בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

טניס: ארבעת האבות של הגראנד סלאם

תגובות

מדוע בעצם ארבעת הטורנירים המכונים "גראנד סלאם", באוסטרליה, בצרפת, באנגליה (ווימבלדון) ובארצות הברית, הם החשובים בסבב? מתי זה התחיל ומה הגורמים לכך?

עומרי, תל אביב

הצהרת בלפור. ב-1873, זמן קצר לפני שנבחר לפרלמנט והתחיל בקריירה פוליטית מזהירה שהובילה לראשות ממשלת בריטניה וגם להצהרת בלפור בעת היותו שר החוץ, עשה ארתור ג'יימס בלפור עוד מהלך מעניין. הוא הציע לוולטר קליפטון ווינגפילד, רב סרן בצבא, לרשום פטנט על משחק שפיתח מ"טניס מלכותי" ונקרא "טניס מדשאות". ווינגפילד לא הצליח לעשות כן, אבל ב-1874 הוקם המועדון הראשון בעולם למשחק הידוע כיום בפשטות כ"טניס".

זכות קדימה. תחילה היה הטניס פופולרי רק באנגליה ובארצות הברית, למרות שמקורו הארכאי בחצרות מלכי צרפת וגם מעט ברחבי המדינה. המלה טניס היא שיבוש של המלה הצרפתית טנז, שמשמעותה "אני עומד להגיש".

ב-1875 התחילו לשחק טניס במועדון "אול אינגלנד" בלונדון, שבאותם ימים הוקדש למשחקי קרוקט. כעבור שנתיים הוא אירח תחרות ראשונה, שנחשבה גם לאליפות אנגליה. השתתפו בה 22 שחקנים, כולם גברים, ומספר הצופים עמד על 200 איש, ששילמו שילינג בודד. עם הזמן צברה התחרות פופולריות וחשיבות כטורניר הטניס הוותיק בעולם, וגם הנחשב ביותר.

מאנגליה הגיע הטניס לארצות הברית, שם שוחק לראשונה באמצע שנות ה-70' של המאה ה-19. אליפות ארצות הברית הראשונה התקיימה ברוד איילנד ב-1881, ובתוך מספר שנים נפתחה למתחרים בינלאומיים. הן בארצות הברית והן בווימבלדון התחרו נשים כבר בשלב מוקדם מאוד, בטורנירי יחידות וזוגות מעורבים.

ב-1891 נפתחה גם אליפות צרפת, שתחילה יועדה לצרפתים חברי מועדונים בלבד. באוסטרליה התחילו לשחק טניס בגלל האנגלים, כמובן, ובראשית המאה ה-20 נוסדה אליפות אוסטרליה, שבתחילת הדרך התקיימה בעיר אחרת מדי שנה.

כך שלמעשה, ארבעת הטורנירים הגדולים בטניס זכו למעמדם בזכות היסטוריה וראשוניות - הם פשוט היו הראשונים ששוחקו. בכך הם קנו לעצמם שם ומעמד. כפועל יוצא, במשך עשרות שנים הובילו את הטניס העולמי שחקנים מצטיינים שיצאו מארבע המדינות הללו.

לטניס נדרש זמן להתפשט. כשיוסד ב-1899 היה גביע דייויס תחרות בין אנגליה לארצות הברית בלבד, ואחר כך חברו אליו אוסטרליה וצרפת. רק לפני כ-100 שנים הצטרפו גם בלגיה ואוסטריה, ובהמשך עשו זאת אחרות.

אליפויות לאומיות במדינות שונות שוחקו לראשונה בשנות ה-20' וה-30' של המאה הקודמת. עד אז קנו לעצמם ווימבלדון, ארצות הברית ורולאן גארוס (שנקרא כך ב-1920 על שם טייס צרפתי חובב טניס שנהרג במלחמת העולם הראשונה, ושמו הוענק למגרשים בפאריס בהם שיחק) מעמד כטורנירים החשובים ביותר.

