בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בעיני המתבונן: רק עם עפר שלח

בין כל הפרשנים, השדרים, השידורים, החבילות והערוצים, עפר שלח מצליח לגרום לך להישאר אתו. אלון עידן שומר אמונים

תגובות

1. מה אולסטאר? שמתי לב שעפר שלח מספיק כדי שאצפה במשחק. זוהי תגלית מרעישה עבור אדם שזיפזופ ספורט הוא אלוהיו, ושנאמנות ערוצית נתפשת בעיניו ככפירה. אבל מאיימת ככל שתהיה, יש להכיר בתגלית ואף לדבר עליה. ובכן, אני מניח שההבנה קרמה עור וגידים במשך השנים האחרונות, אבל היא הופיעה בקדמת התודעה במהלך אירוע האולסטאר הישראלי ששודר ביום שלישי בערב בערוץ הספורט.

כששמעתי שיש אולסטאר ישראלי, מיד הופנם בתוכי גרעין של גיחוך שבאופן פוטנציאלי אמור היה לתפוח ובשלב מוקדם להתפוצץ בצורת צחוק. חשבתי שאקפוץ לחזות במופע הגיחוך, אולי אפילו אשאר כמה דקות כדי לגרד בפצע להנאתי, ואחר אמשיך בחיי.

רסקין (משמאל) ולצדו שלח (תצלומים: אלן שיבר / מינהלת הליגה)

חשבתי לעצמי, "אולסטאר ישראלי"! נו, באמת. הרי כבר במושג עצמו טמונה המבוכה. איזה "סטאר" ישראלי בדיוק יככב ב"אולסטאר הישראלי" - יהוא אורלנד? עידו קוז'יקרו? דרור חג'ג'? הרי בכדורסל הישראלי אין סטארים, ואם כבר יש אחד - נאמר מאיר טפירו - מדובר בבחור בן 36, מקריח, שכשהוא קופץ בלתי אפשרי להחדיר תחת רגליו נייר זכוכית. מדוע, אם כן, לקיים מפעל כזה מלכתחילה? מדוע להתבזות? מדוע לגרור את כולם עד אולם גן נר רק כדי לעשות כמו באמריקה?

2. ואז שמעתי את שלח - אבל אז העברתי לערוץ הספורט ושמעתי את הקול של עפר שלח. קשה לשים את האצבע על הסיבה המדויקת, אבל ברגע שאני שומע את הקול של שלח, אני נוטה להישאר. יש בו משהו, בשלח, שמייצר אצלי סקרנות תמידית, צורך לשמור אתו על קשר כדי לשמוע מה יאמר בפעם הבאה שיפתח את פיו. לא תמיד זה מה שהוא אומר, לפעמים זה גם איך שהוא אומר, אבל עפר שלח, על פני כמעט 20 שנה, הפך למשהו שגורם לי להישאר.

ובאמת נשארתי. עד הסוף. ולאחר הסוף הבנתי: מספיק לי שלח כדי לצפות במשהו. כנראה כל משהו. בספורט, אבל לא רק. החלטתי לנסות לרדת לפשר העניין, לפצח את סוד כוחו של שלח אצלי, צופה ספורט שעיניו מופצצות בשידורים, בשדרים ובפרשנים, ואיכשהו סימן לעצמו כמה דמויות בודדות שמולן כמו נחתם חוזה בלעדיות: אם אתה שם, אני שם.

3. ללא חומרי טעם וריח - ובכן, מה אני מזהה בעפר שלח. נדמה לי שקודם כל אני מזהה בו אינטליגנציה וחוש הומור שלובים זה בזה באופן אמיתי, טבעי, נטול חומרי טעם וריח. אלו שתי תכונות שבנפרד עלולות להוות מטרד (אינטליגנציה בלבד יכולה להיגרר לטרחנות, חוש הומור ללא אינטליגנציה מסתיים לרוב בסלפסטיק), אך ביחד הן גילום אולטימטיבי של טלוויזיוניות טובה. בשלח מתקיימת אנליטיות ברמה גבוהה מספיק כדי שיוכל לנתח מצבי כדורסל בזמן אמת מבלי להיגרר לקלישאות. מרבית הפרשנים אינם מהירי מחשבה די הצורך כדי לבטא את הייחודיות של המהלך שזה הרגע אירע מולם, ולכן הם נסוגים לעבר תבניות פרשנות מוכרות - להלן "קלישאות".

זה לא ששלח ממציא בכל פעם מהתחלה את הכדורסל, אבל אפשר לנסח זאת כך: האחוזים שלו מעבר לקשת הקלישאה הם טובים. הוא גם עמוס בידע. כשאתה שומע אותו, אתה תמיד מרגיש שהוא מסוגל לייבא מידע רלוונטי מעולמות תוכן שאינם קשורים רק לכדורסל או לספורט באופן כללי. ניכר שיש לו נגישות לעולמות שנעים מהביטחוני-מדיני-פוליטי ועד התרבותי-פסיכולוגי-פילוסופי; שהספורט הוא עוד שדה מושגים בינוני בתוך עולם מושגים עשיר ומגוון; שמדובר במצבור ידע שאינו מובן מאליו עבור צופה ספורט ישראלי, שלרוב מואבס בצרות יריעה פרשנית סטייל שלמה שרף ומנטרת ה"זרים לכדורגל", או אלי אוחנה והאפולוגטיקה הלא מודעת: "מאמן לא באמת קובע משהו בכדורגל".

