בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ראלי דקאר: דברים שהספקתי תוך כדי נהיגה

כבר בגיל 12 אחז נאסר אל-עטיה בהגה, ומשם הדרך לכיבוש סצנת הראלי בקטאר היתה סלולה. משום מקום הוא התגלגל לארבע אולימפיאדות, ושלשום הוא זכה בדקאר

תגובות

לפני שמונה שנים נקרא נאסר אל-עטיה למשרדי התאחדות הספורט המוטורי בקטאר. הראלי הבינלאומי של קטאר עמד בפתח, ולמדינה המארחת נמאס להיות רק עוד נקודת עצירה עבור נהגים זרים. מאז 1993 לא ניצח בראלי נהג מקומי, ואל-עטיה - שעזב את הענף באמצע שנות ה-90' - סומן כפתרון.

"אמרתי שאנסה לנצח, אבל אזדקק לדברים רבים", מספר אל-עטיה. בראש ובראשונה, הוא נזקק לרכב. לכן נסע לאנגליה ונפגש עם דייויד ריצ'רדס, יו"ר חברת "פרודרייב", המעצבת ומייצרת רכבי מירוץ.

ריצ'רדס נרתם לעזרה והעניק לאל-עטיה את מכונית הסובארו ששימשה באותה שנה את טומי מאקינן המפורסם. "לקחנו אותה חזרה לקטאר - וניצחנו במירוץ", מסכם אל-עטיה.

בדיעבד, קו הסיום בקטאר היה רק נקודת ההתחלה החדשה עבורו. שלשום, הוא באמת שם את הספורט המוטורי הקטארי על המפה העולמית. "כעת כולם יידעו היכן נמצאת קטאר", הכריז אל-עטיה בשבת, דקות אחרי שזכה בראלי דקאר, "היה חשוב מאוד לנצח - עבורי, ולמען אנשיי, קבוצתי והמדינה שלי. זהו חלום, הרגע הגדול בקריירה הספורטיבית שלי".

וכשמדובר בקריירה של אל-עטיה, זה לא מעט. בגיל 40, הרזומה שלו כולל לא רק מגוון ניצחונות בדרכים, אלא לא פחות מארבע הופעות אולימפיות. ולא מאחורי ההגה, כמובן.

נקלעתי לזה

כבר בגיל 12 התחיל אל-עטיה לנהוג, ועשה זאת במכונית הסוזוקי המשפחתית. "לא היתה משטרה, עשיתי מה שרציתי. אהבתי דברים מהירים ולא היו בעיות", הוא אומר. בעצם, היתה בעיה אחת - אביו רצה שיהיה רופא או עורך דין, בעוד בנו שאף "להיות ספורטאי ולעשות משהו עבור המדינה". בגיל 18 הסכים האב שיירשם לראלי קטאר. לאחר שסיים במקום השני, היה ברור שרופא כבר לא ייצא ממנו.

בין 1990 ל-1995 שלט אל-עטיה בסצנת הראלי המקומית. המסלול בו תדהר הקריירה שלו נראה ברור למדי, אלא שאז הגיעה סטייה גדולה מהדרך. בנערותו יצא עם אביו למסעות ציד ולמד לירות. באמצע שנות ה-90' הוקמה בקטאר התאחדות קליעה, והנהג המקומי הגיע עם חבר להתנסות במטווח חדש. "מאמן שעבד בהתאחדות ניגש אלי ואמר שהם עשויים לתת לי הזדמנות. צחקתי ואמרתי 'אולי', אבל הוא התעקש שזיהה בי משהו". שישה חודשים לאחר מכן הוא כבר נסע לאליפות אסיה בג'קארטה. "חשבתי שזו תהיה חופשה", נזכר אל-עטיה, "אבל סיימתי במקום השני והמאמן קפץ משמחה, כי המשמעות היתה שעלינו למשחקים האולימפיים. השגתי את הכרטיס האחרון לאטלנטה 96'".

מאז, אל-עטיה לא יורד ממפת הקליעה. הוא כבר הופיע בארבע אולימפיאדות, ובבייג'ין 2008 נשא את דגל קטאר בטקס הפתיחה. פעמיים היה קרוב למדליה בירי בצלחות חרס, כשבסידני 2000 סיים במקום השישי ובאתונה 2004 הפסיד את הארד על חודה של החטאה אחת. "קלעים רבים מנצחים מדי שנה באליפות העולם, אבל לא מגיעים לאולימפיאדה", הוא מביע שביעות רצון מחלקו, "הקליעה לא מניבה פירות בקלות".