אליפות אוסטרליה נחשבה קצת פחות, עקב ריחוקה הגיאוגרפי. הלן ווילס מודי, למשל, זכתה ב-19 תארי יחידות בשלושת הטורנירים הנוספים וכמעט לא הפסידה, אבל מעולם לא נסעה לאוסטרליה. למרות זאת, הטורניר האוסטרלי נחשב לאחד מארבעת הגדולים ומאז שנות ה-70' קנה לעצמו מעמד שאינו נחות מהאחרים, אם כי לווימבלדון יש הילה מיוחדת.

גראנד סלאם. זה התחיל בברידג', הושאל לגולף ורק אז התגלגל לטניס, ולמרות שמשתמשים בו לא כראוי (ראו הרחבה משמאל), המונח "גראנד סלאם" הפך לחלק בלתי נפרד מהענף.

בברידג' מדובר בזכייה בכל הקלפים שיש לך ביד מסוימת. ב-1930, כאשר בובי ג'ונס האגדי זכה בכל ארבעת טורנירי הגולף החשובים, חיפשו בעיתונות הספורט האמריקאית מושג שיפאר את גודל ההישג חסר התקדים, שאגב לא הושווה מאז. העיתונאי א.ב. קילר מ"אטלנטה ג'ורנל" שאל מושג מברידג' וקרא לכך "גראנד סלאם".

המושג השתרש בגולף, ושלוש שנים אחר כך הגיע זמנו של ענף נוסף. כאשר הטניסאי האוסטרלי ג'ק קרופורד הגיע לגמר בארצות הברית, חמוש כבר בתארים מאוסטרליה, מצרפת ומווימבלדון, כתב ב"ניו יורק טיימס" ג'ון קייראן, חובב ברידג', כי אם ינצח "הוא יעשה את הגראנד סלאם של הטניס".

קרופורד הפסיד בגמר מול פרד פרי, אבל כך הפכה זכייה בכל ארבעת הטורנירים ל"גראנד סלאם". עם הזמן, ובמיוחד בדור האחרון, הפך המושג לכינוי כלל לא מדויק לכל אחד מארבעת הטורנירים הגדולים.

עניין של הגדרה

» גראנד סלאם קלאסי

"גראנד סלאם" השתרש בעולם כמושג המתייחס לכל אחד מארבעת טורנירי הטניס הגדולים, אבל מדובר בטעות. המונח המקורי מתייחס לזכייה בכל ארבעת הטורנירים הללו בשנה אחת, ולתחרויות עצמן יש לקרוא "טורניר גראנד סלאם" או "גראנד סלאמס". נדיר מאוד להשלים גראנד סלאם. רק שני גברים (דון באדג', 1938; רוד לייבר, 1962 ו-1969) ושלוש נשים (מורין קונולי, 1953; מרגרט קורט, 1970; שטפי גראף, 1988) זכו בכל ארבעת הטורנירים באותה שנה. הישגה של גראף אף מכונה "גראנד סלאם מוזהב", משום שבאותה שנה זכתה הגרמנייה גם במדליית זהב אולימפית.

» גראנד סלאם מודרני

הקושי הגדול הביא את פדרציית הטניס הבינלאומית (ITF) להגדיר ב-1982 כי כזוכה בגראנד סלאם נחשב "כל מי שמחזיק באותה עת בארבעת התארים של אוסטרליה, רולאן גארוס, ווימבלדון וארצות הברית". כלומר, גם אם התארים לא הושגו בשנה קלנדרית אחת, אך ברצף. הדבר עורר ויכוח עז בין הטהרנים של הספורט למקלים. מאז התקבלה ההחלטה, השיגו שלוש טניסאיות גראנד סלאם לא קלנדרי - מרטינה נווראטילובה (1983-1984), שטפי גראף (1993-1994) וסרינה וויליאמס (2002-2003). בפדרציה העולמית הם נחשבים, בספרי ההיסטוריה בינתיים לא.

» גראנד סלאם קריירה

המושג מתייחס למי שזכה במהלך הקריירה בכל ארבעת התארים. יש שבעה גברים כאלו (באדג', לייבר, פרד פרי, רוי אמרסון, אנדרה אגאסי, רוג'ר פדרר ורפאל נדאל) ותשע נשים (קונולי, קורט, גראף, דוריס הארט, שירלי פריי ארווין, בילי ג'ין קינג, כריס אוורט, נווראטילובה וסרינה וויליאמס).



איור של משחק זוגות מעורבים, ווימבלדון 1887



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#