בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

עדן ענבר: "כל שנה הקול שלי נגמר מהר יותר"

הוא עורך דין ביום, ומאמן כדורסל בלילה. נחשב מופנם וסבלני, אבל הופך יותר ויותר קולני. טרם זכה באליפות או בגביע, אך מכוון לדאבל ולהצלחה אירופית עם רמלה. בגיל 39, עדן ענבר תוקע יתד בצמרת הענף. ולא, יואל לביא לא שולח לו הודעות במהלך משחקים

תגובות

במהלך הראיון שנערך ביום הולדתו ה-39 של עדן ענבר, מגיעה לנה מוסטפינה ומעניקה מתנה ארוזה למאמן שלה בשבע משמונה העונות האחרונות. החיבור בין השניים נדיר, אבל לא מפתיע. ענבר ידוע כ"מאמן של שחקניות", ולא במקרה כמעט כל הישראליות של מכבי אשדוד עברו בקיץ לאליצור רמלה יחד אתו.

"אני נוהג בשחקניות בהגינות, לא משתנה אחרי ניצחונות והפסדים. היחס אינו תלוי תוצאה, הוא תלוי השקעה", אומר ענבר, "אני חושב שאני מסוגל להפריד, יכול להיות ביחסים טובים מאוד עם שחקניות ולדרוש מהן את המקסימום. מי שמגיעה לה צעקה, תקבל צעקה". עוד נגיע לצעקות.

עדן ענבר. "היום אני מעורב יותר במשחק. בעבר לא דיברתי עם שופטים. גם היום אני ממעט לדבר, אבל לפעמים כן. אני בן אדם" (תצלומים: ספי מגריזו)

ענבר שיחק במכבי חיפה מכיתה ג' ועד גיל 23, כולל עונה בלאומית ב'. "הייתי רכז מהסוג של פעם, שחושב ומנהל משחק, אבל הייתי שמנמן ולא מספיק פיסי לרמות הגבוהות". בהמשך עבר לקרית טבעון, שם הפך למאמן-שחקן ובהמשך רק אימן את הקבוצה, ששיחקה בליגה א'. בקיץ 2002 הצטרף לצוות המקצועי של נשות חיפה/מוצקין. "עד אז לא היה לי מושג לגבי כדורסל נשים, לא התעניינתי", הוא מודה, "בגלל שהקבוצה עלתה לליגת העל, זה נראה לי משהו מעניין".

מההתחלה התאהב ענבר בענף. "הרגשתי שבכדורסל בנות, השליטה שלך גדולה יותר מאשר אצל הבנים וגם הכדורסל יותר קבוצתי. כדורסל בנים בנוי יותר על אתלטיות, ועל פניו למאמנים יש פחות השפעה. כמובן שהחוכמה היא לא תמיד לשלוט במה שקורה. המאמנים הגדולים יודעים איפה לתת מרחב". למרות זאת, הוא מודה בחשיבה לעתיד: "לאמן בליגת העל לגברים זה משהו שעבר לי בראש".

נוצץ זה טוב

בעונה הראשונה שיתף ענבר פעולה עם ניצן בוכבינדר כצמד מאמנים. כעבור שנה נותר לבד. באותו קיץ הביא לארץ את לייני סלווין. "באותה תקופה, הדעה הרווחת היתה שצריך להביא רכזת אמריקאית שתייצר נקודות כשההתקפה תיתקע. לא התחברתי לזה, אני אוהב כדורסל יותר מסודר. בניתי סביבה את הקבוצה". באותה עונה סחבה סלווין את מוצקין לגמר הגביע ולמקום השני בליגה בעונה הרגילה.

בקיץ 2007 הוכרע ענבר על ידי הבעיות הכלכליות של מוצקין, ועזב אחרי חמש שנים. הוא עבר למכבי רמת חן, העביר שם עונה פושרת ("מכל העונות שאימנתי, בשנה הזו מיציתי הכי מעט מהפוטנציאל של הקבוצה"), ובשלהי 2008/09 הצטרף למכבי אשדוד. בעונה שעברה הוא הוביל אותה לזכייה בגביע ווינר ולגמר הפלייאוף, בו הפסידה לרמת השרון 3-1. "כשבנינו את הקבוצה לא ראינו גמר פלייאוף", הוא מספר, "גם בשבילי זו היתה שנה ראשונה בגמר. היתה בעיה של חוסר ניסיון גם כמועדון".

