בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אליפות אוסטרליה הפתוחה: הטניסאים שנאלצים להתמודד מול רוג'ר פדרר ורפאל נדאל

הם היו אמורים להיות הכוכבים הגדולים ביותר, לקטוף תואר אחר תואר וליהנות ממנעמי המקום הראשון בעולם, אך נולדו בזמן הלא נכון. איך מצליחים נובאק דיוקוביץ', אנדי מארי, אנדי רודיק ושאר טניסאי הצמרת להתמודד עם השאריות שזורקים להם "שני השחקנים הטובים בכל הזמנים", רפאל נדאל ורוג'ר פדרר?

תגובות

לכל הנוכחים באיצטדיון ארתור אש בניו יורק, אי שם ב-7 בספטמבר 2003, היה ברור כי עידן חדש בטניס יוצא לדרך. אנדי רודיק בן ה-21, שהוכתר על ידי האמריקאים כיורשם של פיט סמפראס ואנדרה אגאסי, עמד בלחץ מול הקהל הביתי והכניע תוך שעה ו-42 דקות את חואן קרלוס פררו בגמר אליפות ארצות הברית. רודיק הנרגש חגג בעיניים דומעות את הזכייה בגראנד סלאם הראשון שלו. לו ידע שזה גם יהיה האחרון שלו בינתיים, אולי היה מוחה עוד כמה דמעות.

זה לא סוד שבשנים האחרונות הפך סבב הגברים לדואט פרטי של שני ענקים. הדומיננטיות של רוג'ר פדרר ורפאל נדאל כה טוטלית, עד שכל מה שנותר לשחקנים אחרים, גדולים ומוכשרים ככל שיהיו, הוא ללקט את הפירורים הספורים שהם משאירים. המספרים מוכיחים שמדובר בפירורים נדירים למדי: נדאל ופדרר חלקו ביניהם לא פחות מ-23 מתוך 26 תארי הגראנד סלאם האחרונים, והמקום הראשון בעולם הוא הממלכה הפרטית שלהם בשבע השנים האחרונות.

משאירים את כולם מאחור. פדרר (מימין) ונדאל (תצלום: אי-אף-פי)

לאליפות אוסטרליה הפתוחה, שיוצאת הלילה לדרך, יגיעו הספרדי והשווייצי עם 25 תארי גראנד סלאם משותפים. לשאר 126 המשתתפים, ביחד, יש חמישה. למגינת ליבם של אלה שנמצאים במדרגה הבאה - שחקנים נהדרים כמו נובאק דיוקוביץ', אנדי מארי ורודיק - לא נראה כי הנתונים במשוואה המוחצת הזו עומדים להשתנות בקרוב.

"פדרר ונדאל הם שניים מהשחקנים הגדולים ביותר ששיחקו את המשחק", אמר בשבוע שעבר ג'ון מקנרו, שבעצמו יכול להיכנס תחת ההגדרה הזאת, "האחרים הם שחקנים מצוינים, חלקם אפילו יותר מכך, אבל אני לא רואה אותם מטפסים הלאה וזוכים השנה בגראנד סלאם. דיוקוביץ' ומארי יצטרכו לעבוד קשה יותר מאי פעם כדי להתחרות נגד שניים מהמוכשרים ביותר שידע הענף. לצערם, אין סיבה להאמין שפדרר או נדאל לא יהיו בסביבה גם בשנים הקרובות".

מקנרו שיחק בשנות ה-80' נגד ביורן בורג, ג'ימי קונורס, מאטס וילנדר ואיוון לנדל, ויודע דבר או שניים על התמודדות מול שחקנים גדולים על מקום בדפי ההיסטוריה. אלא שבתקופתו לאף אחד לא היה מונופול מוחלט כל כך לתקופה כה ארוכה. בעוד הוא סיים את הקריירה עם שבעה תארי גראנד סלאם, השחקנים הטובים של העידן הנוכחי זקוקים להרבה פחות אצבעות כדי לספור - למארי יש אפס, בעוד רודיק ודיוקוביץ' תקועים על אחד.

שחקנים מצוינים נוספים, כמו רובין סודרלינג או תומאש ברדיך, נחשבים כמי ש"עשו את שלהם" כשהגיעו לגמר טורניר גדול (רולאן גארוס 2009 ו-ווימבלדון 2010, בהתאמה). פדרר ונדאל כבר לקחו את זה משם. המסקנה, כך נדמה, בלתי נמנעת: מדובר בחבורה חסרת מזל של ספורטאים מוכשרים שפשוט נולדו בזמן הלא נכון.

דאבל ג'ורדן

לא מדובר בתופעה ייחודית לטניס. הדומיננטיות של מייקל ג'ורדן ושיקגו בולס ב-NBA של שנות ה-90' היתה כה גדולה, עד שדור שלם של שחקנים אגדיים כצ'ארלס בארקלי, פטריק יואינג, קארל מאלון ועוד רבים וטובים, פרשו ללא טבעת אליפות אחרי שביזבזו את מיטב שנותיהם בצבירת תסכולים באדיבות הגדול מכולם.

אלא שבטניס אין ג'ורדן אחד, אלא שניים. דיוקוביץ' עושה את הבלתי יאמן ומדיח את פדרר בחצי גמר אליפות ארה"ב האחרונה? כל הכבוד. הפרס המפוקפק הוא מפגש מול נדאל בגמר. גם סודרלינג, מארי וברדיך הדיחו אחד מהשניים בדרכם לגמר גראנד סלאם. ואז נוכחו לדעת שההסתברות לנצח את שניהם באותו טורניר זהה לסיכוי שהתאומות לבית פדרר לא יאכלסו את המקום הראשון בעולם בזוגות, אי שם בסביבות שנת 2030.

