וכאן מדובר באוהדי ברסה - קטלאנים יותר מספרדים, אוהבי מסי לא פחות מצ'אבי ואינייסטה.

בעצם, את האינדיקציה הטובה ביותר סיפק מסי עצמו. כמו כולם, הארגנטינאי היה משוכנע שלא ייבחר. תדהמתו כשהוכרז שמו היתה אמיתית. דבריו - "לא ציפיתי לזה, אני קצת מופתע. הפרס מגיע גם לחבריי לקבוצה" - נאמרו מהלב.

גם אחרים השתוממו. מאמן השנה, ז'וזה מוריניו, אמר: "מסי שחקן מעולם אחר, אבל השנה הגיע לצ'אבי. אני עצוב בשבילו". איקר קאסיאס סיפר: "חשבתי שזה יהיה צ'אבי או אינייסטה. זו אכזבה לספרד". מלים חריפות יותר השמיע פרנסיסקו קראסקו, שחקן עבר של נבחרת ספרד ופרשן מוערך: "זה לא רציני. אם הפעם לא בחרו בספרדי, מתי כן?".

דברי קראסקו נגעו לכך שמאז לואיס סוארס ב-1960, כבר 50 שנה, לא נבחר שחקן ספרדי. ובאמת, אם נבחרת שהוכתרה לאלופת העולם ומתהדרת בשחקנים כצ'אבי, אינייסטה, קאסיאס ודויד וייה אינה זוכה בתואר, יש פה בעיה. ראינו מה שווים צ'אבי ואינייסטה בלי מסי - גביע עולם; ראינו מה שווה מסי בלי צ'אבי ואינייסטה (ופויול ופיקה ופדרו) - רבע גמר ואפס שערים.

מראדונה כמובן אשם בכישלון של ארגנטינה בדרום אפריקה, אבל גם מסי שותף. כפי שאמר שלשום: "בלי שני חבריי לקבוצה לא הייתי מגיע לזה, לא הייתי מגיע לכלום. אני רוצה לחלוק את הפרס עמם". כשנזכרים בבחירה הברורה והצודקת במסי ב-2009 - שנה בה סיפק גם כדורגל חלומי וגם תארים - זה רק מעצים את הדיסוננס.

הריאליטי החדש

האשמים האמיתיים, כרגיל, הם פיפ"א והנשיא ספ בלאטר. "שני ענקים ואנטי ספרדי" היתה הכותרת שהעניקו ב"מארקה" לתמונה שכללה את מסי, מוריניו ובלאטר. ארגון הגג, בהנהלת המסואב מציריך, קנה כהרגלו את מה שאינו שלו, ביצע השתלטות עוינת והפך תואר חשוב ויוקרתי לתוכנית ריאליטי ריקה.

55 שנה חילק המגזין "פראנס פוטבול" את "בלון ד'אור", כדור הזהב. עיתונאי מכל מדינה באירופה ובהמשך גם מיבשות אחרות השתתפו בהצבעה, שהעניקה את הפרס האישי החשוב בעולם הכדורגל. גם כשפיפ"א יזמה תואר משלה החל ב-1991, הוא לא הצליח להתחרות בכדור הזהב. העובדה שזהות הזוכה נקבעה על פי הצבעת מאמני נבחרות וקפטנים, הובילה לעתים למבוכות. מאמן נבחרת טרינידד בחר פעם בשלושה משחקניו; קפטנים בחרו בחברים לקבוצה, גם אם אפילו אינם קרובים להיות ראויים.

בדיוק כפי שהשתלטה על הגביע הביניבשתי לאחר שאליפות העולם למועדונים שייסדה לא הצליחה להתחרות בו, כך עשתה פיפ"א גם כאן. החל מהשנה מדובר בבחירה מאוחדת ובפרס יחיד בשם "כדור הזהב של פיפ"א". בהצבעה משתתפים גם מאמנים לאומיים, גם קפטנים וגם עיתונאים. בטקס הוכרזו גם ה-11 של השנה (תשעה מהליגה הספרדית על שתיים וחצי קבוצותיה ושניים מאינטר), מאמן השנה, שער השנה, וכמובן המאמנת והשחקנית - הרי דרושה תקינות פוליטית. בקיצור, תוכנית ריאליטי שמתבססת על פופולריות. התוצאות בהתאם.