4. עומד בצד - יותר מכל, נדמה לי ששלח, למרות הכוח הרב שצבר עם השנים, עדיין מדבר מגרונו של אדם צדדי, מתנגד, כזה שמסרב כעיקרון לקבל עליו את האחריות הממסדית, כלומר: לדבר בקולו של המיינסטרים. העובדה שרגע מפתח בקריירת תקשורת הספורט שלו קשור בעובדה ששמעון מזרחי לא איפשר להכניסו ליד אליהו בגלל האופן שבו סיקר את מכבי תל אביב ב"מעריב" - מלמדת היטב שבמקור מדובר באנטי-ממסדי שחדר אל תוך הממסד. מה שראוי לציון מיוחד היא העובדה שהחדירה ללב הממסד לא לוותה בהפיכה לממסד. שלח לא השמין מנחת ולא אימץ את השפה הממסדית, הוא הקפיד לשמור על עצמו, כלומר על העצמי שלו, על הייחודיות שלו ועל השפה הפרטית שלו. אני חושב שהאינטליגנציה שלו הורתה לו לשתוק במקומות שאי אפשר לומר את דעתך ולהישאר בחיים, ובמקביל להעביר "מסרים צורניים" - בסגנון, בהבעה, בקריצה, בהומור - שאמורים לבטא דעות מסוימות שאינן לגיטימיות באטמוספרה בתוכה הוא פועל.

5. ומה עם רסקין? השילוב בינו לבין ניב רסקין הוא שילוב שעובד מצוין. מלבד אולי הצמד מאיר איינשטיין-איל ברקוביץ', מדובר בצמד השידור הטוב ביותר בטלוויזיית הספורט שלנו. רסקין, כשאינו עסוק בהצתת מדורות ושלהוב יצרים ב"יציע העיתונות", הוא שדר ספורט טוב מאוד, במובן הזה שהוא מזהה היטב רגעים גדולים, יודע לבנות מתח, ובעיקר מאפשר לשלח את המקום והזמן הראויים לו.

אגב, "במובן הזה" - אם יש קלישאה, או מטבע לשון, שעדיין שולטת בשלח במקום שהוא ישלוט בה, הרי שמה "במובן הזה". שימו לב לכמות הפעמים ששלח בורח ל"במובן הזה" במהלך שידור. במובן הזה, אבל רק במובן הזה, יש עדיין מקום קטן לשיפור.

בשבוע הבא | טניס | אליפות אוסטרליה הפתוחה | שני, 07:00, יורוספורט

ובכן, החל מהשבוע הבא ולמשך שבועיים, אין להתייחס לספורט, כל ספורט, אלא כזווית לשאלה: מה קורה עם רוג'ר פדרר? אם כן, מה קורה עם פדרר: קורה אתו בסדר גמור. בינתיים. הוא התחיל את עונת הטניס בצורה מעודדת: ניצח במשחק ראווה בשווייץ את רפאל נדאל (אה, היה גם גומלין במדריד? לא ידעתי), הפסיד לנדאל בטורניר ללא ניקוד באיזשהו חור שאף אחד לא מכיר, זכה בטורניר דוחא (אה, החור היה גם דוחא? לא ידעתי), וכעת הוא מוכן לאליפות אוסטרליה הפתוחה.

תראה להם. פדרר (תצלום: AP)

כזכור, הוא אלוף אוסטרליה המכהן, מה שאומר שהוא עלול להפסיד לא מעט נקודות דרוג אם לא יזכה שוב. אבל זה כמובן שיקול חסר ערך, הדבר היחיד שמעניין כרגע הוא גריפת תארי גראנד סלאם - אם לא כדי להעשיר את ארונו, אז בוודאי כדי למנוע מנדאל הנחמד, הביישן, המפלצתי - להישאר במרחק ראייה בכל הקשור לשאלת "הגדול מכולם".

מובן מאליו שעבורי פדרר הוא הגדול מכולם, גם אם נדאל יזכה לבסוף ביותר גראנד סלאמים. אבל אני הרי יודע שישנם אלה שלא צופים באמת בטניס, אלא כאינסרט נטול הקשר ב"חדשות הספורט". עבורם אני מודאג, בורותם היא שמטרידה אותי, בגללם אני מתרה בו: "תעשה עוד מאמץ קטן, רוג'ר, אם לא למענך, למען צופי הטניס שלא רואים טניס, הרי בסוף הם יקבעו מי היה הכי גדול".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#