בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

קיצור תולדות הדאנק

כיום, כשכל גוץ מרשה לעצמו להסתכל על הטבעת ממרחק אפס, מי זוכר את הימים בהם נהגנו לספור את כמות ההטבעות לשחקן בעונה

תגובות

איזו דרך ארוכה עבר מוסד ההטבעה הישראלי מהימים בהם רק הסנטרים האמריקאים העזו להטביע בגארבג' טיים ועד היום, כשג'רמי פארגו ואדריאן בנקס מתעופפים לתקרה בגן נר במסגרת תחרות ההטבעות של האולסטאר המקומי.

לחשוב שבתחילת שנות ה-90' עוד היתה רובריקה נפרדת בעמוד הסטטיסטיקה ב"מעריב", כמדומני, ל"הטבעות בעונה" - קטגוריה אותה הוביל דרך קבע גארי אלכסנדר ממכבי חיפה (את אחת העונות הוא סיים עם 52 דאנקים), כשלרוב השתרך אחריו טוני מאסופ. נראה שהרציונל מאחורי הסטטיסטיקה היה שההטבעה אינה כלי להלהבת הקהל בלבד, אלא גם אינדיקציה להגעת השחקן עד לטבעת באין מפריע, ולכן ריבוי הטבעות מעיד על יעילות באזור הצבע.

המחשבה שגם גארדים יטביעו בליגה הישראלית היתה הזויה, דמיונית כמעט, כי רק ב-NBA זה היה נהוג . היחידים שקיבלו בישראל היתר לעסוק במלאכה היו האמריקאים השחורים בעמדות 3, 4 ו-5, כשסמול פורוורדים בסביבות השני מטר, סטייל דייויד ת'רדקיל, היו הנמוכים ביותר שהטביעו. מישהו זוכר את סטיב בארט מטביע? את קרטיס מקנטס? בריאן אוליבר? מלווין ניובורן? רדנקו דובראש? סלאבי עם מפרצים עמוקים בשיער שדופק דאנק נחשב אז לאשליה אופטית.

בהדרגה הפכו הדאנקים לנחלת הכלל. בסוף שנות ה-90' צצו כמה רכזים שהרשו לעצמם הטבעה מנומסת כשהם לבד מול הסל אחרי חטיפה. בתחילת שנות ה-2000 הגיעו הגארדים שחוטפים ג'ננה משום מקום ודופקים דאנק מהדהד על הראש של מישהו (וויל סולומון, קוקי בלצ'ר ובנו אודריך בכמה יציאות מפתיעות), מה שהכשיר את המעבר לעידן הגמדים המפלצתיים.

מבשר הז'אנר היה ללא ספק וויל ביינום, והרגע המכונן היה ההטבעה האדירה שלו במתפרצת על הראש של ארסן איליאסובה מברצלונה ביד אליהו בשלב ההצלבה של היורוליג. ביינום הגוץ (1.83 מטר) לא רק התעופף מעל הטורקי הארוך (2.08 מטר), אלא גם מתח את ידו הימנית לאחור והצדה במהלך המעוף, מה ששידרג את הדאנק שבעתיים. להלן: הסטרץ'.

תנועת הסטרץ' היא סמל הדאנק בעידן פוסט-ג'ורדן. מייקל הביא לעולם את ההטבעה עם היד שמתוחה מעל הראש תוך קיפול ופיתול הרגליים, והמעופפים שנולדו אחריו, בראשות לברון ג'יימס, שיכללו את זה לכדי הסטרץ'. זה נראה כמו אקורדיון ארוך מאוד שהמטביע מותח בזמן מעופו.

מי שמחפש את הצעקה האחרונה בתחום, מוזמן לצפות בבלייק גריפין בסרטון למטה. העובדה שבחור די צ'אבי, שילוב בין קוז'יקרו לשחר גורדון, מתעופף ומותח עצמו בכזו אלסטיות היא לא פחות ממענגת.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#