אפשר לומר על עיתונאים הרבה דברים לא טובים, אבל ההיסטוריה מוכיחה שבחירתם אובייקטיבית. הרי על כף המאזניים מונחות יוקרתם האישית ואמינותם. כשמאמנים וקפטנים מאפריקה בוחרים בסמואל אטו ובאסמואה ז'אן לכדורגלן השנה, לא ההיגיון או האמינות מדברים פה, אלא הלב; כשיוסי בניון, קפטן נבחרת ישראל, בחר בשחקני ליוורפול כאשר שיחק במועדון והשנה בדידייה דרוגבה, שוב חברו לקבוצה, מדובר בחברות או בחנופה, לא בבחירה נטולת פניות.

בישראל צ'אבי דווקא מס' 1

גם אם גביע העולם בירידה, עדיין מדובר באירוע הכדורגל החשוב מכולם. בשנת מונדיאל, הזוכה תמיד היה שחקן משמעותי מהנבחרת הזוכה. לפעמים זה קל - זידאן ב-98', רונאלדו ב-2002 - ולפעמים קשה יותר, אבל תמיד כך.

המונדיאל הקודם סיפק את הדוגמה הטובה ביותר. רונאלדיניו של 2006 היה בשיאו והוביל את ברסה לזכייה בליגת האלופות ולא רק באליפות ספרד. באותם ימים הוא נחשב לטוב בעולם והושווה לפלה ולמראדונה. מזכיר מישהו. אלא שבמונדיאל ברזיל עפה ברבע הגמר, כשגאושו מציג יכולת בינונית-מינוס. שוב מזכיר מישהו, בהבדל אחד. פאביו קנווארו - הרבה פחות זוהר מהחיוך ומהכדורגל של הברזילאי, אבל בלם אלופת העולם - הוכתר אז לשחקן השנה. שני סיים השוער ג'יאנלואיג'י בופון, שלישי תיירי הנרי, שהביא את צרפת עד לגמר. ובמקום הרביעי, בהפרש גדול: רונאלדיניו. כך זה צריך להיות.

גם מי שסבור כי ליגת האלופות חשובה יותר ועונה שלמה משמעותית יותר מחודש - כיצד ייתכן שסניידר, שאגב היה מצוין גם במונדיאל, אינו בין שלושת הראשונים? מדוע דייגו מיליטו, האיש של אינטר בעונת טרבל מופלאה, לא נכלל אפילו בין 23 המועמדים? זו הרי סתירה פנימית במקרה הטוב ובדיחה גרועה במקרה הרע.

אם הבחירה היתה של העיתונאים בלבד, אגב, כמו ב"בלון ד'אור" ב-55 שנותיו הקודמות, סניידר היה מוכתר ומסי מסיים רביעי בלבד (ראו נתונים). זה עד כדי כך פשוט. לא מעט מאמנים וקפטנים העניקו לארגנטינאי את המקום הראשון, אבל מעט מאוד עיתונאים עשו זאת, רובם ממדינות כדורגל לא מפותחות.

הקול הישראלי - נציג "פראנס פוטבול" בארץ, נח קליגר מ"ידיעות אחרונות", שבוחר בצוותא עם נדב יעקובי - הוענק לצ'אבי במקום הראשון, למסי שני ולסניידר שלישי. בחירה ראויה. אגב, מעולם לא זכה שחקן בתואר עם אחוז כה נמוך מהנקודות (22.65%), וגם זה אומר משהו. בוודאי כשמשווים זאת לבחירה הגורפת בו לפני שנה.

"בלון ד'אור" היה כדור זהב נוצץ לא רק בצורתו, אלא גם ביוקרתו. זכיות מרובות הקלו בעת ויכוחים על גדולת שחקנים וחיזקו את מעמדם של ענקים כמו קרויף, פלאטיני ו-ואן באסטן. בהשתלטות העוינת שלה, פיפ"א קצת ירתה לעצמה ברגל - הרי התוצאות קובעות שהמונדיאל "שלה" כבר אינו כזה חשוב - ובעיקר השחירה גם את "בלון ד'אור". הבלון התפוצץ, הבלון נקרע.




תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#