"לצערי, נולדתי בתקופה הלא נכונה", אמר דיוקוביץ' בחצי חיוך-חצי רגע של כנות, אחרי שהפסיד לפדרר בגמר טורניר סינסינטי ב-2009. "השניים האלה פשוט פנטסטיים. זה קשה, כי הם תמיד מצליחים להעלות את הרמה שלהם בשלבים האחרונים, בעיקר בגמרים. לכן בשבילי, הגעה לגמר נחשבת להצלחה גדולה".

דיוקוביץ', אלוף אוסטרליה 2008, עוד נחשב לאחד מבני המזל שהצליחו לגרד גראנד סלאם מבין ציפורניהם של הספרדי והשווייצי. מארי, למשל, לא זכה לגורל דומה. נכון, הוא בין הבודדים שמחזיקים במאזן חיובי נגד פדרר (6-8), אבל כשתואר גדול מונח על הכף, כמו בגמר ארצות הברית ב-2008 או בגמר באוסטרליה בשנה שעברה (בשני המקרים כבר הדיח בדרך את נדאל), הבריטי התקפל. בחצי גמר ווימבלדון האחרון נתן מארי משחק מעולה מול נדאל, שהגיב עם משחק מושלם וניצח בשלוש מערכות חלקות. האם זה מתסכל אותו? בוודאי, אלא שבניגוד לדיוקוביץ' הוא מנסה למצוא את האלמנט החיובי בעניין.

מימין לשמאל: רודיק, דיוקוביץ' ומארי. האם העונה החדשה תהיה דומה לאלה שקדמו לה? (תצלומים: רויטרס ואי-פי)

"אני לא מרגיש שאני חסר מזל בגלל שנולדתי בדור הזה", אמר מארי בשנה שעברה, "אני חושב שזה נהדר לשחק לצד השניים הללו ולנסות להתמודד איתם. אני אוהב את האתגר. הם ללא ספק שניים מהטובים אי פעם. אני מודה שקשה לשחק נגדם, אבל במובן מסוים אתה גם מעלה את הרמה שלך בהתאם ליריב שמולך. מהבחינה הזו, מדובר במשהו טוב. כששיחקתי מולם לפני ארבע-חמש שנים, הבנתי שאני חייב להשתפר, בעיקר פיסית, ועשיתי את זה. כיום יש מספיק שחקנים שיכולים לזכות בטורנירים הגדולים, אפילו כשרפא ורוג'ר נמצאים במיטבם. אני באמת מאמין בזה".

שלב ההשלמה

אמונה זה דבר חשוב, בטח בענף שנשען רבות על חוסן מנטלי, ונדמה היה שרודיק הולך ומאבד אותה. בגיל 21, אחרי התואר בארה"ב ובלי סמפראס בשטח, הוא היה אמור לזלול גראנד סלאמים בסיטונות, אך איחר את הרכבת. הפדרר-אקספרס הקדימה אותו. בפעם הבאה שהאמריקאי הגיע לגמר גראנד סלאם, בווימבלדון 2004, הוא הפסיד לפדרר. הוא הפסיד לו שוב בגמר בשנה שלאחר מכן, בגמר ארה"ב ב-2006, וגם בגמר ווימבלדון 2009, בו נתן הופעה הירואית שכללה 30 משחקונים במערכה החמישית. הידיעה שבגיל 28 היו יכולים להיות לך לפחות שלושה-ארבעה גביעים במקום אחד, אם רק היית נולד כמה שנים קודם לכן או מאוחר יותר, עלולה להשפיע לרעה על המוטיבציה. רודיק, כך נדמה, כבר עבר את שלבי המרמור והכעס, וכעת הוא בשלב ההשלמה. "אתה משחק עם היד שחילקו לך", אמר כשנשאל אם הוא לא מצטער על כך ששנותיו היפות הולכות לפח בגלל הצמד הבלתי מנוצח, "אני מסרב לשבת בבית ולרחם על עצמי בגלל זה. כמובן שאם הם לא היו כל כך דומיננטים היו הרבה יותר תארים זמינים בשבילי, אבל בכל דור יש אלופים גדולים שצריך לעבור דרכם".

אלא שיש אלופים גדולים, ויש את הכי גדולים. רק בשבוע שעבר הצהיר אנדרה אגאסי כי "אפשר בהחלט לטעון ששני השחקנים הטובים בכל הזמנים משחקים באותו דור, וזה משהו שמעולם לא ראינו בספורט הזה". והמצב הזה - אלא אם כן בלוטת החשק של פדרר או הברכיים של נדאל יסבלו מדלקת - לא הולך להשתנות בשנתיים הקרובות לפחות.

אז האם יש בכלל טעם תחרותי לאליפות אוסטרליה הקרובה? ובכן, מסתבר שיש כאלה שלא מאמינים בסטטיסטיקה, ועדיין חושבים שהכל פתוח. "מעולם לא הרגשתי שהפער בין שניהם לבין כל השאר כזה גדול", אמר סודרלינג בתחילת החודש, "אני חושב שיש 10 עד 15 שחקנים טובים מאוד שיכולים לזכות בכל טורניר גדול. כמובן שרפא ורוג'ר הם הפייבוריטים המידיים בכל טורניר, אבל אני חש שלשחקנים אחרים יש צ'אנס לנצח אותם".

הצהרה מבוססת או אופטימיות מסורתית של פתיחת עונה? רוב הסיכויים שנקבל אינדיקציה לא רעה כבר בשבועיים הקרובים. את הכסף, בכל מקרה, עדיין מומלץ לשים על פדרר ונדאל. עניין של הרגל, ובעיקר של מתמטיקה פשוטה.

הפעם הראשונה של קרולין ווז'ניאקי? | דונלד מקריי, גרדיאן



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#