לא שהוא נותר בידיים ריקות. אל-עטיה זכה בין היתר במדליית זהב באליפות אסיה 2006, ובנובמבר האחרון הוסיף למאזנו זהב קבוצתי וארד אישי במשחקי אסיה. את רוב הישגיו הגדולים, אסור לשכוח, הוא רשם בעודו מתחרה במקביל בשני ענפים.

איך? לא מגלה

אחרי אטלנטה 96' נטש אל-עטיה את הספורט המוטורי. "הענף לא היה מספיק חזק במזרח התיכון, אז החלטתי לדבוק בקליעה", הוא מסביר. החזרה לראלי קטאר ב-2003 תוכננה כחד פעמית, אבל לאחר הניצחון במירוץ הוא שוכנע להישאר לכל העונה. שלושה ניצחונות לאחר מכן הוא הוכתר לאלוף סבב המזרח התיכון. מאז עשה זאת עוד חמש פעמים.

לעתים גם אל-עטיה מתקשה לשלב בין הקריירות. את הופעתו המאכזבת בבייג'ין (מקום 15) הוא תלה בעונת מירוצים עמוסה (ומוצלחת). עם זאת, הוא מבהיר: "קליעה ונהיגת ראלי משלימות האחת את האחרת. קליעה דורשת הרבה ריכוז וזה משרת אותי היטב במירוצים. לפעמים אני משתעמם מקליעה ונהיגה היא תענוג אמיתי, ולהפך".

ב-2006 הוכתר אל-עטיה לאלוף סבב WRCP, ומאז ניצח במגוון מירוצים, אבל התואר בדקאר חמק ממנו. לפני שנתיים הוא נפסל כשכבר הוביל בפער גדול לאחר שהחמיץ יותר מדי נקודות ביקורת, ובשנה שעברה סיים שני, 2:12 דקות אחרי קרלוס סיינס - הפער הקטן אי פעם בין האלוף לסגנו.

דקאר 2010 הסתיים בפיצוץ גדול בין שני הראשונים - ועמיתים לקבוצת פולקסווגן - שהאשימו זה את זה בטקטיקות מלוכלכות. בסופו של דבר האש כובתה. "זה כמו אחרי משחק כדורגל, הכל נשכח", הסביר סיינס, "זאת יריבות אינטנסיבית, אנחנו שני גברים שאוהבים לנצח".

וכדי לנצח, אל-עטיה מוכן לעשות הרבה. "הדבר הייחודי בו זה שהוא קצת מטורף", מספר אחד מאנשי צוותו. ומי מכיר אותו טוב יותר מנהג המשנה שלו, טימו גוטשאלק. בשנה שעברה נעצרה המכונית שלהם בראש גבעה תלולה מאוד, סנטימטרים מהתהום. אי אפשר היה לנוע קדימה, גם לא לאחור. "ניסע הצדה", קבע אל-עטיה, הפנה את הגלגלים והצליח להסיע את הרכב בזווית קשה, כשהוא נשען לעתים על צמחייה עבותה. "לא חשבתי שמהלך כזה אפשרי", מספר גוטשאלק, שאומר על שותפו: "לפעמים עלי לומר לו להיות נבון ולא לדחוף יותר מדי, אבל לעתים אני מופתע כשאני חושב שלא ניתן להיות מהיר יותר והוא מצליח להוציא עוד משהו. זה מלהיב, תמיד יש משהו חדש".

החידוש השנה, כמובן, הוא שאל-עטיה סוף סוף זכה בדקאר. בתחילת הדרך הוא רדף אחרי סיינס, אבל בקטע השמיני עלה למקום הראשון ומאז לא הביט לאחור. "בשנים האחרונות ייצרתי לעצמי טכניקה משלי בתחילת הטיפוס בדיונות בצ'ילה", הוא מספר, "איך אני עושה זאת? זה צריך להישאר סוד מקצועי". לפני שבועיים הוא סימן שני חלומות: "לנצח בדקאר ואז במדליית הזהב בלונדון 2012, אני לא רוצה לבחור בין השניים". אולי הוא לא יצטרך.



אל-עטיה בדקאר, ועם נהג המשנה טימו גוטשאלק. 'הוא קצת מטורף', מעידים בצוותו



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#