בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בית"ר ירושלים: רוני לוי חתם במקום אורי מלמיליאן - סמל להתרסקות

נמני ואז מלמיליאן - בתוך שבועיים קיבל הכדורגל הישראלי תזכורת מבורכת לסכנה שבסגידה העיוורת לסמלים. רוני לוי, שים לב

תגובות

לשידוך המחודש בין אורי מלמיליאן לבית"ר ירושלים לא היה סיכוי. אלא אם המטרה היחידה היתה להחזיר את הסמל הביתה. אז חזר, יופי. עכשיו בעטו אותו מכל המדרגות. שידוך שאינו אלא עבודת אלילים, סופו שיחשוף את קלונם של משיחי השקר שהולידו אותו: איציק קורנפיין ואורי מלמיליאן. כל אחד מהם נזקק לזיווג הזה - קורנפיין כדי להתחנף לקהל; מלמיליאן כדי לסגור לעצמו איזה חסך היסטורי - למרות שהוא היה הרה אסון עבור בית"ר ירושלים, זאת שהשניים הללו מספרים כל היום כמה הם אוהבים.

מדוע, למשל, חשב היו"ר קורנפיין שמלמיליאן מתאים לתפקיד, למעט השם שלו. האם בחן את עבודתו, האם ישב עמו על משנתו המקצועית, האם דרש ממנו דבר נוסף מלבד להיות אורי מלמיליאן? וכאשר ראה שהעסק נתקע, שהדרך היחידה מובילה לאבדון, האם סייע למלמיליאן למלט את עצמו, לשמר את מעמדו המיתי, או חלילה להושיע את בית"ר? התשובות ברורות. קורנפיין, בין אם בחוכמה רבה ובין אם בטיפשות מביכה ומדאיגה, חשב שיהיה בסדר. או ידע שמתרגשת על בית"ר קטסטרופה.

ומלמיליאן, מה בדיוק קרה לאותו מאמן קשוח, איש עקרונות תמים וישר, שנדמה היה כי מעולם לא אצה לו הדרך? מדוע לא בדק לפני החתימה מי יהיו שחקניו? למה איפשר לעצמו להפוך לבדיחה הפרטית של קורנפיין ודריו פרננדס? מדוע היה חייב לקפוץ על הרכבת הזאת בתחנה כל כך איומה? למה לא השקיע הרבה יותר כדי לחלץ את עצמו ואת המועדון שכל כך יקר לו מבור התחתית אליו דורדר? אל תהיו פתאים, אף אחד מהשניים הללו לא אוהב את בית"ר עד כדי כך. שניהם בעיקר מתפרנסים ממנה. אורי לא היה בא בשביל דולר פחות, קורנפיין כבר לא מסוגל להתנתק מהעושר שהמועדון הזה מרעיף עליו. כל פעולה שלהם נעשית בראש ובראשונה למען עצמם. כמעט כמו כל אחד מאתנו.

בתוך שבועיים קיבל הכדורגל הישראלי תזכורת מבורכת לסכנה שבסגידה העיוורת לסמלים. תחילה אבי נמני, אחר כך מלמיליאן. ראוי שכל הנוגעים בדבר יזכרו את המקרים האלה לפני החתימה המתוקשרת הבאה, מסיבת עיתונאים סכרינית או ליהוג על אהבה, נאמנות וסיפורי היה היה. שום דבר מאלה אינו תחליף לעבודה קשה, למקצועיות, לעקרונות אמת ולהתמדה. אם תרצו, דווקא הסמל חייב להתברך בהם יותר מכל אחד אחר, בתקווה כמעט חסרת סיכוי למנוע פגיעה אנושה בזיכרון הקולקטיבי שלנו לגביו. מי שבונה על העבר, סופו שייתקע מאחור.

וזה מה שצריך לגרום לרוני לוי, מאמן עם קבלות מרשימות בעבר הלא מאוד רחוק, להשכים קום, לעבוד ללא לאות, לעלות על מיטתו מאוחר בלילה, לחרוש את הארץ לאורכה ולרוחבה, להגיע לכל מגרש בו משחקת יריבה של קבוצתו, לשתות בצמא משחקי נוער של האגודה, להתעדכן, להקפיד כל הזמן להיות רעב. אם יצליח להוציא את בית"ר מהשבר הגדול שפקד אותה, ייתכן שיהיה לסמל. אם ימשיך לפמפם לנו את הרזומה המרשים שלו מהימים בחיפה, או יתעקש שתקופתו באוניריאה הרומנית היתה הצלחה גדולה, בית"ר ירושלים תהיה התחנה המשמעותית האחרונה בקריירת האימון שלו. גם הרזרבות במחסנים שלו אינן במצב מרשים מדי.



מלמיליאן



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#