חרף ההצלחה, בקיץ אשתקד עזב ענבר את אשדוד וחתם ברמלה. "הרגשתי שמיציתי את הפרויקט עם אשדוד, אני לא יכול להשיג יותר ממה שעשיתי", הוא מסביר. בחירתו ברמלה קצת מפתיעה לאור היחס שקיבלו שני מאמניה בעונה שעברה, נעה רקנאטי ורועי איזנברג. "מאוד לא אהבתי את ההתנהלות הזו. צריך לכבד את השחקניות ואת המאמן. לא חששתי מזה, כי באתי בגישה שיש לי את האני מאמין שלי ובוחנים אותי רק על דבר אחד - תוצאות. אני שלם עם הדרך שלי ומה שיהיה יהיה. כל עוד אאמן, אעשה זאת בדרך שלי".

לטענת ענבר, ההתערבות של יואל לביא מינורית העונה והוא לא קיבל את הודעות הטקסט המפורסמות שראש עיריית רמלה נוהג לשלוח לספסל במהלך משחקים. "אני חושב שליואל, כבעלים הלא רשמי של הקבוצה, יש לא רק זכות אלא חובה להביע את דעתו", הוא מציין, "הייתי שמח אם כל אחד יגיד את דעתו לפני ואחרי, אבל לא במהלך המשחק. ככל שיהיו יותר דעות זה יפרה את המאמן, אבל בסופו של דבר המאמן יחליט".

ובקיץ, ענבר החליט ללא חשש לבנות פרויקט נוצץ. "ברור שאחרי שהבאנו את סלווין, שי דורון ושלוש זרות איכותיות, הציפיות מאתנו בשמים, אבל כל מאמן צריך לבנות את הקבוצה הכי טובה שהוא יכול, גם אם זה מביא עליו לחץ. לא להביא את השחקניות הכי טובות זו פחדנות". בינתיים האומץ משתלם - המאזן של אליצור רמלה בליגה ובאירופה עומד על 2-17.

בגובה העיניים

בתחילת דרכו כמאמן בלטו אצל ענבר העדינות, השלווה והסובלנות. כל זה השתנה בשנים האחרונות. במשחק העלייה של אשדוד לגמר הפלייאוף הוא בעט בבקבוק, ברמלה הוא צועק מדי פעם על שחקניות. "היום אני יותר מעורב במשחק ממה שהייתי. בעבר לא דיברתי עם שופטים, גם היום אני ממעט לדבר, אבל לפעמים כן, גם אני בן אדם. היום אני יותר מוחצן ממה שהייתי. כל שנה הקול שלי נגמר מהר יותר, ועדיין אני מופנם מאוד".

והנה מאפיין יוצא דופן נוסף: למרות שהוא מאמן במרכז כבר ארבע שנים, ענבר גר בחיפה ושותף במשרד עורכי הדין "אטיאס פרוכטר ושות'". "אני עורך דין ביום ומאמן כדורסל בערב. זה לא אידאלי, אבל אני אוהב את שני הדברים. כנראה שהאנשים באשדוד וברמלה מעריכים את ההשקעה שלי ושאר הדברים שאני מביא. לרמלה יש שני אימוני בוקר, אליהם אני לא מגיע. במהלך העונה החיים שלי לא קלים, אבל אני לא צריך לישון הרבה. בלילה אחרי משחקים, כשכולם חוגגים, או בבקרים, כשאנשים ישנים, אני משלים דברים בעבודה".

ענבר שואף לזכות העונה בדאבל, אבל חשוב לו גם להוביל את רמלה לשלבים המאוחרים ביורוקאפ. "עד עכשיו עמדנו במטרה, וכעת יש לנו משוכה גדולה. דינמו מוסקווה זה מועדון פאר, אבל אנחנו מסתכלים עליהן בגובה העיניים. הן ואנחנו זה שתיים משש הקבוצות הטובות במפעל. אם נשחק כמו ששיחקנו לפני הפגרה והקהל ימלא את האולם, נוכל לעבור אותן".

ענבר, שהדריך גם את נבחרות הנערות והעתודה, סבור שקיים פער בין הנבחרת הלאומית לקבוצות. "ההישג הבלתי רגיל של אלי רבי ונבחרת ישראל מקנה לכדורסלנית הישראלית מעמד באירופה. דורון יכולה לשחק בכל קבוצה באירופה, לירון כהן משחקת בקבוצות הכי גדולות, גם לייני ועוד ישראליות יכולות. ברמת הקבוצות, המעמד באירופה הוא פחות או יותר כלום. היו הישגים באירופה, אבל אין מסורת ואין המשכיות. לדעתי, המפעל האירופי הופך את הכדורסל למשהו אחר, נותן ממד אחר לעונה הזו".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#